״רגשות האשם אינם מוצדקים״? חרדים וגיוס לצה״ל
בחינה של מאמרי דעה בעיתונות החרדית מסבירה ממה באמת חוששת הנהגת המגזר בשאלת הגיוס, ואין הכוונה לחוק כזה או אחר או לכפייה כלשהי.
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
בחודשים הראשונים של המלחמה, כשהתחילו להתברר הצרכים המעודכנים של צה״ל, בחרו בתחילה הצבא ומשרד הביטחון בפתרון הקל – הגברת הנטל על משרתי הסדיר והמילואים. טענות המילואימניקים הובילו לגילוי מרעיש: יש עתודה של צעירים בריאים היכולים לשרת בצה״ל – חרדים צעירים. למרות שתורתם אומנותם, לכאורה, עת צרה היא ליעקב, ויש כאן הזדמנות להושיע.
העיתונים החרדיים - המודיע ויתד נאמן – הרימו קול זעקה. הם הבהירו שהחרדים הם שותפים מלאים למלחמה: ״לבני ישיבה יש תפקיד אחד: ללמוד, ללמוד, ללמוד. זו לא רק שותפות, זו ההגנה האמיתית. כל דבר שיכול להפריע מכל סיבה שהיא, יש להרחיק אל מחוץ לחומות, מעבר לחפיר, להרים את השלשלאות ולהגיף את השערים. יש חובה "להיות עמם בצרה", אבל ה״עמם" הוא ע״י לימוד תורה שהיא מגנא ומצלא [...] זה הנשק שעולם התורה מטיב לסייף בו, ורק אותו הוא צריך ליטול מהנשקיה ולצאת למלחמה!״
(בין אתונה לרומא, יתד נאמן, 19.12.23).
התיאור הציורי מתאר את החרדים הלומדים כמבצר של ימי הביניים, מוקף חומות וחפירים. מתוך המבצר הזה הם מסוגלים להגן על כולם. אך הגנה זו אינה רק חיצונית, נגד האויבים הקמים עלינו להורגנו, אלא גם פנימית – נגד אלו שמנסים לשנות את החברה החרדית. כלפיהם צריך להשתמש במערכות המבצר – הרמת השלשלאות, והגפת השערים.
כותבי הטורים הללו יודעים שדבריהם לא באמת משכנעים את החברה הישראלית, ולכן הם מדגישים:
קשה להשמיע זאת לאוזניים של אמהות אכולות דאגה יוקדת לבניהם הנמצאים בקו החזית, כי למראה עיני בשר ודם לא נראה כוחם והשפעתם של לומדי התורה [...] הם פשוט לא יבינו על מה אנו מדברים. אבל אנחנו, בבית פנימה, צריכים להמשיך ולהתחזק. לא ללכת שולל אחרי מראות מבחוץ כאילו רק התייצבות ולבישת מדים יושיעו את כלל ישראל.
(היחידה המובחרת, יתד נאמן, 12.11.23)
בעוד החברה הישראלית מיוצגת באמצעות ״אמהות אכולות דאגה יוקדת ״ או ״עיני בשר ודם״, הכותב פונה גם אל החברה החרדית. לדבריו, עליה להיזהר מ״ללכת שולל אחרי מראות מבחוץ״, וחלילה לה מלחשוב ש״לבישת מדים יושיעו את כלל ישראל״. ממה חוששים הכותבים? על כך עונה, לכאורה, הטקסט הבא:
״לא ניתן להתעלם מהופעתם של ׳רגשות אשם׳ על היותנו ׳מחוץ לחזית׳. יש מהם המגיעים באופן ספונטני, ויש מהם המלובים על ידי גורמים חילונים בעלי ענין, אשר מאז ומקדם שמו להם למטרה לקרב את הציבור החרדי לשירות בצה״ל״ בהמשך טוען הכותב שהחרדים שותפים במלחמה באמצעות לימוד התורה: ״אנו יודעים היטב כי רגשות האשם אינם מוצדקים. אנו שותפי אמת למערכה״ .
(המערכה, ההשגחה ו׳חשבון הבנק׳, יתד נאמן, 20.10.23)
למי פונות הזעקות הללו? בהנחה שמספרם של קוראי "המודיע" ו"יתד נאמן" שאינם חרדים הוא זעיר, ברור שהעיתונים פונים אל קהל קוראיהם הקלאסי – חרדים, חסידים וליטאים. לכאורה, אפשר היה לטעון שהזעקות האלו מיותרות. הרי ברור שבחורים חרדים, שתורתם אומנותם, לא מעלים על דעתם להתגייס לצה״ל.
העיתונים לא היו צועקים כל כך חזק לולא היו מזהים סכנה ברורה ומיידית – לא רק מחוץ לחברה החרדית, אלא גם בתוכה. הם מבינים שהמהלך אפשרי, שה״איום״ הפנימי אמיתי. הם כנראה מבינים שצעירים רבים לא באמת לומדים תורה ולא הגיוני שלא יתגייסו. הם גם כנראה מבינים שרגשות האשם של הצעירים על כך שבני גילם נהרגים ונפצעים על הגנת המולדת בעוד הם יושבים ולומדים, מעידים שהם אנשים בריאים ומוסריים.
נראה שהעיתונות החרדית מבינה שמה שמפריד בין החרדים לבין שירות בצה״ל הוא לא התורה ולימודה, אלא הפוליטיקה. כל עוד פוליטיקאים בשני הצדדים עסוקים במאבק – החילונים בקריאה לגיוס חרדים, והחרדים בהתנגדות לגיוס חרדים – לא יהיה שינוי. ברגע שיהיה שינוי פוליטי מהותי, כשיהיה רצון אמיתי לתקן את המצב, ימצא פתרון לגיוס החרדים. מזה הם כנראה מפחדים.
המאמר פורסם לראשונה ב"מקור ראשון".