בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – כיצד הגענו לשם?
בשנה האחרונה, ובפרט לנוכח מלחמת "חרבות ברזל", מאבדת ישראל את הגיבוי שלה במוסדות הבינלאומיים, בין אם בשל הצהרות שרים היוצרות רושם מוטעה שהיא פועלת בניגוד לדין הבינלאומי ובין בגלל מהלכי הממשלה להחלשת מערכת המשפט. על רקע הפרסומים בדבר הוצאת צווי מעצר לבכירים ישראלים ע"י ICC, כיצד תוכל בכל זאת להשיב את האמון הבינלאומי בה?
Photo by GAPS / iStockbyGettyImages
בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) פועל בעיקר כנגד דיקטטורות חשוכות כמו סודאן, לוב והרפובליקה של מרכז אפריקה. למעשה, צווי המעצר שהוצאו בשנה האחרונה כנגד ולדימיר פוטין ובכירים נוספים ברוסיה היו המקרים הראשונים שבהם הוצאו צווים מסוג זה מחוץ ליבשת אפריקה. לפי פרסומים בתקשורת, בית הדין הפלילי הבינלאומי עתיד להוציא צווי מעצר כנגד בכירים ישראלים. כיצד מצאה ישראל את עצמה בשורה אחת עם המדינות הנזכרות?
הסבר אחד רואה את כלל הפעילות הבינלאומית נגד ישראל כנובעת מאותו מקור. כלומר, כשם שישראל אינה יכולה לצפות ליחס הוגן מצד העצרת הכללית של האו"ם, או ממועצת זכויות האדם המוטות פוליטית נגד ישראל, היא אינה יכולה לצפות להוגנות כלשהי מבית הדין הפלילי הבינלאומי. לפי גישה זו, המאמץ המובל על ידי הפלסטינים ושאר גורמים אנטי-ישראלים (או שמא אנטישמיים) כנגד ישראל במישור המשפטי אינו תלוי כלל בהתנהגותה של ישראל. זוהי פשוט "לוחמת משפט" - המשך של המלחמה המתנהלת ברצועת עזה ומול איראן, כמו גם במוסדות האו"ם השונים, רק באמצעים משפטיים ובחזית האג.
לדעתי, הסבר זה משקף את המציאות באופן חלקי בלבד. ברור כי מוסדות בינלאומיים רבים אוחזים בעמדה אנטי-ישראלית, וברור כי בעיני מדינות רבות הפעילות המשפטית הבינלאומית נגד ישראל היא כלי לגיטימי של מאבק, ולא ניסיון להשגת צדק. אך חשוב לזכור שעמדה זו – רווחת ככל שתהיה בדימוי הציבורי של אותם מוסדות - אינה משקפת את עמדת כלל המדינות, ואינה מופעלת בצורה שווה בכלל המוסדות הבינלאומיים. כל עוד נהנתה ישראל מתמיכת מדינות המערב, הרי שהשפעתן של עמדות אנטי-ישראליות היתה יחסית מוגבלת ואף לא זכתה להדים רמים בשיח הציבורי הבינלאומי בעניינה של ישראל. בעזרת ידידותיה - הדמוקרטיות הליברליות המערביות – הצליחה ישראל ליצור בריתות בינלאומיות שהקהו מאוד את העוקץ של הפעילות האנטי-ישראלית במוסדות הבינלאומיים.
אך בשנה האחרונה דומה שישראל הולכת ומאבדת את הגיבוי שלה במוסדות הבינלאומיים. במועצת הביטחון של האו"ם, בבית הדין הבינלאומי בהאג, באמצעות מסרים פומביים יותר ופחות, מדינות המערב מגבירות את הלחץ על ישראל ומסירות את ההגנה ממנה. הידרדרות זו במעמדה של ישראל בולטת במיוחד על רקע מלחמת "חרבות ברזל". בשבעה באוקטובר הותקפה ישראל על ידי ארגון טרור באחת מהתקפות הטרור הנפשעות ביותר שקרו בעולם בשנים האחרונות. על רקע התקפה זו זכתה ישראל לתמיכה בינלאומית נרחבת מבעלות בריתה. אך כשבעה חודשים אל תוך המלחמה שסופה אינו נראה באופק – ועל רקע הדיון הפנימי המתמשך בשאלת הכניסה לרפיח - תמיכה זו נשחקה משמעותית. האם לישראל יש בה חלק?
נראה שכן. ראשית, מאז דצמבר 2022 מובלת ישראל על ידי ממשלת ימין "על מלא" שרבים מהחברים בה מקדמים במפורש ובמודע עמדות שהן אנטי-ליברליות, ויוצאים במוצהר כנגד תפיסות המקובלות במדינות המערב. תופעה זו התחזקה במיוחד ואף עלתה לכותרות מחוץ לישראל מאז ראשית מלחמת "חרבות ברזל". שרים בכירים בממשלה התבטאו בצורה פומבית בצורה שעוררה תגובות בינלאומיות קשות, כמו למשל בקריאות לפגוע גם בבלתי מעורבים בטרור ברצועת עזה. התבטאויות אלו יצרו רושם בעולם כולו שישראל פועלת תוך הפרה של הדין הבינלאומי. למשל – לפרקים נראה היה שישראל נגררת, כמעט בעל כורחה, למתן סיוע הומניטרי לאזרחים בעזה. גם פרסומים בעולם לגבי פעילות בניגוד למשפט הבינלאומי ביהודה ושומרון עוררו ביקורת בינלאומית רבה.
שנית, אחד מהדגלים המרכזיים שהונפו על ידי ממשלת הימין בהצעות ה"רפורמה המשפטית" הוא החלשת מערכת המשפט הישראלית, ובתוכה גם מערך הייעוץ המשפטי. גם אם השינויים המרכזיים במערכת המשפט לא עברו, הרי שהיה להם "אפקט מצנן" על מערכת המשפט המצויה תחת איום. למגמה זו קשר ישיר להתגברות הנכונות של מוסדות השיפוט הבינלאומיים – ובתוכם כפי הנראה גם של התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי - להתערב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הטענה המשפטית הישראלית המרכזית כנגד חקירות של בית הדין הפלילי היא טענת ה"משלימות". על פי טענה זו, בית הדין הפלילי הבינלאומי אינו מוסמך לחקור חשדות להפרות של הדין הבינלאומי כאשר מוסדות המדינה עצמם פועלים בצורה כנה ואפקטיבית למען מטרה זו. אך ההתקפה על מערכת המשפט הישראלית מתוך שרים בממשלת ישראל עצמה ערערה בדיוק את האמון הזה. כך, למשל, כאשר תחת לחץ בינלאומי הדיח הרמטכ"ל כמה קצינים שהיו מעורבים בתקרית הירי על שיירת הסיוע של ארגון ה-WCK, הותקף הרמטכ"ל על ידי שרים בכירים. אם ממשלת ישראל פועלת להחלשת עצמאות מערכת החקירות ומערכת המשפט, מדוע שבית הדין הפלילי הבינלאומי יימנע מלפתוח בחקירה?
שני גורמים אלו - פוליטיקאים בעלי השפעה על הפעילות הצבאית המתבטאים במפורש כנגד הנורמות המקובלות במשפט הבינלאומי , והחלשת מערכת המשפט – הביאו להיסוס של מדינות המערב ביחס למערכת המשפט הישראלית ולהטלת ספק בכך שהיא ממצה את יכולותיה בכל הנוגע לאכיפת דיני הלחימה. מאותן סיבות, גם בית הדין הפלילי הבינלאומי נוטה לתת אמון מופחת במערכת הישראלית.
ניתן להתוות, אם כן, גם את הדרך להשבת האמון במערכת הישראלית. אם בכירי המערכת הפוליטית הישראלית יפסיקו להתנגד בצורה מובהקת לדין הבינלאומי (כמו למשל בהצעות לסיפוח צפון עזה, או מניעה קבועה של חזרת תושבי העיר עזה לבתיהם), יש סיכוי שמדינות המערב ישובו לתמוך בישראל. אם מערכת החקירות הפנים-צה"לית תוכיח אפקטיביות ועצמאות בחקירת חשדות להפרת דיני הלחימה, ופוליטיקאים לא יפעלו כנגדה, קיים סיכוי כי מערכות השיפוט הבינלאומיות, ובתוכן בית הדין הפלילי הבינלאומי - יימנעו מחקירות של ישראלים . כך תוכל מדינת ישראל לזכות באורך הנשימה הנחוץ לה לשם הניצחון על גורמי הטרור – שהם האיום האמיתי על תושבי מדינת ישראל.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה לראשונה ב"ידיעות אחרונות"