אזעקת אמת לדמוקרטיה הישראלית

בימים אלו מהלכים הישראלים כולם, ערבים ויהודים, עם עצבים חשופים. כל מילה, כל התבטאות, כל משפט, כל תמונה מעוררים תגובה לא מידתית. לשמור על הדמוקרטיה הישראלית בעת הזו אין פירושו של דבר לא לנקוט עמדה או לגזור אלם, אך גם לא להתלהם ולהסית. דווקא בימים אלו, כשאנו עומדים בקצה הצוק, דרושה הפנמה של תרבות דמוקרטית מהותית , עלינו לשמור שהדמוקרטיה הישראלית לא תיפול לתהום.

לא קל להיות מדינה דמוקרטית בעת מלחמה. מאז תחילת מבצע "צוק איתן" אנו עדים לשיח אלים, גזעני ומסית של קיצוניים מכל הצדדים - התומכים במלחמה והמתנגדים לה. איתנותה של דמוקרטיה נבחנת דווקא בעתות חירום. עקרונות דמוקרטיים כמו חופש הביטוי אינם מוּשעים כשהתותחים רועמים אלא מאוזנים עם עקרונות אחרים כמו שמירה על פרטיות, בטחון המדינה והסדר הציבורי.

בניגוד למשטרים אחרים, דמוקרטיה אינה משטר של קצוות. בעוד שבעתות מלחמה, במדינות טוטליטריות העקרון השולט הוא "שקט יורים" (ושקט גם אחרי שמפסיקים לירות) ובמדינות בהן שוררת אנרכיה "רוקדים על הדם", בדמוקרטיה קיימות דרכי ביטוי ופעולה אפשריות בעתות של משברים, שלא זו בלבד שאינן חותרות תחת הדמוקרטיה אלא הופכות את הדמוקרטיה לאיתנה יותר. צורות מגוונות של מחאה, בפרט בעידן הדיגיטלי, מאפשרות להביע עמדות ודעות ולשתף במידע. אך כמו כל אמצעי אחר מה שקובע הוא אופן השימוש בו והמידתיות. הפגנה נגד המלחמה היא לגיטימית, אך לא כשהיא גולשת לאלימות; ביקורת על מהלכי הצבא ועל הרג אזרחים חפים מפשע בצד הפלסטיני היא אפשרית אך לא כאשר היא כרוכה בהסתה, הצדקה של פעילות הצבא מקובלת אך לא כאשר היא מלווה בגזענות ובקריאות להתרת הדם.

בימים אלו מהלכים הישראלים כולם, ערבים ויהודים, עם עצבים חשופים. כל מילה, כל התבטאות, כל משפט, כל תמונה מעוררים תגובה לא מידתית. לשמור על הדמוקרטיה הישראלית בעת הזו אין פירושו של דבר לא לנקוט עמדה או לגזור אלם, אך גם לא להתלהם, להסית או לפעול ללא שיקול דעת. דמוקרטיה אינה מכתיבה תכנים ועמדות אלא קובעת את המידה, העוצמה והגבול.

בישראל מתקיימת מדי יום ביומו מלחמה על הדמוקרטיה. מדד הדמוקרטיה שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מדי שנה מצביע על היעדרה של תרבות פוליטית דמוקרטית, על אי הטמעה של עקרונות דמוקרטיים ועל חוסר סובלנות כלפי מיעוטים. בימים אלו אנו עדים למפגן קיצוני של ממצאים אלו. מעשים ואמירות קיצוניים של הימים האחרונים יתנו אותותיהם בדמוקרטיה הישראלית גם ביום שאחרי. הם עלולים לשנות לרעה את גבולות החירות הדמוקרטית בישראל. סתימת פיות וגזענות, קריאות לחרם או הסתה לא זו בלבד שמחריפות את המתח הקיים, הן עשויות להישאר חלק מהמציאות הישראלית גם אחרי תום המערכה.

גם ביום שאחרי יחיו בישראל יחדיו יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים. הנזק שנגרם בימים אלה לרקמת היחסים המורכבת בין הקבוצות השונות בציבור יהיה קשה לתיקון, אך אפשרי, בזכות כוחה המרפא של הדמוקרטיה. בניגוד למשטרים אחרים שעלולים להתדרדר למהפכה, לדמוקרטיה כלים ומנגנונים המאפשרים לה לחשב את מסלולה מחדש. הדמוקרטיה הישראלית התמודדה בעבר עם אירועים משבריים על רקע מדיני-בטחוני ואף העמיקה יסודותיה בעקבותיהם. סוגיות של אחריות, שקיפות, הפרדת רשויות, דיווחיות ודרכי קבלת החלטות התגבשו בעקבות מלחמות. גם אירועי שבר ביחסי יהודים-ערבים כמו יום האדמה או מאורעות אוקטובר 2000 תרמו לשינוי תודעתי ביחס למעמדו של המיעוט הערבי בישראל וזכויותיו. דמוקרטיה צומחת גם ממשברים, אך זאת בתנאי שאין איום על עצם קיומה ועל הלגיטימיות שלה.

לכן, בזמנים האלה נודעת חשיבות מרובה לאופן התנהגותם והתבטאויותיהם של נבחרי ציבור. הם, שנושאים על כתפיהם את האחריות לשלומה של הדמוקרטיה, צריכים לדאוג שלא לתרום להקצנה ולקיטוב, שהם אויבי הדמוקרטיה מבפנים. אחריות זו מוטלת גם על כתפם של כל אזרח ואזרחית במדינה ללא הבדל לאום, דת ועמדה פוליטית. רוב הציבור בישראל חפץ בחיים משותפים במדינה דמוקרטית, ואל לנו לתת לעריצות המיעוט הקיצוני לחבל בחלום המשותף.

החוק בישראל והחוק הבינלאומי מתווים גבולות באשר לאסור ולמותר במלחמה בטרור. החוק הישראלי גם קובע למשל מהי הסתה, הוצאת לשון הרע, ומהי תמיכה בארגון טרור. אך כדי לשמור על הדמוקרטיה לא די בחוקים. דרושה הפנמה של תרבות דמוקרטית מהותית. בימים אלו, כשאנו עומדים בקצה הצוק, על כולנו מוטלת האחריות לשמור שהדמוקרטיה הישראלית לא תתדרדר במדרון החלקלק.