מחאת המשרתים נגד ההפיכה המשטרית היא סנונית ראשונה לקריסת מודל צבא העם

אי אפשר לצפות שאלה החשים שהמדינה והצבא אינם משקפים עוד את ערכיהם יוסיפו להתנדב לשירות צבאי. בחירת הקואליציה, שחלקים בה לא שירתו כלל, להעביר את צמצום עילת הסבירות בגרסה הקיצונית ולתייג את המתנדבים כסרבנים, תגבה מחיר יקר שישלמו הצבא והחברה הישראלית כולה.

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

אחת מההשלכות הקשות של המאבק הפוליטי סביב השינויים המתוכננים במשטר ובמערכת המשפט בישראל היא על צה"ל. למעלה מאלף אנשי צוות אוויר, וכעשרת אלפים מילואימניקים מיחידות אחרות, חתמו לפני העברת החוק לצמצום עילת הסבירות על מכתבים שבהם הם מודיעים על הפסקת התנדבותם לשירות מילואים. מאות מהם כבר מימשו את הפסקת ההתנדבות. לפי פרסומים שונים, בצבא מודאגים מאוד מהפגיעה בכשירות המבצעית של יחידות מבצעיות בצבא, ומהפגיעה בלכידות הפנימית.

הוויכוח הציבורי-תקשורתי נע על הציר שבין הגישה שעל פיה מדובר ב"סרבנות מסוכנת", לבין זו הסבורה שמדובר במחאה אזרחית לגיטימית. פרשן פוליטי בכיר אף הסביר שלמעשה, מרגע שהוצב האתגר של הפסקת התנדבותם של משרתי המילואים, לממשלה לא נותרה ברירה אלא להעביר את החקיקה כדי לשמור על עקרון היסוד של שליטת הדרג המדיני בדרג הצבאי.

הוויכוח הציבורי הזה, הנע בין התיוג של סרבנות למסגור של הפסקת התנדבות, אינו לוכד את הבעיה האמיתית. הפסקת ההתנדבות של משרתי המילואים היא הסימפטום, ולא עיקר התופעה. עיקר התופעה הוא הערעור הנמשך של מודל צבא העם, כאשר האירועים הפוליטיים האחרונים מסכנים את קיומו של עצם המודל, ועלולים להביא לקריסתו.

מודל השירות בישראל מבוסס במידה רבה על התנדבות של הפרט לטובת הכלל. אמנם לכאורה כל צעיר וצעירה בישראל אמורים לשרת תקופת חובה בצה"ל, אך לפי נתונים שנמסרו על ידי צה"ל בשנת 2022, רק 69% מהגברים היהודים, וכ-56% מהנשים היהודיות מתגייסות לצבא. אם מצרפים לחישוב את בני ובנות המגזר הערבי, שאינם נקראים כלל לשירות, הרבה פחות מ-50% מכל מחזור מגויסים לצה"ל. גם בקרב אלו המשרתים, זקוק הצבא למתנדבים ליחידות העילית, למתנדבים ליציאה לקורס קצינים, ולמשרתים שימשיכו בשירות הקבע. גם שירות המילואים הוא בעיקרו שירות התנדבותי, שכן רק אחוזים בודדים מכל מחזור גיוס משרתים שירות מילואים משמעותי. בפועל, אם כן, היקף ההתנדבות בצה"ל הוא נרחב מאוד, ולמעשה מהווה את הבסיס לכלל המערך הצבאי.

צבא אזרחים התנדבותי יכול להתקיים רק אם קיימת ליבת ערכים חברתית משותפת. אי אפשר לצפות להתנדבות של מי שסבור שהמדינה, וצבאה, אינם משקפים עוד את ערכיו. ברור, מתחים חברתיים ופוליטיים קיימים בישראל כבר שנים ארוכות. הוויכוח לגבי שליטת ישראל ביהודה ושומרון, מתחים בין דתיים וחילונים, אי השירות של חרדים, וביצוע תוכנית ההתנתקות, אם נמנה רק מעט מהם. עד לשנים האחרונות הצליחו, בדרך כלל, הצדדים למחלוקת להותיר את השירות בצה"ל מחוץ לוויכוח.

בשנים האחרונות המתחים החברתיים והפוליטיים מעמיקים, ובכמה הזדמנויות כבר השמיעו קבוצות שונות איום בדבר פגיעה בשירות אם עמדתם לא תתקבל, למשל לגבי שירות ביחידות מעורבות של נשים וגברים. סקרים שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים עמדה הולכת וגוברת בציבור היהודי בישראל, התומכת בשינוי מודל השירות למודל של צבא מקצועי (כלומר, צבא מתנדבים בשכר, כנהוג במדינות רבות אחרות). בקרב קבוצות גיל צעירות, הרוב כבר תומך בשינוי כזה של מודל השירות.

בנסיבות אלו, היה מצופה מהקואליציה להתנהל בזהירות רבה סביב נושא השירות בצה"ל. המחאה מקיפה חלקים ניכרים בחברה הישראלית, שבניהם ובנותיהם משרתים באחוזים גבוהים מאוד בצה"ל, וביחידות מסוימות אף מהווים את שדרת המשרתים. כמובן, גם ילדיהם של התומכים בשינויים במערכת המשפט משרתים בצה"ל, אך דווקא בהקשר זה הרכבה של הקואליציה בעייתי: חלקים נרחבים מהקבוצות התומכות בקואליציה לא משרתים כלל בצה"ל, או משרתים שירות חלקי בלבד. כך לגבי בנות ובני המגזר החרדי, כך לגבי חלק ניכר מהנשים הדתיות. במקום גישה זהירה, בחרה הקואליציה לנסות ולהכריע את המתנגדים: להעביר את צמצום עילת הסבירות בגרסה קיצונית, ולתייג את המתנדבים כסרבנים.

צה"ל, ומדינת ישראל כולה, עלולים לשלם מחיר יקר בגין קוצר הראות של הקואליציה. ייתכן שצה"ל יצליח להסתדר בלי כמה אלפי מתנדבים שהפסיקו את התנדבותם באופן מיידי. אבל מודל צבא העם בנוי כולו על התנדבות, ובמצב של פגיעה משמעותית בהתנדבות זו, לא יצליח המודל להחזיק מעמד. למעשה, סביר להניח שקריסתו של מודל צבא העם כבר מצויה בעיצומה, ורק פעולה משמעותית מצד הממשלה, שהיא האחראית לביטחון ישראל, יכולה להצילו.