הדיון בבג"ץ על מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון | כל מה שחשוב לדעת
ב-18 ביולי 2024 דן בג"ץ בעתירה הדורשת משר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם מינוי שופטים ונשיא קבוע לבית המשפט העליון. צפו בדיון.
ב-18 ביולי 2024 ידון בג"ץ בעתירה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל בדרישה ששר המשפטים יריב לוין יורה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם בחירת שופטים לבית המשפט העליון ולשם בחירת נשיא קבוע לבית המשפט העליון. דרישה נוספת שהועלתה בעתירה היא שהוועדה לבחירת שופטים תפעל גם היא בדומה וכן שייקבע באופן הצהרתי כי עקרון הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון הוא נוהג חוקתי מחייב. על פי עקרון זה, השופט יצחק עמית אמור להתמנות לנשיא (השופט עוזי פוגלמן, הוותיק ממנו, הודיע בעבר שלא ירצה להתמנות לנשיא משום שתקופת כהונתו עד למועד פרישתו באוקטובר 2024 צפויה להיות קצרה).
שלושת השופטים שנקבעו לדון בעתירה, יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין, החליטו על הוצאת צו על תנאי, המחייב את שר המשפטים להשיב על הטענות בעתירה, בלא להביע עמדה לגופם של דברים. בצו הם צמצמו את השאלות במחלוקת והורו לשר המשפטים לנמק מדוע לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים להצבעה לבחירת שני שופטי בית המשפט העליון ומדוע לא יפעל לבחור נשיא קבוע לבית המשפט העליון.
ב-16 באוקטובר 2023 פרשה הנשיאה (בדימוס) של בית המשפט העליון אסתר חיות בשל הגיעה לגיל פרישה. בנוסף לנשיאה בדימוס, בחודש זה פרשה מבית המשפט העליון גם השופטת (בדימוס) ענת ברון. על כן יש צורך למנות נשיא קבוע מקרב השופטים המכהנים וכן שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון, שבו מכהנים כיום 13 שופטים מתוך 15 השופטים שאמורים לכהן בו לפי החלטת הכנסת.
נשיא בית המשפט העליון מתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירת הוועדה לבחירת שופטים, מקרב שופטי בית המשפט העליון. בעוד שנקבע בחוק שבחירת שופטי בית המשפט העליון בידי הוועדה לבחירת שופטים צריכה להיות על דעת שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה (בחירת שופטים ליתר בתי המשפט היא ברוב רגיל), לא נקבע בחוק במפורש רוב מיוחד הנדרש לבחירת נשיא בית המשפט העליון. בבחירת נשיא בית המשפט העליון מקובל עקרון הסניוריטי, כלומר הוועדה לבחירת שופטים בוחרת לנשיא בית המשפט העליון את השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון. הבחירה האוטומטית בוותיק השופטים לנשיא בית המשפט העליון נועדה להבטיח את אי-תלות השופטים ואת יציבות בית המשפט והיא מונעת פוליטיזציה של הליך המינוי.
שר המשפטים החליט שהוא לא מעלה לדיון בוועדה לבחירת שופטים נושאים שנמצאים במחלוקת, כמו סוגיית מינוי נשיא בית המשפט העליון, אלא רק אם יש הסכמה רחבה. על כן, לא מונה נשיא עד היום ולא נבחרו שני שופטי בית המשפט העליון.
מכיוון שמאז פרישתה של הנשיאה (בדימוס) חיות לא מונה לה מחליף, מכהן כממלא מקום הנשיא מי שהיה המשנה לנשיאה השופט עוזי פוגלמן. זאת, בהתאם להוראת סעיף 29(א) לחוק בתי המשפט, שלפיו אם נתפנה מקומו של נשיא בית המשפט העליון וכל עוד הנשיא החדש לא התחיל לכהן, ימלא המשנה לנשיא את התפקידים המוטלים על הנשיא. מצב זה הוא מצב חסר תקדים בתולדות בית המשפט העליון. משנת 1948 השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון החליף את הנשיא היוצא תוך זמן קצר (של עד כחודש) מפרישתו.
לטענת העותרת, על שר המשפטים (ועל יתר חברי הוועדה לבחירת שופטים) מוטלת החובה לפעול במהירות ראויה לבחירת נשיא ושני שופטי בית המשפט העליון. לדברי העותרת, סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט קובע כי על שר המשפטים להודיע ברשומות ולכנס את הוועדה לאחר שראה שיש למנות שופט. לדבריה, לפי סעיף 11 בחוק הפרשנות, עליו להפעיל סמכות זו במהירות הראויה, ועליו לעשות כן הן ביחס לבחירת שופטי בית המשפט העליון החסרים והן ביחס למינוי נשיא בית המשפט העליון. לטענתה, בכך שהוא לא עושה זאת, חורג שר המשפטים מסמכותו בדרך של מחדל. עוד טוענת העותרת כי החלטת שר המשפטים שלא לכנס את הוועדה על מנת לבחור בנשיא ובשופטי בית המשפט העליון נגועה בשיקולים זרים ובחוסר תום לב. לטענתה, החלטתו מהווה פגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ובעצמאות בית המשפט העליון. בעשותו כן, לטענת העותרת, משתמש השר בסמכותו לרעה, מפר את חובתו כנאמן הציבור ופוגע באמון הציבור ברשויות.
היועצת המשפטית לממשלה תומכת בלא מעט מטענות העותרת. לדבריה, תפקיד שר המשפטים כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים מקנה לו סמכות חובה שיש להפעילה במהירות הראויה כשמתקיים צורך אובייקטיבי-עובדתי במינוי. מדובר בסמכות אופרטיבית "להתניע" את פעולת הוועדה. לטענתה, אם לא תפורש כך סמכותו, המשמעות תהיה שמוענקת בפועל לשר זכות "וטו" שבכוחה לסכל את עבודת הוועדה, באופן שחותר תחת מהות הוועדה ופוגע בעצמאותה של הרשות השופטת. לפי היועצת המשפטית, במקום בו מתפנה משרת נשיא בית המשפט העליון, קיים צורך אובייקטיבי אינהרנטי בבחירת נשיא. לפיכך, על רקע תקופה כה ממושכת שבה לא מונה נשיא לבית המשפט העליון, ועל רקע זה שההימנעות מבחירת נשיא קבוע מביאה לתלות של הרשות השופטת ברשות המבצעת, להחלשת הרשות השופטת, ולפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות, דרישת המהירות הראויה בהפעלת סמכות שר המשפטים מחייבת לפעול בהקדם האפשרי לפרסם ברשומות מועמדים לתפקיד, ובסמוך לאחר תום 45 הימים שנדרש שיעברו מאז – לכנס את הוועדה ולקיים הצבעה לבחירת נשיא בית המשפט העליון. לדעת היועצת המשפטית, הימנעות שר המשפטים מכינוס הוועדה מנוגדת לחובות על פי דין ומהווה גם חוסר סבירות קיצוני. אשר לשופטים החסרים בבית המשפט העליון, חובה לכל הפחות להתניע את ההליך ולקדמו ככל הניתן, תוך ניסיון להגיע להסכמה בנושא. ההבדל בין החובות ביחס לנשיא וביחס לשופטים נובע מכך שלפי היועצת המשפטית, לשם בחירת נשיא בית המשפט העליון די ברוב רגיל בוועדה, ואילו ביחס לשופטים נדרש רוב של שבעה מתשעת חברי הוועדה.
עמדת שר המשפטים הוגשה במסגרת ייצוג פרטי נפרד שהתירה היועץ המשפטית לממשלה. במסגרת תצהיר תשובתו, שר המשפטים הלין על כך שבפעם השישית בשנה וחצי מאז כינון הממשלה בחרה היועצת המשפטית שלא לייצג את עמדתו ובאופן המהווה המשך להתנהלות לעומתית שלה כלפי הממשלה. לגופו של עניין, לטענת שר המשפטים, כהונתו כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים היא חלק מאיזון שנקבע בשיטת בחירת השופטים בין גורמי המקצוע לבין נבחרי הציבור בוועדה. לפיכך, לתפקידו כיו"ר הוועדה נלווה שיקול דעת הן בדבר כינוס הוועדה והן בדבר זהות המועמדים שיעלו להצבעה ועיתוי ההצבעה. לדברי שר המשפטים, מדיניותו היא שבעת מלחמה מינויים אלה יעשו רק לאחר שתושג הסכמה רחבה בוועדה (ולטענתו כך נעשה בחצי השנה האחרונה, שבה נבחרו 162 שופטים ורשמים בכירים).
מעבר לכך, לדברי שר המשפטים, דרוש רוב של שבעה מתשעת חברי הוועדה לא רק לשם בחירת שופטי בית המשפט העליון, אלא גם לשם בחירת נשיא בית המשפט העליון, ולכן בהעדר הסכמה רחבה אין טעם בהחלת חובה נוקשה לכינוס הוועדה. השר גם טען בתשובתו נגד הטענה בדבר קיומו של הסניוריטי כמנהג חוקתי. עוד לטענת שר המשפטים, הסוגיה העומדת לדיון אינה שפיטה, בשל ניגוד עניינים מוסדי ואישי של שופטי בית המשפט העליון. הכרעה בסוגיה זו צריכה לדבריו להיות בידי הכנסת בכובעה כאסיפה מכוננת. לדברי שר המשפטים, העתירה מבקשת לשנות את שיטת בחירת השופטים, משום שכוחו של שר המשפטים להחליט על כינוס הוועדה נועד לאזן את הרוב בוועדה של נציגי הגופים המקצועיים, ואם בית המשפט העליון ייטול ממנו כוח זה, יהיה בכך שינוי יסודי באיזון החוקתי הקיים בוועדה.
העתירה מעוררת שאלות משפטיות דומות לעתירה קודמת שהוגשה לפני כשנה נגד שר המשפטים בדרישה שיתחיל לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אשר אותה לא כינס בתקופה שניסה לקדם את המהלכים שהממשלה קראה להם "הרפורמה המשפטית". העתירה ההיא נמחקה בלא שנדונה לגופה, משהתחיל השר לכנס את הוועדה. כמו בעתירה ההיא, גם בעתירה זו השאלה היא אם סמכות שר המשפטים לכנס את הוועדה משאירה לו שיקול דעת רחב להחליט האם לכנס את הוועדה או שמא – אם התפנה תפקיד נשיא בית המשפט העליון והתפנו תקני שיפוט – מוטלת חובה על שר המשפטים להפעיל במהירות הראויה את סמכותו לכנס את הוועדה.