תזכורת: המשטרה שייכת למדינה ולא לשר

בתשובתה לבג"ץ הדגישה היועמ"שית כי התיקון לפקודת המשטרה שנוגע לסמכויות השר לביטחון לאומי לא מגדיר או מגדר את היקף המעורבות של השר בפעילות המשטרה ולא מספק ערובות, בלמים ואיזונים לשמירה על זכויות אדם ושלטון החוק. היא מציעה להציב גבולות ברורים, הן בפני הדרג הפוליטי והן בפני שרשרת הפיקוד במשטרה, לפיהם התערבות פוליטית בהפעלת הכוח המשטרתי אינה חוקית ופוגעת באמון הציבור במשטרה.

Photos by Shir Torem and Yonatan Sindel / Flash90

ב-28 במרץ, הערב שבו הוציא בג"ץ צווי ביניים בעניין גיוס החרדים והפסקת התקצוב לישיבות, וכל המדינה עסקה במשמעויות המשפטיות והפוליטיות שלהם, פרסמה היועצת המשפטית לממשלה את עמדתה לבג"ץ בעתירה אחרת לגמרי. לכאורה, חוות דעתה בעניין ההוא עברה כמעט מתחת לרדאר אך מדובר בחוות דעת חשובה ואמיצה בעתירה כנגד תיקון לפקודת המשטרה. היא כוללת אמירות חדות דווקא בימים שבהם מהותה ותפקידיה של משטרת ישראל נמצאים על סדר היום הציבורי.

לפני כשנה וחצי, ערב הקמת הממשלה, ביקש השר לביטחון לאומי לערוך שינויים בפקודת המשטרה עוד טרם השבעת הממשלה וכתנאי לכך. הצעת החוק העוסקת בסמכויות שיוקנו לו עם כניסתו לתפקיד קודמה בהליך חקיקה מהיר ביותר ורק לאחר אישורו בכנסת הוקמה הממשלה. התיקון, שהתקבל ללא כל עבודת מטה ממשלתית, מרחיב משמעותית את השפעתו של השר על משטרת ישראל. בהתאם לתיקון, ובניגוד להמלצות ועדות ציבוריות שונות ועמדת גורמי המקצוע, השר יוכל, בין היתר, להתערב במדיניות החקירות במשטרה.

בין רשימת התיקונים שהוכנסו לחוק: הקביעות כי "משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה" וכי "השר ממונה על משטרת ישראל מטעם הממשלה"; הקביעה כי "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות העבודה, הנחיות כלליות, ההוראות הכלליות" והקביעה כי "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות".

כנגד התיקון הוגשו עתירות המבקשות לבטלו בשל היותו "בלתי חוקתי" ובחודש יוני 2023 הורה בית המשפט למשיבים להתייצב ולהסביר אכן מדוע לא יבוטל התיקון.

את תשובתה של היועצת, המתפרשת על פני עשרות עמודים, אפשר לסכם בשורה אחת המופיעה בחוות הדעת: "התיקון לחוק אכן יצר מבנה משטרי המאפשר פוליטיזציה של הפעלת הכוח המשטרתי. על כן, התיקון, לפי לשונו הפשוטה, אינו חוקתי". בתשובתה, כותבת היועמ"שית כי התיקון לא מגדיר או מגדר את היקף המעורבות של השר ולא מספק ערובות, בלמים ואיזונים לשמירה על זכויות אדם ושלטון החוק.

היועמ"שית נאלצת לחזור למושכלות יסוד:

"במדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית, חובתה של משטרת ישראל כולה, ושרשרת הפיקוד שלה בפרט, לנהוג במקצועיות, בממלכתיות ובשוויוניות, ללא שיקולים זרים ופוליטיים, ולהפעיל את סמכויותיה אך ורק לפי הדין".

היועמ"שית מדגישה כי אף שהמשטרה היא חלק מהרשות המבצעת, היא איננה המשטרה של הממשלה, אלא נועדה לפעול לטובת כלל אזרחי ואזרחיות המדינה.

לפי דברי ההסבר לתיקון, ביקש השר להשוות עצמו לשר הביטחון, מבחינת סמכויות השר למול הצבא. תפיסה זו של השר את המשטרה מצטרפת למאמציו של השר ושל חברי הקואליציה הנוכחית, לקדם תהליך של "מיליטריזציה" בביטחון הפנים בישראל. אך אין להשוות בין ההגנה על ביטחונה של המדינה לבין ההגנה על ביטחון הפנים במדינה. הצבא אמון על ביצוע הוראות הממשלה לשם הגנה על ביטחון המדינה למול אויבים מחוצה לה. המשטרה, לעומת הצבא, לא פועלת מול "אויבים". המשטרה אחראית, בין היתר, על מניעת עבירות וקיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש, אך ברור כי למשטרה תפקידים נוספים, לרבות מתן סיוע ראשוני לקורבנות פשיעה, ובמקרים רבים - לסייע לאזרחים. לפיכך, התפקידים הנרחבים והסמכויות המשמעותיות הנתונות למשטרה מחייבים את עצמאות פעילותה.

בשנה החולפת ראינו כולנו כי שאלת עצמאות המשטרה מהשר לביטחון לאומי איננה עניין תיאורטי. בתשובת היועמ"שית לעתירה נכתב, בין היתר, כי מפקדים במשטרה דיווחו על כך שהשר או גורמים מטעמו פנו אליהם ישירות במהלך אירועים מבצעיים. כמו כן, השר מתח ביקורת על שיקול הדעת המבצעי-מקצועי של המשטרה באשר לפעילותה ולאופן הפעלת כוחה במהלך התרחשותם של אירועי ביטוי, לרבות מחאות נגד הממשלה שבה הוא חבר. ביקורת אגב, אשר קיים חשש שהובילה להחלטה להעביר ניצב במשטרה מתפקידו.

אחת מן ההשלכות ההרסניות ביותר של הפיכת המשטרה לגוף שפועל על-בסיס אינטרסים מגזריים או פוליטיים עלולה להיות פגיעה מהותית באמון הציבור במשטרה, שבלעדיו היא לא יכולה למלא את תפקידה. אין זה מפתיע שסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מעידים על תמיכה קבועה ורחבה במוסדות הממלכתיים והמקצועיים במדינה. בה בעת, הפער בין האמון הציבורי הגבוה במוסדות הללו לבין אמון הציבור הנמוך במוסדות הפוליטיים ובשרים המכהנים עלה מאוד לאחר אירועי השבעה באוקטובר. כך למשל, במדידה שנערכה בדצמבר 2023 בקרב נסקרים מהציבור היהודי, בעוד שהאמון במשטרת ישראל עמד על הערך הגבוה ביותר בעשור האחרון (58.5 אחוזים לעומת 35 אחוזים במדידה מיוני 2023), האמון בממשלה הידרדר לערך הנמוך ביותר ב-20 השנים האחרונות (23 אחוזים).

הזינוק באמון הציבור במשטרה לאחר אירועי השבעה באוקטובר יצר הזדמנות אמיתית למצב ולחזק את המשטרה. אך כדי לעשות זאת, יש להבטיח שהיא פועלת באופן שוויוני וענייני. על כן חשובה כל-כך עמדתה של היועמ"שית בהקשר זה. בחוות דעתה היא מבהירה את תפקידה של המשטרה במדינה דמוקרטית, את העיקרון לפיו אין על המשטרה מרות מלבד מרותו של הדין ואת החשיבות של יצירת חיץ ברור בין שיקולים אישיים, פוליטיים ומפלגתיים לבין הפעלת הכוח המשטרתי.

דווקא בימים אלה חשוב שכלל הגורמים האמונים על השיטור ואכיפת החוק יפעלו בזוכרם כי הציבור מצפה מהם לפעול במאמץ בלתי-מתפשר לטובת כולנו, באופן ממלכתי, מקצועי ונטול שיקולים זרים, מגזריים או פוליטיים.

השאלה על אודות מהותו של התיקון עוברת כרגע לבג"ץ. לעמדת היועמ"שית, יש לבטל את הסעיף הקובע כי השר יתווה את מדיניות החקירות. היא מותירה לבג"ץ להכריע האם ניתן לפרש חלק מן התיקונים בצורה המבטיחה הגנה על זכויות אדם ומניעת פוליטיזציה של עבודת המשטרה. היועצת מציעה שבג"ץ יציב בפרשנותו גבולות ברורים, הן בפני הדרג הפוליטי והן בפני שרשרת הפיקוד במשטרה, לפיהם התערבות פוליטית בהפעלת הכוח המשטרתי אינה חוקית ומהווה הפרה של חובת האמון כלפי הציבור שחבים הדרג הפוליטי ומשטרת ישראל. אך אם בית המשפט ימצא כי לא ניתן לפרש את הוראות התיקון באופן הזה, הרי שדינו של התיקון כולו – בטלות. 

המאמר פורסם לראשונה ב-N12.