בעוד שלושה חודשים נלך לבחירות אמצע-קדנציה

הבחירות המקומיות שייערכו בסוף אוקטובר הן הזדמנות של ממש לרתום את האנרגיות המרשימות של תנועת המחאה לכדי הישגים פוליטיים. אסור לפספס אותה.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

המונח בחירות אמצע-קדנציה (mid-term elections) מזוהה עם המערכת הפוליטית בארצות הברית. כשנתיים לאחר תחילת כהונת הנשיא נבחרים, בין היתר, כל 435 חברי הבית התחתון, שליש מחברי הסנאט וחלק ממושלי המדינות. בחירות אלה מהוות חלק מהמארג החוקתי המורכב של איזונים ובלמים, שנועדו לרסן את הכוח השלטוני של הרשות המבצעת. ואכן, אזרחי ארצות הברית מנצלים לא פעם את הבחירות האלה כדי להביע את מורת רוחם מהשלטון המכהן באמצעות תמיכה במפלגה היריבה. כך, בבחירות של 2014 (אמצע הכהונה השנייה של אובמה) העבירו הרפובליקאים לידיהם את השליטה בסנאט; ב-2018 (אמצע כהונת טראמפ) כבשו הדמוקרטים מחדש את בית הנבחרים וב-2022 (אמצע כהונת ביידן) השתלטו עליו הרפובליקאים מחדש.

גם בדמוקרטיות פרלמנטריות יש לעתים מעין בחירות אמצע, הגם שאינן נקראות כך ולאו דווקא נערכות באמצע הקדנציה. הכוונה היא לבחירות ליחידות תת-לאומיות. בגרמניה, בחירות אזוריות ב-16 ה"מדינות" נערכות במועדים שונים, ותוצאותיהן נתפסות כברומטר חשוב לאמון הציבורי בממשלה המכהנת. הן גם מהוות גורם מאזן לכוח השלטוני. כך, הגם שהקאנצלר הנוכחי מהסוציאל-דמוקרטים, בראש כמחצית מה"מדינות" עומדים כיום יריביהם מהימין המתון, הנוצרים-דמוקרטים. בספרד, הפסדים כבדים שספגה ממשלת השמאל בבחירות מחוזיות שנערכו לפני כחודשיים הביאו את ראש הממשלה סנצ'ס להכריז על הקדמת הבחירות. הוא התייחס לתבוסה בבחירות המחוזיות כהבעת אי-אמון ברורה בממשלתו ואמר כי הוא חש שעליו לקחת אחריות אישית על התוצאה.

בישראל אין בחירות אמצע מהסוג הזה, בעיקר כי אין לנו שכבת ביניים של ממשל אזורי, ובאופן כללי השלטון המרכזי ריכוזי להחריד. ובכל זאת אפשר וצריך לראות בבחירות לרשויות המקומיות שייערכו בעוד שלושה חודשים כמעין בחירות אמצע. אזרחים בעלי השקפת עולם ליברלית, החרדים מדורסנותה של הממשלה בדרכה ליישום חוקי ההפיכה המשטרית שיפקידו בידי השלטון כוח בלתי מוגבל, צריכים לראות בבחירות האלה הזדמנות חשובה שאסור להחמיץ.

אמת, הרשויות המקומיות אצלנו חלשות, אך לאחרונה דווקא נוכחנו לגלות את הרלוונטיות שלהן. לדוגמה, במהלך מגפת הקורונה הן נתפסו כמבוגר האחראי שסיפק פתרונות יצירתיים וניווט את חיי היומיום של התושבים בזמן שהממשלה הייתה בעיצומו של כאוס משילותי חריף. לאחרונה, אף התגלה השלטון המקומי כמעוז ליברלי: בתחילה, עם התנגדותם של ראשי רשויות רבים לניסיונות של השר אבי מעוז להשפיע על תוכני מערכת החינוך; ובהמשך אף בהתנגדות להפיכה המשטרית, כאשר הצטרף לשביתת ההסתדרות, למחרת פיטורי שר הביטחון גלנט. שביתה קצרצרה זו הייתה בין הגורמים לבלימה זמנית של החקיקה.

לבחירות המקומיות הקרובות יש, אפוא, חשיבות יתרה וזאת משתי סיבות עיקריות. ראשית, הן מאפשרות לרתום את האנרגיות האדירות של המחאה המרשימה לכדי כוח פוליטי קונקרטי. כלומר, להראות שההתנגדות הרחבה של אזרחי ישראל להפיכה המשטרית לא משתקפת רק בסקרי דעת הקהל אלא מוצאת ביטוי גם בקלפי. הבחירות ייערכו בעיתוי אסטרטגי – שבועיים בלבד לאחר פתיחת כנס החורף של הכנסת. ניצחונות מובהקים למועמדים ולמפלגות/רשימות המתנגדים להפיכה עשויים לשמש כמנוף לחץ נוסף של המחנה הדמוקרטי-ליברלי נגד החקיקה המסוכנת הצפויה במהלך כנס זה.

שנית, בחירות אלה יהיו בגדר "פיילוט" למאבק הגדול – הבחירות הבאות לכנסת. לכן, צריך להשגיח בשבע עיניים על מניפולציות ויוזמות נכלוליות שהשלטון ייזום (הוא יכנה אותן "רפורמות" ו"תיקונים") במטרה לחזק את סיכויי מועמדיו. שינוי דוגמת "חוק טבריה" שאושר בכנסת ויאפשר למקורבו של דרעי להתמודד על תפקיד ראש העיר, עלול להיות רק ההתחלה. הסכנה גדולה במיוחד משום שהגוף האמון על ניהול הבחירות המקומיות הוא משרד הפנים (בניגוד לבחירות הכלליות, שעליהן מופקדת ועדת הבחירות המרכזית, שלפחות היו"ר שלה והצוות המקצועי אינם פוליטיים). אם צעדים כאלה יתקבלו ללא מחאה ציבורית חריפה, הדבר יעניק לקואליציה רוח גבית לקידום צעדים דומים ואף חמורים יותר לקראת הבחירות הבאות לכנסת. יוזמות בכיוון הרי כבר קיימות: החל מהצעת חוק שתביא לפוליטיזציה של ועדת הבחירות המרכזית, דרך החייאתו של חוק המצלמות ועד להקלת התנאים לפסול מפלגות ומועמדים (רק ערבים, כמובן). צעדים אלה יבטיחו שנתייצב אל הבחירות הבאות תחת כללי משחק חדשים שיהנדסו תוצאות אשר יטיבו עם הקואליציה וימנעו חילופי שלטון.

מה צריך, אם כך, לעשות כדי שלבחירות המקומיות יהיה אפקט של בחירות אמצע-קדנציה? מהפוליטיקאים שוחרי הדמוקרטיה הליברלית שיתמודדו בבחירות יש לדרוש להתעלות משיקולי אגו ולבצע הכנה מדוקדקת שתכלול חבירות והקמת בריתות בדמות "חזיתות להצלת הדמוקרטיה". הבחירות האחרונות לכנסת המחישו יפה מה המחיר של העדר תיאום מסוג זה. על המועמדים והרשימות להשקיע מאמצים ומשאבים בקמפיין הסברה שידגיש את החשיבות של הבחירות, שנתפסות בעיני אזרחים רבים כעניין מנומנם.

האזרחים החוששים מהנתיב שבו צועדת מדינת ישראל מאז הוקמה הממשלה הנוכחית חייבים מצידם להתגייס למשימה ולהתייצב במספרים גבוהים בקלפיות. מחקרים מראים שרמת האמון הציבורי בשלטון המקומי גבוהה באופן ניכר מזו שניתנת לכנסת או לממשלה, אך דווקא שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות נמוך יותר. יש לשנות מצב זה: להכיר בחשיבות הבחירות המקומיות, ולהצביע בשיעורים גבוהים לרשימות ומועמדים שמייצגים את השקפת עולמנו.

ולבסוף, ראשי המחאה חייבים לגייס את העוצמה הארגונית שלהם לטובת האירוע. ניסוי כלים מוצלח מאוד, אם כי בקנה מידה קטן, התרחש לא מזמן במסגרת הבחירות ללשכת עורכי הדין. צריך לקחת את הניסוי הזה כמודל ולהפעיל אותו גם בבחירות המקומיות.

אם כל אלה יתממשו, יש סיכוי לא רע שבמוצאי יום הבחירות המקומיות ישלחו אזרחי ישראל מסר מהדהד לראש הממשלה ולקואליציה. בחירות האמצע מתקרבות. חייבים להיערך אליהן.