צווי המעצר לנתניהו וגלנט בהאג הם רעידת אדמה של ממש
החלטת התובע כרים קאן מעוררת תמיהה מבחינה מקצועית ושנויה במחלוקת מבחינה משפטית ומדינית. היא נשענת על בסיס עובדתי רעוע ביותר, לאור מאמצי ישראל להבטיח סיוע הומניטרי לתושבי עזה, ויוצרת סימטריה פגומה וחמורה בין ישראל, דמוקרטיה המחויבת לשלטון החוק, לבין חמאס, ארגון טרור רצחני שמבצע ג'נוסייד. עם זאת, על ישראל להתנהל בתבונה מול בית הדין כדי שתמשיך ליהנות מגיבוי בינלאומי נרחב.
Photo by legna69 / iStockbyGettyImages
ההחלטה מ-21 במאי 2024 של תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) לבקש הוצאת צווי מעצר נגד רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט בגין ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במלחמה ברצועת עזה היא מהלומה שאין להפריז בעוצמתה למעמדה הבינלאומי של ישראל ואולי גם למרחב הפעולה המבצעי של מדינת ישראל בניהול המשך הלחימה בעזה. אם הבקשה תאושר תהפוך ישראל לדמוקרטיה הראשונה שנגד בכיריה מוצאים צווי מעצר ושורת שיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים קריטיים שהיא מקיימת, לרבות רכש אמצעי לחימה, עלולה להיפגע באופן שיסכן את מדינת ישראל.
התובע בבית הדין, כרים קאן, מבקש להוציא צווי מעצר נגד מי שהם ה"אחראים ביותר" לפשעים הנטענים, כאשר הוא מתמקד במצב ההומניטרי בעזה ובטענה שלישראל מדיניות של שימוש בהרעבה מכוונת של האוכלוסייה האזרחית בעזה כשיטת לחימה. קיים חשש כי בהמשך יבקש תובע בית הדין להוציא צווי מעצר נוספים נגד בכירים בדרג המדיני והצבאי ביחס להיבטים נוספים של הלחימה, כמו התקיפות האוויריות הנרחבות שביצע צה"ל בעזה.
על-מנת שהתובע יוכל להוציא צווי מעצר עליו לקבל אישור מהרכב של שלושה שופטים בבית הדין, שבוחן האם יש יסוד סביר להאמין שאומנם בוצעו עבירות שבסמכות בית הדין וכן אם צו המעצר הכרחי. ניסיון העבר מלמד, שהשופטים אינם נוטים להתערב בשיקול הדעת של התובע.
לחשודים אין זכות לייצוג בהליך האישור המשפטי של צווי המעצר, שעל סמך ניסיון העבר עשוי לארוך בין מספר ימים לשבועות ספורים, ואין להם אפשרות לערער על החלטת השופטים כל עוד לא הוסגרו לבית הדין. מכיוון שאין התיישנות על פשעים לפי "חוקת רומא", צווי מעצר שהוצאו על-ידי בית-הדין עשויים להיות תלויים ועומדים למשך שנים רבות."
החלטה על הוצאת צווי מעצר בבית-הדין הפלילי הבינלאומי עלולה גם לתת רוח גבית לקידום הליכים פליליים במדינות שונות בעולם, בהן מוגשות כבר כיום תלונות פליליות נגד בכירים בדרג המדיני, ונגד מפקדים וחיילים בצה"ל.
מדובר בהחלטה מעוררת תמיהה מבחינה מקצועית והיא שנויה במחלוקת מבחינה משפטית ומדינית. הביקורת החריפה שהביעו כבר שורה של מדינות ביחס להחלטת התובע, בהן ארה"ב, אוסטריה ובריטניה (מדינה חברה בבית הדין, שהתובע וחלק מצוות יועציו הבכירים הם אזרחים שלה) – מעידה על כך. אמנם בחודשים האחרונים הביע התובע כמה פעמים ביקורת על המדיניות ההומניטרית של ישראל והזהיר כי לא יהסס לפעול אם ישראל לא תפעל לשיפור המצב ההומניטרי בעזה, אבל ההחלטה לפעול בשלב זה שנויה במחלוקת.
לישראל מערכת משפט עצמאית, שאף התובע הכיר במעלותיה בעבר. מדיניות הממשלה והצבא מלווה בייעוץ משפטי ולמעשה בימים אלה ממש מתבררת בפני בג"ץ עתירה הנוגעת לחוקיות המדיניות ההומניטרית. גם הבסיס העובדתי שהתובע נשען עליו רעוע ביותר, בין היתר לאור המאמץ המתמשך של מדינת ישראל להבטחת סיוע הומניטרי לאזרחים בעזה. ניתן היה לצפות מן התובע שיבקש הבהרות ממדינת ישראל בטרם יפעל, וכן שיאפשר לבג"ץ לממש את סמכותו.
גם מן הבחינה המוסרית, יש פגם חמור בסימטריה שיוצר תובע בית הדין בין מדינת ישראל, דמוקרטיה המחויבת לשלטון החוק הנלחמת על-מנת להגן על אזרחיה המוחזקים כבני ערובה ונתונים לתקיפות, לבין חמאס, ארגון טרור רצחני שמבצע ג'נוסייד, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. שורה של מדינות כבר ביקרו גישה זו של התובע.
על מנת שישראל תמשיך ליהנות מגיבוי בינלאומי נרחב כפי שזכתה לו עד כה, עליה להתנהל בתבונה מול בית הדין. יש מקום לביקורת עניינית על התנהלות התובע ועל שיקול הדעת המקצועי שלו ושל צוות המומחים שנעזר בו, אולם רצוי להימנע מהצהרות תוקפניות נגד התובע ושופטי בית הדין. חשוב לזכור כי לצד הביקורת שיש לרבות מבעלות הברית של ישראל על ההחלטה של בית הדין להחיל את סמכותו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל החלטת התובע לבקש הוצאת צווי מעצר, בית הדין הוא מוסד חשוב מבחינתן. מתקפה כוללת עליו עלולה לדחוק את שופטי בית הדין להפגין את עצמאותם ואת המדינות החברות בו להגן על עליו ובכך תאבד ישראל את תמיכתן.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה לראשונה ב-N12