ביטול תוכנית החומש לחברה הערבית הוא פגיעה כלכלית וחברתית אנושה בצמיחתה
ניסיון ביטול או צמצום התכניות הממשלתיות, שמקדמים השרים בן גביר ווסרלאוף, עולה בקנה אחד עם קווי היסוד של הממשלה לבסס את העליונות היהודית ולהעמיק את הפגיעה והכרסום ביסודות הדמוקרטיים, במהלך שנדמה כהמשך לחוק הלאום.
Photo by Shutterstock
מספר הנרצחים בחברה הערבית מרקיע שחקים. עד לכתיבת שורות אלו עלה מספר ההרוגים ל-129 מתחילת 2023. השכונות של היישובים הערביים והסמטאות השקטות והידידותיות הפכו לזירות קרב שמאיימות על כולם. תופעה זו מדירה שינה מעיניה של האוכלוסייה הערבית. מדינה נורמלית הייתה מכריזה על מצב חירום וכל הגורמים הפוליטיים והמקצועיים היו משלבים כוחות להתמודדות עם התופעה. במקום לטפל בה, שרים בממשלה מחפשים איך לבטל תוכניות ממשלתיות שנועדו לשפר את מצבה של החברה הערבית וכפועל יוצא מכך להרע את מצבה.
לאחרונה דרשו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף ממזכיר הממשלה לקיים דיון בוועדת השרים לענייני החברה הערבית בעניין החלטת הממשלה 550. החלטה זו, שהתקבלה באוקטובר 2021, היא תוכנית חומש לחיזוק כלכלי וחברתי של החברה הערבית לאחר שנים של אפליה שיטתית ומכוונת. בן גביר ווסרלאוף מבקשים לשנות את סעיפי החלטה 550 בטענה שהיא מבטאת את מימוש ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הקודמת ובשל "האפליה לרעה" של האוכלוסייה היהודית בגליל ובנגב. דרישה זו מצטרפת למהלכים ויוזמות של הממשלה הנוכחית ומי שעומד בראשה, הפוגעים באוכלוסייה הערבית ובמעמדה.
לתוכניות הממשלתיות השונות, וביתר שאת ל-922 משנת 2016 ו-550, תרומה משמעותית וארוכת טווח לשיפור מצבה של החברה הערבית ולצמצום הפערים המתמשכים בינה לבין האוכלוסייה היהודית. על אף יישומן החלקי, דוח ה- OECD על המצב בישראל לשנת 2023 מציין את הפערים הגדולים בשוק העבודה בין הערבים ליהודים ומבליט את ההבדלים באיכות החינוך שמקבלים הערבים לעומת זה שזוכים לו היהודים. עובדה זו מוכיחה את החשיבות שבהמשך יישום התוכניות ואף הרחבתן.
הניסיון לבטל את התכניות הממשלתיות או לצמצם את היקפן עולה בקנה אחד עם קווי היסוד של הממשלה הנוכחית בביסוס העליונות היהודית ובהעמקת הפגיעה והכרסום ביסודות הדמוקרטיים. כפי שניתן לראות במקרים דומים כנגד השירות הציבורי במערכת החינוך, ברשות לקידום מעמד האישה, גם מקרה זה נועד לכופף את הגורמים המקצועיים שדחפו לקידום התוכניות הללו במטרה לפתח את הכלכלה הישראלית דרך הצמחת המשק ושילוב מהותי של האוכלוסייה הערבית בתוכה. ביטול התכניות מבטא את החתירה השיטתית תחת האוטונומיה והנפרדות של שיקולים נורמטיביים מזה ומקצועיים, מזה, ומילוי אחר האינטרסים, הגחמות והרצונות השרירותיים של הדרגים הפוליטיים. מגמה זו הורסת, הלכה למעשה, את החומות שנועדו להגן על האזרח ולשמר את זכויותיו.
הקפאת או הקשחת התנאים ביישום התוכניות הממשלתיות הנוגעות לחברה הערבית עלולים לפגוע במספר רבדים, מישורים והיבטים חשובים. תחילה המישור הנורמטיבי-ליברלי: המניע לתוכניות הכלכליות נובע מרצון לקדם את הערבים ולשפר את מעמדם דרך צמצום פערים ושוויון בין כלל האזרחים. במישור הכלכלי, ביטול התוכניות יפגע בשילוב של הערבים בכלכלה ויחבל במאמצים להצמחת המשק המאותגר כיום בעקבות ההפיכה המשפטית וההעברה של כספי חברות משמעותיות ופעילותן מישראל לחו"ל. יתרה מכך, עצירת התוכניות בשלב הזה יפגע במאמצים להגדלת שיעור הערבים הניגשים למוסדות להשכלה גבוהה ואולי יגדיל את שיעור הצעירים הערבים המוגדרים כחסרי מעש ויסכן אותם בהידרדרות לפשע ואלימות.
אי אפשר גם להתעלם מההיגיון הניאו-ליברלי הבעייתי שעומד מאחורי התכניות הממשלתיות. התכניות ממוקדות בתחומים שמניבים כסף למדינה בטווח המיידי, במיוחד בתחום ההייטק ותעסוקת הנשים. היגיון זה אדיש לשיקולים חברתיים ונורמטיביים ומתעלם מהאחריות של המדינה להעצים ולחזק את השכבות המוחלשות. להפקרות זו מחיר חברתי קשה מנשוא, אמנם התעצמות הפשיעה והאלימות קשורה למצב הכלכלי של האוכלוסייה, אך מטבע הדברים היא תתבטא באופן חריף יותר בתוך אוכלוסיות חלשות ומקוטבות המאופיינות בפערים כלכליים משמעותיים.
לבסוף, צמצום התכניות הממשלתיות או ההתמהמהות ביישומן יבלום את מגמת ההשתלבות וההתעצמות של האוכלוסייה הערבית, יגביר את תחושת הזרות והניכור, יחריף את אי האמון ויסכל כל אפשרות עתידית לחיים משותפים. אם ההחלטה תצא לפועל היא תמשיך הלכה למעשה את חוק הלאום, תאשרר את ההיגיון האתנו-לאומי בהקצאה של המשאבים הסימבוליים והחומריים ותנציח את כפיפותם המבנית של הערבים.
המאמר פורסם לראשונה ב-ynet