כך אבדה הסולידריות האזרחית ביום החשוב בלוח השנה היהודי
אירועי יום כיפור תשפ"ד מעוררים תחושות קשות גם בקרב הקבוצה המתונה בציונות הדתית. פגיעה ובחלקים נרחבים בציבור המסורתי המתון בישראל, עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המאבק במהפכה המשפטית. אם אכן יהפוך המאבק במהפכה למלחמת תרבות כוללת, הרי שקבוצות אלה ייאלצו לבחור בחירה טרגית בין עמדותיהן ביחס לדמוקרטיה לבין זהותן הדתית, באופן שיסכן את הצלחת המאבק כולו.
אני, ורבים בציונות הדתית כמותי, מזדהים עם המאבק הליברלי כנגד המהפכה המשפטית, ונוטלים חלק פעיל בה איננו רוצים לחיות במדינה שבה הציבורי החילוני-ליברלי לא רוצה לחיות. אין לנו שום סימפטיה מיוחדת לארגון "ראש יהודי" או לגרעינים תורניים הפועלים בערים בעלות אופי חילוני. בעינינו, טוב שהציבור הליברלי בישראל התעורר ויש עקרונות, כמו למשל שוויון האישה, שתופסים את המקום הראוי להם.
המספרים של התומכים בעמדות אלה הולכים וגדלים. קיימת תנועה הולכת וגוברת של התמתנות בציבור הציוני-דתי. ביחס למהפכה המשפטית, ייתכן שהמיינסטרים של הציונות הדתית קרוב הרבה יותר לקבוצת ה"דתיים.ציונים.דמוקרטיים" מאשר לעמדותיו של השר בצלאל סמוטריץ', שבעיניהם השתלט שלא כדין על המותג "הציונות הדתית".
אלא שאירועי יום כיפור תשפ"ד מעוררים תחושות קשות גם בקרב אותה קבוצה מתונה בציונות הדתית.
ראשית, הפרעה לתפילה ביום כיפור, בין באלימות מפורשת ובין בכמעט אלימות, נוגעת בנימי נפש עמוקים מאוד. אין אירוע בלוח השנה היהודי הנוגע בנימי הנפש העמוקים כמו תפילות יום הכיפורים. אין גם אירוע המעורר רגשות מורכבים ופחדים הנטועים עמוק בהיסטוריה היהודית כמו הפרעה לתפילת יום הכיפורים. פחדים אלה רק הועצמו לפני חמישים שנה, עת הופרעה תפילת יום הכיפורים בפתיחתה של המלחמה הנוראה בתולדות מדינת ישראל.
שנית, התגובות מהצד הליברלי שייכו את כל התפילות – וההפרדות – במרחב הציבורי לאותה קבוצה. אך התגובות הללו כשלו מלהבחין בין פעולות של קבוצות קיצוניות שנועדו לעורר מדנים, לבין מנייני יום כיפור דוגמת מנייני "צוהר" המתקיימים מזה שנים, העושים שימוש מוגבל במרחב ובזמן הציבוריים, והמאורגנים על ידי ארגונים מתונים שאין להם כל כוונת זדון.
פגיעה זו בציונות הדתית המתונה, ונדמה לי שגם בחלקים נרחבים בציבור המסורתי המתון בישראל, עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המאבק במהפכה המשפטית. אם אכן יהפוך המאבק במהפכה המשפטית למלחמת תרבות כוללת, הרי שקבוצות אלו ייאלצו לבחור בחירה טרגית בין עמדותיהן ביחס לדמוקרטיה לבין זהותן הדתית. בחירה כזו עלולה לסכן את הצלחת המאבק כולו, שכן מבחינה מספרית הצלחת המאבק תלויה ביכולת לשמור על קואליציה בין המחנה החילוני הליברלי לבין הציבור הציוני-דתי והמסורתי המתון, המתנגד לכיוון אליו מובלת ישראל על ידי מובילי המהפכה המשפטית.
האם ניתן היה להתנהג אחרת? נדמה לי ששני הצדדים במאבק של יום הכיפורים גלשו מהר מדי אל שיח כוחני שבו מוצבות זכויות זו מול זו במשחק סכום אפס שבו יש רק מנצחים ומפסידים. כולנו היינו מרוויחים מגישה אחרת – שהייתה מותירה את יום הכיפורים מחוץ למאבק. דווקא את היום החשוב ביותר בלוח השנה היהודי, שהפך בחמישים השנים האחרונות גם ליום הטראומטי יותר, טוב היה להשאיר כמרחב קטן של סולידריות אזרחית, שבו אין מנצחים ומפסידים.