פסיקת בג"ץ בנושא חוק הגיוס: כרטיס אדום לניסיון לפגוע במעמד היועמ"שית
ייתכן שבבג"ץ הפטור מגיוס, הממשלה האמינה שיש "מחנה שמרני" בבית המשפט העליון שיתמוך בפגיעה במעמד היועצת המשפטית. בפועל, ההרכב הבהיר פה אחד ובמילים נחרצות: "ההחלטה להתיר ייצוג נפרד נתונה לשיקול דעת היועצת המשפטית לממשלה". אם תוכל הממשלה על דעת עצמה לקבל ייצוג על ידי עורך דין חיצוני מטעמה, לא רק שייפגע מעמד היועצת המשפטית לממשלה, גם לא ניתן יהיה לקיים את עקרון כפיפות השלטון לחוק.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
העובדה שפסק הדין בבג"ץ הפטור מגיוס ניתן פה אחד היא מרשימה, גם אם לא מפתיעה. השאלה המשפטית בפסק הדין הייתה פשוטה לפתרון ומבוססת על פסיקה ותיקה: ברור שנחוץ חוק של הכנסת כדי שהממשלה תוסמך לתת פטור כללי לבני הישיבות. בלעדיו פעלה הממשלה בלא סמכות. אולם בהקשר אחד, אחדות הדעות של השופטים חשובה מאין כמוה: כדי למנוע המשך קידום של רכיב בפרויקט שהממשלה כינתה "הרפורמה המשפטית".
כמו במקרים אחרים בתקופה האחרונה, הממשלה קיבלה את החלטותיה בהקשר של הפטור מגיוס כנגד חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה. אף שהיה ברור שעמדת הממשלה הייתה שגויה משפטית, היועצת המשפטית לממשלה התירה לה – ורק לה - ייצוג נפרד. למרות זאת, הממשלה החליטה – על דעת עצמה – כי הייצוג הנפרד יחול גם על יתר הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים, בהם צה"ל ומשרד הביטחון. היועצת הזהירה שזהו מהלך בלתי חוקי ושבסמכותה הבלעדית להחליט מה היקף הייצוג הנפרד שיינתן לממשלה. המשנה ליועצת המשפטית גם ציין כי דרך הפעולה הזו היא המשך של "הרפורמה המשפטית" והניסיון "להחליש את מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה". על כך מזכיר הממשלה הרהיב לטעון בפני בג"ץ שכשהיועצת המשפטית ביקשה להבחין בין הממשלה לבין משרדיה (כפי שנעשה תדיר כשניתן לממשלה היתר לייצוג נפרד) היא עשתה לא פחות מאשר "הפיכה מנהלית חסרת כל בסיס בדין וחסרת תקדים בישראל".
כפי שרמז בצדק המשנה ליועצת המשפטית, המהלך הזה של הממשלה התייחס לאחד היסודות של "הרפורמה המשפטית": מיד לאחר כינון הממשלה, בינואר 2023, יזם יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, דיון בהצעתו לעגן בחוק את החלשת מעמד היועצת המשפטית לממשלה בסמכויותיה לייעץ ולייצג את הממשלה. באותו דיון (שלא הבשיל לחוק) נעשה ניסיון להיתלות בחילוקי דעות בפסיקת בית המשפט העליון על סוגיית הייצוג הנפרד, ובפרט בעמדות שהביעו השופטים סולברג ושטיין בהקשר זה. אפילו הובע ספק אם מדובר ב"תקדים מחייב" לאור עמדה שהביע השופט שטיין. צריך לומר: אמנם היו מחלוקות בבית המשפט העליון, אבל הן נסבו בעיקר סביב השאלה עד כמה המקרים שבהם ניתן ייצוג נפרד צריכים להיות חריגים ונדירים. ייתכן שבבג"ץ הפטור מגיוס, הממשלה התחילה באמת להאמין שיש "מחנה שמרני" בבית המשפט העליון שיתמוך במהלך הממשלתי לפגוע במעמד היועצת המשפטית.
בפועל, בג"ץ הבהיר פה אחד: בסוגיית מעמד היועצת המשפטית לממשלה אין מחנות בבית המשפט העליון. במילים נחרצות, קבע הרכב של תשעה שופטים (כולל השופטים סולברג ושטיין): "היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת של הדין כלפי הרשות המבצעת...ופירושה זה מחייב את הרשות המבצעת". אם היה ספק לעניין היקף סמכותה להחליט אם להתיר לממשלה ייצוג נפרד, ביטל בית המשפט את הספק: "אין חולק כי ההחלטה להתיר ייצוג נפרד נתונה לשיקול דעת היועצת המשפטית לממשלה והיא הגורם שיקבע אם להיעתר לבקשה כזו, כמו על האופן שבו תוצג עמדה כזו – בצירוף עמדה בכתב; בעל פה; או בייצוג נפרד". וברור מדוע: אם תוכל הממשלה על דעת עצמה לקבל ייצוג על ידי עורך דין חיצוני מטעמה, לא רק שייפגע מעמד היועצת המשפטית לממשלה, גם לא ניתן יהיה לקיים את עקרון כפיפות השלטון לחוק.
בפסיקתו הוציא בית המשפט העליון כרטיס אדום לממשלה בניסיונה לפגוע במעמד היועצת המשפטית לממשלה. באופן נחרץ ובאחידות דעים לא שכיחה על רקע מגוון הדעות השיפוטיות בו, הגן בית המשפט על שלטון החוק ועל שומרת סף חשובה שלו – היועצת המשפטית לממשלה.