ההתנהלות המתגלה בחידוש דיוני הוועדה לבחירת שופטים עלולה לפגוע בעצמאות השיפוטית

פרטים מודלפים מתוך דיוני הוועדה בשאלת קידום שופטים ולצד זאת שר המשפטים לוין עומד בסירובו לקדם בחירת נשיא קבוע לביהמ"ש העליון, בשל שאיפתו לביטול הסניוריטי. כיפוף הכללים הבלתי פורמליים הוא בשורה רעה להגנה על שלטון החוק.

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

לאחרונה החל שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, לראשונה מאז כינון הממשלה. הוועדה אף החלה לבחור שופטים, בינתיים רק לערכאות הנמוכות. על פניו, מדובר בתפנית במדיניות שר המשפטים שהקפיא במשך חודשים ארוכים את עבודת הוועדה, דבר שהגביר את העומס על בתי המשפט, בזמן שניסה לשנות את הרכבה באופן שיעניק בה לממשלה ולקואליציה משקל מכריע.

אולם מתחת למעטה החזרה לעבודה תקינה מסתתרים תהליכים חמורים וארוכי טווח שהממשלה מנסה לחולל בעבודת הוועדה ומבטאים ניסיונות פסולים לפגיעה בעצמאות השיפוטית. כך, בניגוד לכללים שקבעה הוועדה, מודלפים פרטים מתוך דיוניה, אפילו בשאלת קידומה של שופטת מכהנת, שלה התנגדו, לפי הנטען, נציגי הממשלה והקואליציה בוועדה משום שלא הייתה "לאומנית מספיק" לטעמם בפסקי דינה. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן הבהיר שדברים אלה לא השפיעו על ההחלטה שהתקבלה. עם זאת, מתוך הדלפה זו ומתוך אחרות שקדמו לה גם נראה שנבחרי ציבור בוועדה מבקשים להביא לבחירה בשופטים על בסיס שיקולים פוליטיים של הפוליטיקאים (או לכל הפחות לאותת לשופטים החפצים בקידום ולמועמדים לשיפוט שכך הדבר) במקום על בסיס מקצועיותם של השופטים – שהוא השיקול הרלוונטי בבחירת שופטים, בצד השיקול של שיקוף החברה בישראל בהרכב בתי המשפט.

דברים אלה באים לידי ביטוי הן באמירות המודלפות מהדיונים והן בידיעות שהתפרסמו על הליכי סינון פוליטיים בלתי-פורמליים שעורכים נבחרי ציבור למועמדים לשיפוט ולקידום. בנוסף, מסרב שר המשפטים לקדם בחירה של נשיא בית משפט עליון, במקום הנשיאה (בדימוס) אסתר חיות שפרשה זה מכבר, בשל שאיפתו לבטל את כלל הסניוריטי שלפיו ממונה השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לתפקיד זה. לשם כך משתמש שר המשפטים באופן בעייתי בסמכותו כיו"ר הוועדה הקובע את סדר יומה.

יש לראות את המהלכים האלה של חברי ועדה מטעם הממשלה והקואליציה כחלק ממהלך ארוך טווח שנמשך כבר עשור ויותר, של כרסום בכללים בלתי-פורמליים שנועדו לשמור על עצמאות הרשות השופטת. אלה כללים הנוגעים לעליונותם של שיקולים מקצועיים בבחירת שופטים וחוסר הלגיטימיות של שיקולים פוליטיים, שמנגנוני הסינון הפוליטיים שמפעילים נבחרי ציבור בעשור האחרון פוגעים בהם. כלל לא פורמלי נוסף שקואליציות פחות מכבדות בעשור האחרון הוא הפרקטיקה של הכנסת לבחור נציג מהאופוזיציה כאחד מנציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים. גם כלל הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון מותקף בעשור האחרון.

בישראל, כמו בדמוקרטיות אחרות, כללים בלתי פורמליים מסוג זה הם חלק חיוני בהגנה על עצמאות הרשות השופטת ועל שלטון החוק, במובנים מסוימים לא פחות מאשר חלק מהכללים הפורמליים הקבועים בחוק-יסוד: השפיטה. על כן השחיקה של הכללים הבלתי פורמליים האלה בשנים האחרונות מבשרת רעות להגנה על העצמאות השיפוטית בישראל. אדרבה, התעלמות מהם היא נסיגה דמוקרטית בעלת משמעות חמורה לא פחות מאשר שינוי חוקתי, והיא עלולה להיות הרת אסון להגנה על שלטון החוק.