מאמר דעה

פסיקת בג"ץ בעניין הפטור מגיוס נועדה בעיקר להגן על שלטון החוק במדינת ישראל

| מאת:

השאלה הדרמטית שמהדהדת אחרי הפסיקה לא נוגעת רק לאופי ההסדר החקיקתי שהכנסת תחוקק ביחס לגיוס החרדים, אלא לשאלה האם הממשלה תמשיך לנקוט צעדים שיובילו לשינוי באופי היחסים בין רשויות השלטון – כמו אלה שנכללו ב"רפורמה המשפטית" - על מנת להכשיר הסדר מפלה.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

סוגיית חובת הגיוס לכלל האזרחים מלווה את מדינת ישראל כמעט מיום הקמתה. תחילתה בהחלטתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בשנת 1949 לפטור 400 בחורי ישיבות מגיוס, כל עוד אלה עוסקים רק בלימוד תורה. מטרתו העיקרית של בן גוריון, שגובשה בהסכמה עם המנהיגות החרדית, הייתה לדאוג לשמר את גחלת לימודי התורה בקרב הקהילות היהודיות שכמעט הוכחדו בשואה. אולם, מאז מספר בחורי הישיבות הפטורים מגיוס צבאי הלך וגדל לעשרות אלפים (כ-63,000, נכון ליוני 2023), באופן לא יחסי לחלקם של החרדים בחברה הישראלית. לא בכדי מעורר פטור זה דיון ציבורי ומשפטי עמוק בחברה הישראלית ביחס לשאלת השוויון בין המחויבים לשרת בצבא לבין בעלי הפטור. שאלה זו הפכה קריטית במיוחד בימים אלו, לנוכח מלחמת "חרבות ברזל" והטבח שביצע חמאס ביישובי עוטף עזה בשבעה באוקטובר 2023.

פסיקת בג"ץ השבוע, לפיה אין לממשלה סמכות להורות לא לאכוף את חוק שירות הביטחון על תלמידי ישיבות ולהמשיך להעביר כספי תמיכות לישיבות ולכוללים עבור אותם תלמידים שלא קיבלו פטור - אכן היסטורית וחשובה. אך חשיבותה העיקרית של פסיקה זו בפועל אינה בשאלת הגיוס, שכן הפסיקה לא התייחסה להסדר חוקי חדש משום שטרם הוצג כזה. עיקר חשיבותה ההיסטורית טמון בהכרעה בשאלה בסיסית עוד יותר המעסיקה את הציבוריות הישראלית בשנים האחרונות: שלטון החוק במדינת ישראל.  

בתשובה לשאלה זו, בהרכב של תשעה שופטים בראשות נשיא בית המשפט בפועל, פסק בג"ץ פה אחד לטובת חיזוק השמירה על שלטון החוק בישראל. זאת באמצעות קביעות בשתי סוגיות עקרוניות שעלו בפסיקתו:

הסוגייה הראשונה היא קביעתו הנחרצת של בג"ץ כי מאחר שהחלטת הממשלה שלא לאכוף את חובת הגיוס על כולם היא מפלה, לא ניתן לקבוע הסדר הפוגע בזכות לשוויון באמצעות החלטת ממשלה אלא רק בחקיקה. פסיקה זו אינה חדשה או מפתיעה, ולמעשה חוזרת על הלכתו הנטועה היטב של בג"ץ שנקבעה עוד בפסק הדין בעניין רובינשטיין שניתן בשנת 1998. שם נקבע כי לנוכח היקפם הגדל והולך של תלמידי ישיבות שקיבלו פטור מגיוס, ומאחר שמדובר ב"שאלה לאומית נוקבת", הסוגייה מחייבת הכרעה באמצעות חוק של הכנסת. אולם החקיקה שחוקקה הכנסת במשך השנים הייתה מפלה ועל כן נאלץ בג"ץ פעמיים, ובאופן נדיר, לבטל את חקיקת הכנסת (פעמיים מתוך24  מקרים מאז קום המדינה, שבהם בג"ץ ביטל חקיקה) בשל הפגיעה "העוצמתית והקשה" בזכות לשוויון. עתה הממשלה ביקשה להימנע מפסילה נוספת של חוק מפלה ולכן נמנעה מחקיקת חוק חדש (על אף שתוקף ההסדר פקע), והורתה בהחלטת ממשלה לא לאכוף את חובת השירות בצבא. מכאן קבע בג"ץ כי החלטת ממשלה מפלה זו ניתנה בהיעדר סמכות ועל כן דינה להתבטל. עוד הוסיף בג"ץ כי "הקושי במצב דברים זה מתחדד נוכח המלחמה המתמשכת בה מצויה מדינת ישראל, שמשליכה על צורכי הצבא בכוח האדם אשר נדרש על מנת לעמוד במשימותיו החיוניות".

הסוגייה השנייה בפסיקת בג"ץ מאשררת כי הייצוג הבלעדי של הממשלה נתון אך ורק ליועצת המשפטית לממשלה, והיא הפרשנית המוסמכת של הדין כל עוד אין פסיקה בנושא. גם זו אינה קביעה חדשה, אולם היא קריטית במיוחד בעת הזו, שכן בפועל, הממשלה הנוכחית רשמה מספר שיא של עתירות בהן ביקשה ייצוג נפרד על-ידי עורכי דין פרטיים, מהסיבה שהממשלה או שריה פועלים בניגוד להנחיות היועמ"שית ולפרשנותה.

בכך למעשה מבקשת הממשלה פעם אחר פעם להתנער מהכלל של סמכותה המחייבת של היועצת המשפטית לממשלה ומתפקידה הבלעדי לייצג את הממשלה. ההתנערות התבטאה במקרה זה במספר היבטים. ראשית, על אף עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה בדבר הפגמים שעלו בהחלטת דחיית הגיוס, המשיכה הממשלה לקדם החלטה זו ואף ביקשה היתר לייצוג נפרד. כמו כן, הממשלה אף הגדילה הפעם לעשות ובניגוד להיתר החריג שניתן לה להיות מיוצגת באופן פרטי, הרחיבה על דעת עצמה את הייצוג הפרטי גם לצה"ל, משרד הביטחון ומשרד החינוך. יש לציין כי כחלק מחבילת החקיקה שקידמה הממשלה בשנה שעברה במסגרת ה"רפורמה המשפטית" נכלל דיון בשאלת סמכותה המחייבת של היועצת המשפטית לממשלה, שחתר  להגבלת כוחה לייעוץ בלבד. לבסוף אמנם לא קודמה הצעת חוק זו, אך התנהלות הממשלה במקרה הנוכחי הראתה כי אינה זקוקה לחוק על מנת להתנער מסמכות היועצת המשפטית. לא בכדי, בתגובה להחלטת הממשלה כי עורך דין פרטי ייצג את כלל משרדי הממשלה בעתירה זו, נציג מטעם היועצת המשפטית קבע כי זוהי למעשה המשך "הרפורמה המשפטית" ואילו היועצת המשפטית לממשלה הגדירה מהלך זה ומהלכים ברוח דומה כ"רפורמה שקטה".

בפסיקת בג"ץ פה אחד בשתי הסוגיות המפורטות, שלח בית המשפט העליון מסר מרכזי לפיו אמנם בהרכב השופטים קיים מגוון רחב של זהויות, עמדות ותפיסות עולם, אולם בכל הנוגע להגנה על שלטון החוק התברר פעם נוספת שלמרות הדימוי הציבורי הרווח בישראל של שופטי העליון כחלוקים בין מחנה "שמרני" למחנה "ליברלי" - אין מחלוקת ואין מגוון. בית המשפט מבוצר בעמדתו שלא ניתן לקבוע הסדר מפלה בלא חקיקה ראשית ושהיועצת המשפטית היא עמוד תווך מרכזי בשמירה על השלטון החוק ועל כן יש לבלום כל פגיעה או כרסום במעמדה המחייב.

מרבית המערכת הפוליטית לא הפתיעה בתגובותיה לפסיקת בג"ץ. ראשי האופוזיציה הביעו שביעות רצון מפסיקת בג"ץ בעוד שמרבית חברי הקואליציה ובראשם המפלגות החרדיות הביעו תרעומת על פסיקה זו. כך לדוגמה, יו"ר מפלגת יהדות התורה אמר כי זוהי "החלטה צפויה ומאוד מאכזבת, התורה הקדושה תנצח". ברוח דומה היתה תגובת הליכוד אשר הלינה על עיתוי פסיקת בג"ץ שניתנה "ערב השלמת חוק הגיוס ההיסטורי". אולם בקואליציה היו גם תגובות בודדות אחרות, כדוגמת תגובת יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין מהליכוד, אשר הצהיר בעקבות פסק הדין כי החוק שיוביל בוועדה בראשותו לא יהיה רק בתמיכת הקואליציה אלא בהסכמה רחבה בלבד, דרישה שעלולה לטרפד את כוונות הקואליציה.

לכן, בשלב הזה, השאלה הדרמטית היא לא רק מה יהיה אופיו של ההסדר החקיקתי שהכנסת תחוקק, אלא האם הממשלה תמשיך לנקוט צעדים שיובילו לשינוי באופי היחסים בין רשויות השלטון, על מנת להכשיר הסדר מפלה? אם אכן היא תחתור להסדר שיכשיר פטור נרחב של תלמידי ישיבות רבים ויפגע בזכות לשוויון, כפי שחלק ממפלגות הקואליציה דורשות, היא עלולה לשוב ולקדם גם הצעות החוק שהיו חלק מ"הרפורמה המשפטית" וביקשו לפגוע בכוחו של בית המשפט העליון לערוך ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת והחלטות ממשלה. מכיוון שבשיטת המשטר הישראלית, בית המשפט העליון הוא למעשה הבלם היחיד על הממשלה והכנסת, הצעות כאלו עלולות לכרסם בדמוקרטיה הישראלית ולהותיר את הציבור הישראלי מוגן פחות מפני יוזמות שלטוניות הפוגעות בזכויותיו.

על כן התקווה הגדולה היא שבעת הזו, כאשר מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים כה רבים, תחוקק הכנסת חקיקה ראויה ושוויונית, אשר תשרת את הצרכים הביטחוניים העדכניים ובמקביל תשמור על גחלת הדמוקרטיה הישראלית.


המאמר פורסם לראשונה באנגלית ב-International Politics and Society Magazine