החוט המחבר בין מירון, פרשת הצוללות והשבעה באוקטובר

למרות האזהרות החמורות שפרסמה "ועדת הצוללות", וגם אם מסקנותיה והמלצותיה יהיו חריפות, אפילו יותר מאלה של ועדת מירון, יש לזכור כי ועדת חקירה ממלכתית אינה קובעת מי יהיה ראש הממשלה, אך בהחלט יכולה לעזור לציבור ולכנסת לראות מי אינו ראוי להיות, מי כשל בתפקידו, מי אחראי למחדל. חשיבותה של עבודת הוועדה היא גם בהפניית זרקור להתנהלות הכאוטית בתחום חיוני מאין כמותו לביטחון המדינה.

Photo by Olivier Fitoussi/Flash90

בנימין נתניהו עומד למשפט בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. במקביל לצרור האישומים הללו הוא נושא על גבו דוח ועדת חקירה ממלכתית אחת שכבר נכתב ושבמסקנותיו הוא נמצא נושא באחריות אישית שיש בה אשם (מירון), דוח ועדת חקירה שנכתב בימים אלה ושבו הוא מוזהר כי הוועדה עלולה להסיק כי פעל באופן שפגע בביטחון המדינה (הצוללות), ודוח ועדת חקירה שעוד לא קמה, אבל סביר שתמצא גם היא שנתניהו כראש ממשלה נושא באחריות כוללת, מוסרית וציבורית לשבעה באוקטובר. כמובן שאין דומה הליך פלילי בגין עבירות פליליות שלכאורה עבר במסגרת מילוי תפקידו להליך בירור העובדות של ועדת חקירה ממלכתית, ואין דומה פסק דין במשפט למסקנותיה והמלצותיה של ועדת חקירה, אבל המשותף בכל זאת להליכים אלה - פרט לעובדה המצערת שראש הממשלה הוא החוליה המקשרת ביניהם - הוא שאף אחד מהם הוא לא תחליף למשפט הציבור ואף אחד מהם אינו פוטר גורמים אחרים (כמו חברי הכנסת) מלדאוג לשמור על האינטרס הציבורי, שלטון החוק, והציבור הישראלי מפני שחיתות ומחדלים.

עד היום, אף ועדת חקירה לא העבירה ראש ממשלה מכהונתו ואף ועדה גם לא יכולה לעשות זאת, או תעשה זאת. האמצעי המשמעותי ביותר שעומד לרשות הוועדה ביחס לראש ממשלה הוא רטוריקה חריפה המבקרת את תפקודו, תהליכי קבלת ההחלטות שלו והאינטרסים שלו. אמת שהמסקנות של ועדות החקירה ביחס לדרג הפוליטי הפכו נחרצות יותר ויותר עם השנים. לאחרונה, ועדת מירון נקטה רטוריקה חריפה וייחסה לראש הממשלה נתניהו "אחריות אישית שיש בה אשם" אך המליצה המלצות רק בנוגע לשרים ולדרג מקצועי.

מדוע ועדות החקירה אינן ממליצות לראש הממשלה להתפטר מתפקידו או ממליצות לכנסת להעבירו מתפקידו (למעשה הכנסת יכולה רק להביע אי אמון קונסטרוקטיבי בממשלה, היא אינה יכולה להעביר רק את ראש הממשלה מתפקידו) או למפלגתו להדיח אותו? משום שזהו אינו תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית וגם אם תעשה זאת אין בכוחה להביא למימוש המלצותיה. ועדת חקירה ממלכתית אינה קובעת מי יהיה ראש הממשלה, אך בהחלט יכולה לעזור לציבור ולכנסת לראות מי אינו ראוי להיות, מי כשל בתפקידו, מי אחראי למחדל. רק לחץ ציבורי ופוליטי יכול להעביר את ראש הממשלה מתפקידו.

ועם זאת, אין פירושו של דבר שוועדת חקירה ממלכתית היא מוסד מיותר. להפך. יש חשיבות רבה לוועדת חקירה ממלכתית מן ההיבט המערכתי ותהליכי קבלת ההחלטות. במקרה של "ועדת הצוללות", יש לקוות שהפניית הזרקור של ועדת חקירה ממלכתית לנושא שהיה בצל תחולל שינוי בהתנהלות בכל הקשור לקבלת ההחלטות בנושא רכש צבאי. ניסיון העבר מלמד שאכן כך. דוח ועדת לנדוי שחקרה את תפקוד השב"כ, הפך ארגון שהיה בצל לארגון שמודע לכך ששלטון החוק פועל גם עליו, ובהמשך גם חוקק חוק השב"כ. גם דוח ועדת בייסקי הוביל לשינוי משמעותי בשוק ההון. דוחות הוועדות הן אוצר בלום של המלצות מערכתיות שיכולות להציל חיי אדם ולמנוע מחדלים. הבעיה אינה בדוחות הוועדות אלא במשמעות של אימוץ מסקנותיהן על ידי הממשלה כאות מתה, ללא מנגנוני מעקב אחר יישום ההמלצות.

חלק מהסיבה שתשומת הלב הציבורית אינה מופנית לכך היא שהציבור, התקשורת וגם הגורמים הפוליטיים והמקצועיים רואים כולם בוועדה מנגנון למציאת אשמים ותו לא. תשומת הלב הציבורית אינה מופנית לעמודים הרבים של הוועדה, שמציעים המלצות מבניות, ארגוניות, תהליכיות, אלא לפרק מסוים שבו נפרשות המסקנות האישיות. כמו אתמול, כשפורסמו מכתבי האזהרה לנחקרים בוועדת החקירה בעניין הצוללות. אין להקל ראש באזהרות שפרסמה הוועדה. ייחוס של פגיעה לכאורה בביטחון המדינה לראש הממשלה אינו עניין של מה בכך, ובמדינה מתוקנת היו רועדות אמות הסיפים. אבל לא בישראל. היחס של ביטול וזילות כלפי שומרי סף וגורמים ממלכתיים בא לידי ביטוי גם בתגובה מטעמו של ראש הממשלה לאזהרות הוועדה, וככל הנראה כך יהיה גם ביחס למסקנותיה והמלצותיה. לכך יש השלכות גם על ועדת חקירה לאירועי השבעה באוקטובר. לא זו בלבד שנעשים ניסיונות להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית ראויה, הסכנה היא שגם אם תקום כזו, מסקנותיה והמלצותיה, משמעותיות ככל שיהיו, לא יחוללו שינוי במציאות. כדי לשנות את המציאות נדרשות כנראה יותר משלוש ועדות חקירה ממלכתיות.