חוק יסוד: לימוד תורה הוא חץ נוסף בלב הנושאים בנטל, שיפגע גם בערך לימוד התורה

הצעת החוק שתקבע את הפטור משירות צבאי עלולה לפגוע באופן חמור בשוויון בנטל, לתמרץ צעירים חרדים להישאר עוד בבית המדרש ולפגוע בכלכלה. קיבועה כחוק יסוד, מתוך כוונה לחסן אותה מביקורת שיפוטית, עלול לרוקן את המונח מתוכן ולפגוע במבנה החוקתי בישראל.

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק יסוד: לימוד תורה.

חוק יסוד זה צפוי להכיל שני סעיפים. הסעיף הראשון הצהרתי באופיו, לפיו "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי". הסעיף השני מעשי, ולפיו מי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה ייחשבו לעניין זכויותיהם וחובותיהם כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי.

בצד חזותו הסמלית וההצהרתית של החוק בדבר חשיבות תלמוד תורה, כמופיע בסעיף הראשון, צפויה להיות לו השלכה מעשית ישירה בתחום קיבוע הפטור משירות צבאי של בני הישיבות. אם אכן תתקבל הצעת חוק יסוד זה, מעתה ואילך לימוד בישיבה ייחשב שקול לשירות צבאי, ועל כן בני הישיבות יהיו פטורים משירות צבאי.

הצעה זו נועדה לעגן את המצב הקיים דה-פקטו. אלא שכיום המצב של פטור בני הישיבות משירות צבאי נחשב בדיעבד ולא מלכתחילה, והוא נתון לביקורת שיפוטית של בג"ץ, שבשם פגיעה בעקרון השוויון כבר פסל בעבר הצעות חקיקה שניסו לקבע את פטור בני הישיבות משירות צבאי. בשונה מכך, הצעה זו היא לעגן את פטור בני הישיבות מלכתחילה ולא בדיעבד. כמו כן, הרציונל שעומד מאחורי הצעת חוק יסוד זו היא שבג"ץ יהסס מלפסול חוק יסוד, ועל כן הוא לא יפעיל ביקורת שיפוטית כלפי חוק יסוד כפי שהפעיל נגד ניסיונות חקיקה קודמים.

אף שאין חולק כי לימוד תורה הוא אכן אבן יסוד של המורשת היהודית, וככזה ראוי לתמיכה ועידוד,  יש כמה סכנות חמורות להצעת חוק יסוד: לימוד תורה. הסכנה הראשונה היא פגיעה חמורה בעקרון השוויון בנטל. על אף הדימוי של בני הישיבות כמי ש"ממיתים עצמם באוהלה של תורה", מרבית החברה הישראלית סבורה כי השהייה בין כותלי בית המדרש נוחה ונעימה הרבה יותר מאשר השירות הצבאי הנעשה בתנאים מפרכים. על אחת כמה וכמה כאשר השירות הצבאי כרוך בסיכון חיים בשדה הקרב, סיכון שאינו קיים בבית המדרש. יש חוסר שוויון בוטה בכך שיש היוצאים לקרב ומסכנים את חייהם, בעוד אחרים יושבים לבטח על ספסלי הלימוד. "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"?! (במדבר לב, ו).

הסכנה השנייה היא פגיעה חמורה בכלכלת ישראל. הפטור משירות צבאי פוגע ביכולת ההשתלבות של בני הישיבות בכוח העבודה של המשק הישראלי, שכן כדי להימנע משירות צבאי עליהם להישאר בבית המדרש למשך שנים רבות. הפגיעה בכלכלה הישראלית באה לידי ביטוי הן באי השתתפות בתשלום מס הכנסה הן באי תרומה לתוצר הלאומי, ובאובדן היכולת לרכוש כישורים ומיומנויות תעסוקה מתקדמות הרלוונטיות לשוק העבודה המתקדם, שאינן נלמדות כמובן בישיבות. כדי לפתור את הבעיה הכלכלית הועלו בעבר הצעות שעניינן הורדת גיל הפטור, כך שהצעיר החרדי יוכל להשתלב בשוק העבודה, בגיל מוקדם ככל האפשר, אף שלא שירת שירות צבאי. זאת מתוך הנחה, שאם כבר נגזר שהוא לא ישרת בצבא, לכל הפחות יתרום את תרומתו לכלכלה הישראלית ויסייע בפרנסת משפחתו ולרווחת קהילתו. הצעת חוק יסוד: לימוד תורה פועלת בכיוון ההפוך, בכך שהיא תתמרץ את הצעיר החרדי להישאר עוד ועוד בבית המדרש כדי שיהיה פטור משירות צבאי, ובכך תוחרף הפגיעה במשק הישראלי.

הסכנה השלישית היא פגיעה במבנה החוקתי בישראל ועידוד האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ. לאור כך שבג"ץ פסל פעם אחר פעם ניסיונות חקיקה שביקשו לעגן את פטור בני הישיבות, מבקשים מנסחי הצעת החוק לשריין את ההסדר החקיקתי מפני התערבות בג"ץ באמצעות קיבועו בחוק יסוד. זאת מתוך הנחה שבג"ץ יהסס מלהפעיל ביקורת שיפוטית כלפי חוק יסוד. מהלך זה טומן בחובו סכנה כפולה. מצד אחד, הוא עלול להוות סנונית ראשונה למבול של חוקים נוספים שינוסחו כחוקי יסוד, וזאת כדי לשריין אותם מביקורת בג"ץ. כך, עלול להיווצר מצב שבו כל יוזמה של הקואליציה שיש בה כדי לפגוע בעקרון השוויון או בזכויות אדם, תנוסח כחוק יסוד, מתוך מחשבה שהדבר יחסן אותה מביקורת שיפוטית. הדבר עלול לרוקן מתוכן את המושג "חוק יסוד". מצד שני, ככל שהמושג "חוק יסוד" יתרחב וישמש כסות לכל יוזמה חקיקתית בעייתית, עד שלמעשה ירוקן מתוכן, כך יגדל הסיכוי שבג"ץ יתערב גם בחוקי יסוד ויפעיל עליהם ביקורת שיפוטית. ככל שהשימוש במונח "חוק יסוד" ייעשה לצרכים פוליטיים כדי לקדם חקיקה בעייתית, כך צפויה לגדול נכונותו של בג"ץ לבחון את החוקתיות של הצעות חוק אלה. באופן פרדוקסלי, דווקא הצעת חוק יסוד זו תעודד את האקטיביזם השיפוטי ובכך תחזק את הטוענים שבג"ץ צריך להתערב גם כשמדובר בחוקי יסוד ולא רק בחוקים רגילים.

לבסוף יש להסתייג מפני ההנחה הבסיסית של חוק יסוד: לימוד תורה, כביכול לימוד תורה ושירות צבאי עומדים בסתירה זה לזה, ומצריכים הכרעה בינארית (או לימוד תורה או שירות צבאי). הנחה זו אין לה על מה שתסמוך. עולם ישיבות ההסדר, כמו גם שירותם הצבאי המוצלח של אלפי צעירים מרקע חרדי ביחידות לוחמות ובתפקידי מטה מגוונים, הוכיח כי ניתן ואף ראוי לשלב בין לימוד תורה משמעותי לבין שירות צבאי איכותי. לא רק שהשירות הצבאי אינו פוגע באיכות לימוד התורה, אלא שהמעורבות בדעת עם הבריות והתרומה לממלכתיות הישראלית ולביטחון הלאומי הן תנאי ללימוד תורה משמעותי ואיכותי במדינת ישראל. אם כנסת ישראל מבקשת לחוקק את חוק יסוד: לימוד התורה, מן הראוי שתעלה על נס את נחיצות השילוב בין לימוד תורה לבין שירות בצבא ההגנה לישראל.

לא ניתן לנתק את הצעת חוק יסוד זו מן ההקשר הכולל יותר של מבול החקיקה של הממשלה הנוכחית, ובראשה "רפורמת לוין-רוטמן". אנו מצויים בתקופה שבה העם חש כי הוא נקרע לשניים. ציבור גדול של משרתים ביחידות העילית של הצבא מרגיש לאורך שנים רבות כי הממשלה הנוכחית, שרובה הגדול כלל לא שירתו בצה"ל שירות משמעותי, דורסת את הרוב הישראלי הנושא בנטל השירות הצבאי ותשלום המסים. החוזה החברתי הבסיסי שבין האזרח לבין החברה והמדינה נתון בסכנה של ממש. הצעת חוק יסוד: לימוד תורה, שנועדה לקבע את הפטור השערורייתי של בני הישיבות משירות צבאי, היא חץ נוסף בלבו של הרוב הישראלי הנושא על גבו את נטל השירות הצבאי. קשה לחשוב על הצעת חוק מופקרת יותר מהצעת חוק זו. הנפגע העיקרי מהצעת חוק זו הוא ערך לימוד תורה עצמו, שמעמדו בחברה הישראלי סופג מכה נוספת. אי אפשר שלא להיזכר בהקשר זה בדבריו הנוקבים של גדול חכמי ישראל, הרמב"ם, שכתב:

כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות (הלכות תלמוד תורה ג, י).