יותר מילואים מחייבים הטבות מותאמות יותר למשרתים
תזכיר חוק שירות המילואים מעמיק עוד יותר את הפער בשוויון בנטל. אף שהוא כולל הטבות רבות, אין בו מענה דיפרנציאלי לסוגי משרתים שונים באופן שייחשב לתמורה הולמת על הגדלת מספר ימי המילואים ומצבת הכוחות העתידית.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
אחד הלקחים הנובעים מהמלחמה הוא ההכרח להגדיל את כוח האדם בצה"ל, ובתוך כך גם את מערך המילואים הפעיל. ביום חמישי האחרון (8.2), פורסם להערת הציבור תזכיר חוק שירות המילואים, המבקש "לבצע התאמות בחוק המילואים כך שתתאפשר קריאתם של אנשי המילואים לפרקי זמן ממושכים יותר בכלל, ולתקופות לחימה בפרט". המשמעות המיידית לכך היא העלאת מספר ימי המילואים פי שלושה (35 יום לחוגרים, 45 יום לקצינים) והעלאת גיל הפטור ממילואים לחוגרים מ-40 ל-46.
ההתגייסות למילואים לאחר ה-7.10 הייתה מלאה. כ-287,000 גויסו ושירתו כ-61 ימי מילואים בממוצע עד כה. התגייסות זו השתקפה לא רק במספר המתגייסים (כ-14% מהם נשים) אלא גם במספר האבדות הגדול באופן יחסי. הנושאים בנטל המילואים עזבו משפחה, לימודים, קריירה, וגם ביודעם כי ייתכן שיידרשו לשלם על כך מחיר כלכלי, משפחתי, מקצועי, ולעתים את מחיר החיים – התייצבו לדגל. הרכבם החברתי המגוון של משרתות ומשרתי המילואים, תושבי מרכז ופריפריה, בעלי סטטוס תעסוקתי, מגזרי וסוציו-אקונומי שונה ביטא חלקים רבים בחברה הישראלית. הרכב זה שיקף לא רק את גיוונם החברתי, כי אם גם את צורכיהם השונים.
וכעת, לאחר מעט יותר מארבעה חודשים, משרתי מילואים משתחררים מיחידותיהם וסוגיות תעסוקה, פרנסה, לימודים ומשפחה מתחילות לצוף ולדרוש את פתרונן. מילואימניקים שחזרו לעבודתם מקבלים מכתב פיטורים או זימון לשימוע; בני ובנות הזוג שנשארו בעורף לטפל בילדים, בעסקים ובמשפחה (לפי נתוני אכ"א,כ-112,000 מהמילואימניקים הם בעלי משפחות) הוצאו לחל"ת, פוטרו מעבודתם או שמשרותיהן צומצמו. כך מצאו עצמם משרתי המילואים נעים בין המלחמה על הבית הלאומי בחזית למלחמה על הבית הפרטי בעורף.
תזכיר חוק שירות המילואים מוסיף הכבדה ניכרת בנטל השירות ומעמיק את חוסר השוויון בין הנושאים בנטל השירות לבין אוכלוסיות אחרות, ובהם החרדים. כדי להקל על נטל המילואים מציע התזכיר להגדיל את התגמול המזערי עבור יום שירות מילואים ולהעמידו על 310 שקלים. כתוספת לכך מוזכרות "הטבות וזכאויות נוספות למשרתי המילואים [כפי ש] נקבעו בחודשים האחרונים בהחלטות הממשלה".
אלא שההטבות המוזכרות בתזכיר, הניתנות כמענה כוללני למשרתי המילואים, אינן מותאמות ורגישות דיין לצרכיהם הדיפרנציאליים של משרתים מקבוצות שונות על בסיס תעסוקתי (שכיר, עצמאי או סטודנט), מגזרי או סוציו-אקונומי ונדרש מאמץ נוסף כדי לסגור את מעגל התגמול והסיוע שראוי שאף יתווסף לתזכיר החוק. למשל, במקרה שמדובר בסטודנטים הנדרשים לעבוד לפרנסתם כדי לממן את לימודיהם האקדמיים מומלץ לסייע להם, בהתאם לקריטריונים שייקבעו, לממן עד לגובה מסוים את המחייה ואת שכר הדירה כדי שלא ייאלצו להכריע בין המשך לימודים לעבודה; במקרה שמדובר במשפחות של שכירים מומלץ להאריך את תקופת ההגנה מפני פיטורים מ-60 ל-90 יום למילואימניקים ומ-30 ל-60 יום לבני/לבנות זוגן, ובמקרה של פיטורים ממקום עבודה ועד לחזרה לקריאה מחודשת לשירות מילואים (כפי שצפוי באביב) מומלץ לעגן בחוק שמירה על רצף תעסוקתי למשרתי מילואים כך שיהיו זכאים לדמי אבטלה.
גיבוש תוכניות סיוע המותאמות לצרכים דיפרנציאליים של משרתי מילואים מקבוצות שונות על בסיס תעסוקתי, מגזרי או סוציו-אקונומי יסייע ליצור עבורם מענה מותאם ומדויק יותר. הכרחי שסוגיות אלה ישוקללו בחשיבה על הגדלת מערך המילואים וכחלק מההכרח להגדיל את כוח האדם בצה"ל. מעל לכל, ראוי שהתמורה לנשות ואנשי המילואים על הקרבתם, שתלך ותגדל עם הגדלת כוח האדם ומספר ימי המילואים כפי שמוצע בתזכיר, תהיה מותאמת ככל הניתן ותהלום את זמנם ואת מחויבותם בשירות המילואים.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה לראשונה ב"ישראל היום"