ניתוח מצב ייצוג הנשים ברשויות הערביות לאור תוצאות הבחירות המקומיות 2024

ייצוג הנשים הערביות נותר נמוך הן ביחס לחלקן באוכלוסייה והן בהשוואה לייצוג נשים יהודיות • עלייה קטנה במספר חברות המועצה שיכהנו ב-12 רשויות ערביות בהשוואה לבחירות קודמות, כאשר נצרת מובילה עם ארבע חברות מועצה • שבע רשויות שבהן כיהנה חברת מועצה אחת נותרו לאחר הבחירות ללא חברות מועצה כלל • אף מועמדת לא נבחרה לראשת רשות, אולם חמש מועמדות שהובילו רשימות נבחרו למועצות בחמישה יישובים בצפון.

Photo by Yossi Zeliger/FLASH90

לאחר מספר דחיות, ב-27 בפברואר 2024 התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. הייתה זו מערכת בחירות מאתגרת בצל המלחמה שממשיכה להתנהל ובצל האלימות המשתוללת בחברה הערבית. הבחירות הניבו תוצאות מעניינות במיוחד ברשויות המקומיות הערביות. להלן נעמוד על מספר נקודות בהיבט של ייצוג נשים ערביות בהן.

מספר הנשים שנבחרו לכהן כחברות מועצה ברשויות המקומיות הערביות - מהנתונים שפורסמו על ידי משרד הפנים עולה כי בבחירות האחרונות נבחרו 19 נשים ערביות כחברות מועצה אשר יכהנו ב-12 רשויות מקומיות ערביות.הנתונים המוצגים בסקירה זו נוגעים לרשויות המקומיות הערביות בלבד ואינם כוללים נתונים בדבר הייצוג בערים המעורבות. נתונים אלו מצביעים על עלייה מסוימת בייצוגן של נשים, גם אם קטנה. כך, למשל, בבחירות 2013, מתוך 270 המועמדות רק שש נשים נבחרו לכהן כחברות מועצה. אישה אחת בלבד התמודדה על ראשות רשות (בעיר נצרת), אך היא לא נבחרה. בבחירות 2018 נרשמה עלייה במספר הנשים שנבחרו לכהן כחברות במועצות המקומיות הערביות - 17 נשים נבחרו. בבחירות הנוכחיות עלה ל-19 מספר הנשים הנבחרות ברשויות המקומיות הערביות. גם לאחר העלייה הקטנה, עדיין מדובר על ייצוג נמוך, כאשר אחוז הנשים הערביות עלה מ-0.9% בשנת 2003, ל-1% ב-2013 והחל מבחירות 2018 נשאר קבוע ועומד על 2% בלבד מכלל חברי המועצות ברשויות המקומיות הערביות.

 

שיעור נמוך זה בולט בהשוואה לשיעור ייצוגן של נשים יהודיות; גם הוא רחוק אמנם מלהיות שוויוני, אך לאחר בחירות 2024 נמצא בשיא של 28% מכלל חברי הרשויות המקומיות היהודיות. בהשוואה למגמת העלייה בשיעור ייצוגן של נשים ברשויות המקומיות היהודיות ניכר פער ביחס למגמה האיטית הקיימת ברשויות הערביות. בבחירות 2003 עמד שיעור הנשים היהודיות על 14% מקרב חברי המועצות, בבחירות 2008 עלה השיעור ל-15%, בבחירות 2013 זינק השיעור ביותר משליש ועמד עד 20.3% מכלל חברי המועצות המקומיות, בשנת 2018 עלה שוב שיעור הייצוג ל-23.8%. לאחר בחירות 2024 נמצא ייצוגן של נשים ברשויות המקומיות היהודיות כאמור בשיא של 28% מכלל חברי הרשויות המקומיות היהודיות.טלי חרותי-סובר ״בחירות מקומיות 2024 – שיא במספר חברות המועצה בשלטון המקומי – אך זה עדיין לא מספיק״ The Marker (10.3.2024). מהנתונים עולה כי אחוז העלייה בייצוג הנשים היהודיות עלה בין השנים 2013 – 2024 ב-8% לעומת עלייה של 1% בלבד בשיעור הייצוג של נשים ערביות ברשויות המקומיות הערביות.

פריסת הייצוג ברשויות המקומיות הערביות – במועצה המקומית של עיריית נצרת, אחת משתי המועצות הגדולות הערביות הגדולות ביותר, המונה בסך הכל 19 חברי מועצה, נבחרו ארבע חברות מועצה. זוהי המועצה עם מספר הנשים הגבוה ביותר. במועצת העיר יכהנו שלוש סיעות, ובכל אחת לפחות חברת מועצה אחת, סיעת חד״ש (או בשמה בבחירות המקומיות ״חזית נצרת דמוקרטית״שגיאת כתיב במקור.) היא היוצאת מהכלל כאשר בסיעתה יכהנו שתי נשים, סאוסן קובטי וסאג׳דה מוסלימאני. במועצות המקומיות של עין קנייא וג׳ש (גוש חלב) יכהנו לאחר הבחירות שתי נשים בכל אחת ובתשע המועצות הנותרות תכהן אשת אחת בלבד. מנגד, שבע רשויות ערביות שבהן כיהנה לפני הבחירות חברת מועצה אחת, נותרו לאחר הבחירות ללא נשים במועצה כלל.טלי חרותי-סובר ״בחירות מקומיות 2024 – שיא במספר חברות המועצה בשלטון המקומי – אך זה עדיין לא מספיק״ דה מרקר (10.3.2024).

נתון מעניין נוסף הוא שלראשונה בבחירות 2024, למועצת העיר רהט התמודדה מועמדת בדואית, אמל אלנסאסרה. אלנסאסרה הוצבה במקום הרביעי ברשימת ״רהט לכולנו״, אשר קיבלה נציג אחד במועצה. היא אמנם הוצבה במקום לא ריאלי ולכן לא נבחרה. כתוצאה מכך, גם הפעם נשים לא יכהנו כחברות מועצה ברשויות המקומיות הערביות בנגב. אולם בכל זאת הייתה זו התקדמות בכך שאישה הוצבה לראשונה ברשימה ברשות מקומית בנגב.

מספר נשים שנבחרו כראשות רשימות – רק פעם אחת עמדה אישה ערבייה בראש רשות מקומית ערבית.  בשנת 1969 ויולט ח׳ורי מכפר יאסיף הייתה לאישה הערבייה הראשונה שנבחרה לכהן במועצת הרשות המקומית כפר אסיף שבגליל, ובשנת 1974 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראשות מועצה מקומית. אלא שמאז אף אישה נוספת לא נבחרה לעמוד בראש רשות מקומית.

בבחירות הנוכחיות, אמנם אף לא אישה אחת נבחרה לעמוד בראש רשות, אך כן נבחרו חמש נשים אשר עמדו בראש חמש רשימות (חלקן מפלגתיות וחלקן עצמאיות), בחמישה יישובים שונים, כולם בצפון:

• מרים עואד בטמרה אשר עמדה בראשות רשימת ״אלתחאלוף אלטאמראוי ללתג'ייר ג'בהאת טמרה אלדימוקרטיה ואלמחבה ואלמוסאוא״;
• ד״ר נוהא בדר במגאר שעמדה בראשות רשימת ״החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון״ ונבחרה לקדנציה שניה. באדר היא חברת המועצה הראשונה בעיר וכיהנה כממלאת מקום ראש העירייה.
• סמירה עזאם בעספיא שעמדה בראש רשימת ״ניו עספיא״, רשימה נשית עצמאית אשר העמידה חמש נשים כמועמדות למועצה, מתוכן נבחרה כאמור עזאם לקדנציה שניה. עזאם נבחרה לראשונה למועצה המקומית בשנת 2018 והייתה לאישה הדרוזית הראשונה שנבחרה ממפלגה עצמאית וכיהנה כסגנית ראש המועצה.איתי משיח ״סמירה עזאם הקימה מפלגה של נשים בלבד, והדהימה את הגברים מסביב. היא לא היחידה״ הארץ (10.5.2023).
• עאישה נג׳ר בעראבה שעמדה בראשות הרשימה העצמאית ״אלחראק אלושבאבי״ וגם היא נבחרה לקדנציה שניה.
• אימאן דעיף בערערה אשר עמדה בראשות רשימת ״אל דמיר ואל אמל״.

על אף שמספר נשים עמדו בראש רשימות, נראה כי הדרך לראשת רשות ערבייה עודנה ארוכה.

רוב חברות המועצה שנבחרו, נבחרו בפעם הראשונה, מלבד ארבע נשים: שלוש ראשות הרשימות שלעיל (ד״׳ר נוהא בדר, עאישה נג׳אר, סמירה עזאם) בנוסף לסאמיה אבו אלרוב שנבחרה בפעם השנייה כחברת מועצת העיר נצרת.

בבחירות אלו נבחרו נשים ערביות מגילאים שונים למועצות המקומיות, כולל נשים צעירות רבות. כך למשל: ביפיע תכהן חברת המועצה הצעירה ביותר בין כלל חברי המועצות, היהודיות, הערביות והמעורבות, דימא מרג׳ייה, בת 23, כחברת מועצה יחידה ובקדנציה ראשונה.

תופעת ריבוי הסיעות ברשויות הערביות - מגמה מעניינת נוספת היא ריבוי סיעות שמתמודדות לבחירות ברשויות המקומיות. קיימות מועצות שכל 9, 11 או 13 חבריהן הם מסיעות שונות, וכמעט שאין רשימות שהכניסו מעל לנציג אחד.

ריבוי הרשימות כאמור יכול לנבוע ממספר תהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל: הראשון, תהליך של פולריזציה, התפוררות חברתית וחוסר לכידות בחברה. זהו מצב מסוכן המשתקף גם בתופעות חברתיות שליליות כמו אלימות ופשיעה ואף יוצר זירה פוליטית אקסקלוסיבית ומדירה, אשר משאירה קבוצות רבות בחוץ, בהן נשים וצעירים, ומהווה גם חסם משמעותי בפני נשים המעוניינות להיכנס לעשייה הפוליטית המקומית. תהליך נוסף נוגע להצרה וההגבלה של היכולת של החברה הערבית להשתתף ולהשפיע בפוליטיקה הארצית. כתוצאה מכך, הזירה המקומית מקבלת ערך נוסף והופכת לזירה הפוליטית הראשית עבור האוכלוסייה הערבית שרבים מעוניינים לקחת בה חלק. לכן, נשים ערביות מודרות מהזירה הפוליטית המקומית.אבו עוקסה – דאוד, ס. הייצוג הפוליטי של נשים פלסטיניות בשלטון המקומי בישראל 1950-2003. מגזין המחקרים הפלסטינים. עמ׳ 100 – 125. כרך 16 (62). אביב 2005 (בערבית) (להלן: ״אבו עוסקה – דאוד, הייצוג הפוליטי של נשים פלסטיניות בשלטון המקומי״). נתון זה מעניין כיוון שהוא משפיע על הסיכויים של נשים להיבחר למועצות המקומיות, בין אם מכיוון שבמקרים רבים גם אם מוצבות נשים, הן ממוקמות במקומות לא ריאליים ולא נבחרות. בנוסף, בפני נשים יש יותר חסמים להתמודד בראש רשימה.  לכן, במצב בו נכנסות סיעות יחיד רבות, הצבתן של נשים רבות אפילו במקומות גבוהים ברשימות, הופך להיות לא ריאלי.

לסיכום: תמונת המצב המסתמנת היא שבחירות 2024 לא הובילו לשינוי מהותי בייצוגן של נשים ערביות במועצות הרשויות המקומיות הערביות. ייצוגן של נשים ערביות נותר נמוך הן ביחס לחלקן באוכלוסייה והן בהשוואה לייצוגן של נשים יהודיות. נראה כי על אף עלייה מסוימת (ואיטית) בייצוג הנשים הערביות, גם היום השלטון המקומי הערבי נותר זירה גברית שמדירה נשים, ובכל מערכת בחירות נשים ערביות נאלצות לבחור לפרוץ את הגבולות מחדש. נראה כי מעבר לחסמים המונעים מכלל הנשים מלהתמודד בבחירות לרשויות המקומיות (חסמים מבניים, חסמים חברתיים), נשים ערביות נאלצות להתמודד עם חסמים נוספים. זאת בנוסף לאלימות ולפשיעה שמשתוללות בחברה הערבית בשנים האחרונות ועלולות להשפיע על היכולת של נשים להצטרף לזירה הפוליטית.