תעסוקת נשים ערביות בשירותי הרווחה הציבוריים
אפיק מסתמן לפתרון
היקפה והשפעתה של מדינת הרווחה כמעסיק נבחנו עד עתה, אם בכלל, במחקרים אקדמיים מעטים. בד בבד, שיעור ההשתתפות הנמוך של נשים ערביות בכוח העבודה נתפס יותר ויותר בעיני חוקרים וקובעי מדיניות בישראל כבעיה חברתית וכלכלית חמורה. לפיכך מפתיע שעד היום לא נערך כמעט שום מחקר שהציג את שתי הסוגיות הללו זו בצד זו ובחן את תפקידה של מדינת הרווחה כמעסיק של נשים ערביות. המחקר שלפניכם נרתם לאתגר זה.
לשירותי הרווחה הציבוריים מעמד מיוחד כמעסיק הדומיננטי של נשים ערביות – בהשוואה לכל שאר קבוצות האוכלוסייה וכערוץ המרכזי לכניסתן הגוברת לשוק העבודה. דפוס זה אופייני עולה כי תעסוקות OECD במידה מסוימת לנשים עובדות בכלל. ממחקרים שנערכו במדינות בשירותי הרווחה הציבוריים ממלאות תפקיד מכריע בהנעת ההשתתפות הגוברת של נשים בכוח וישראל איננה חריגה מכלל זה. לפני יותר מעשור (Esping-Andersen, 1990; Daly, 2000) ציין מרכז אדווה כי שירותי הרווחה הציבוריים הפכו ל"מעוז המרכזי של הנשים בכוח העבודה בישראל" (Adva Center, 2001: 53).
ואף על פי כן מחקרים קודמים התעלמו בדרך כלל מהתפקיד יוצא הדופן שממלאים שירותי הרווחה הציבוריים בהעסקת נשים ערביות. ההערכה היא שיותר מ 40% מהנשים הערביות העובדות מועסקות במקצועות ההוראה והטיפול (כמעט פי שניים מהשיעור בקרב נשים יהודיות). כמו כן, רוב הנשים הערביות העובדות מועסקות במגזר הציבורי, שבו ממוצע הכנסותיהן (הן שכר שעתי והן שכר חודשי) קרוב יותר במובהק לממוצע הכנסותיהן של נשים יהודיות, בהשוואה למגזר העסקי (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, 2012); ורוב התחומים שנשים ערביות מצאו בהם תעסוקה בפועל הם חלק משירותי מדינת הרווחה, בכלל זה חינוך בגיל הרך, בתי ספר, מערכת הבריאות ושירותים חברתיים לבעלי מוגבלויות ומעוטי יכולת (ישיב וקסיר, 2012). למעשה, על פי נתונים שחושבו לצורך מחקר זה, ההערכה היא שכ- 61% מהנשים העובדות במגזר הערבי וכ- 12% מהגברים במגזר מועסקים בתחום שירותי הרווחה הציבוריים. ואולם הדיון התוסס המתנהל בשאלה כיצד להגדיל את השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה מתעלם באופן בולט מתפקידם של שירותי הרווחה הציבוריים כמעסיק של נשים ערביות, אף שממצא זה, כפי שנַ ראה להלן, הוא הזדמנות יקרה מפז להוציא מתוק מעז.
באוגוסט 2012, לקראת יום האישה הבינלאומי, פרסם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה דוח מיוחד שכותרתו: "דיוקן האישה הערבייה העובדת [בישראל]" (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, 2012). אחת הבעיות העיקריות שהוצגו בדוח זה היא שיעור ההשתתפות של נשים ערביות ישראליות בכוח העבודה, הנמוך ב- 50% מהשיעור בקרב נשים יהודיות. ולפיכך העלאת שיעור השתתפות זה נתפסת היום יעד חשוב ומרכזי הן על ידי גופים מוסדיים כגון בנק ישראל (ישיב וקסיר, 2012) והתמ"ת (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, 2012) והן על ידי גופי מחקר ביקורתיים יותר (מיעארי, 2012; Zu'bi, 2009).
המלצות המדיניות המקובלות היום בניסיון להרחיב את השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה מתייחסות להרחבת ההכשרה וההדרכה המקצועית, עזרה לנשים ערביות במציאת פתרונות לטיפול בילדים, שיפור דרכי התעבורה ועידודן לרכוש השכלה ולנקוט גישות "מודרניות" יותר במתח שבין משפחה–תעסוקה (ישיב וקסיר, 2012). גם בדוחות חוץ-מוסדיים צוינו רבים מהמכשולים מצד ההיצע שהזכרנו זה עתה, אך נטען גם כי "גזענות המדינה ומדיניות האפליה של המדינה נגד אזרחים פלסטינים מציבות קשיים אמיתיים לפני כניסתן של אימהות פלסטיניות לשוק העבודה". לאישוש טענה זו צוין כי מעט מאוד נשים ערביות מוצאות עבודה במשרדי השלטון המרכזי (Zu'bi, 2009).
מתן פתרון למכשולים אלה מצד ההיצע עשוי לתרום רבות להעלאת שיעור השתתפותן של נשים ערביות ישראליות בשוק העבודה (מיעארי, 2012). ואולם מחקר זה מבקש להציע אפיק נוסף להעלאת שיעור תעסוקתן – הרחבת אפשרויות התעסוקה בשירותי הרווחה הציבוריים. ואם לא די בכך, אנו מבקשים להציע כי הרחבת אפשרויות תעסוקה אלו עשויה לשמש לא רק תכלית אלא גם אמצעי לקידום ולשיפור שתי סוגיות חשובות נוספות. הראשונה שבהן היא השירותים הציבוריים המוצעים על ידי המדינה לאוכלוסייה הערבית. אף ששירותי הרווחה הציבוריים בתחומי החינוך והבריאות ובתחומים שוליים יותר (מבחינה תעסוקתית) משרתים גם את האוכלוסייה הערבית, דוחות שונים מציגים תמונה של קיפוח ואי-שוויון מתמשך בכל הנוגע לאיכות ולנגישות של שירותי הרווחה הציבוריים המסופקים לאוכלוסייה הערבית הישראלית בכלל (פרידמן ושלו, 2010), ובתחום הבריאות בפרט (חטאב וקגיה, 2011).
הסוגיה השנייה שתקבל מענה כתוצר לוואי של הרחבת שירותי הרווחה הציבוריים לאוכלוסייה הערבית, לכל הפחות מענה חלקי, היא אי-השוויון בהכנסות בין האוכלוסייה היהודית לערבית. מחקרים רבים – במגוון תחומים כגון סוציולוגיה, כלכלה, מדע המדינה, חינוך ואפידמיולוגיה – מצביעים על התחלואות והמצוקות החברתיות, הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות, הנוצרות עקב אי-שוויון חלוקתי-כלכלי בין פרטים, משקי בית וקבוצות אוכלוסייה (Coleman, 1988; Wilkinson, 1997 Hudson, 2005) בבסיס מחקרים אלה עומד הרעיון שאי-שוויון פוגע בסולידריות החברתית, בשייכות ובהזדהות, בביטחון האישי ובמסוגלות ומוליד תחושות של "תבוסתנות בהקשר הישראלי אי-השוויון בהכנסות הולך וגדל, .(Pederson, 2004) "חברתית" ו"חוסר יחסי" ופערי השכר בין ערביי ישראל לרוב היהודי נותרים בעינם על אף צמצום הפער היחסי בהישגים ההשכלתיים (Haberfeld and Cohen, 2007).
כדי לקשור סוגיות אלה יחד נבקש להראות כי ישנו קשר הדוק בין העלייה בשיעור ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה (פי 2.5 בשלושה עשורים) לבין העלייה המתמדת בשיעור הנשים הערביות העובדות בשירותי הרווחה הציבוריים של מדינת הרווחה. כמו כן נַראה שנשים ערביות המועסקות במגזר זה נהנות משוויון יחסי בהכנסות בהשוואה לנשים יהודיות המועסקות בשירותי הרווחה הציבוריים, כמו גם משכר גבוה יותר מנשים ערביות המועסקות מחוץ לשירותי הרווחה הציבוריים.