מתחילים בסבירות, המשך יבוא
בעידן הנוכחי, דמוקרטיות לא מתות ביום אחד. הן נשחקות, לעיתים באיטיות, תוך שימוש בכלים חוקיים לכאורה כמו תיקונים לחוקה או חקיקה רגילה. הצלחה ברמיסת חובת הסבירות תגרור הצלחה נוספת ועוד אחת אחריה, עד שיום אחד נתעורר למדינה אחרת לגמרי.
דיון והצבעה על עילת הסבירות במליאת הכנסת | 10 ביולי 2023 | צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
הכנסת עומדת בפני קריאה ראשונה של תיקון לחוק יסוד: השפיטה, המכונה "עילת הסבירות", שימנע מבית המשפט לבטל החלטות של הממשלה, של השרים ושל נבחרי ציבור, גם אם אלה אינן סבירות. זו אינה חקיקה "קטנה", או חקיקה "בהסכמה", או תיקון ש"הוסכם עליו בבית הנשיא". זו חקיקה חד-צדדית, כוחנית, מהירה, העומדת בניגוד גמור לעיקרון שלפיו שינויים חוקתיים ומשטריים צריכים להיעשות בהליך ראוי, מקיף, מעמיק ובעיקר בהסכמה רחבה.
השלטון חייב לפעול בסבירות. למה בסבירות? כי הממשלה היא הנאמן של הציבור. לא רק של הציבור שבחר בה, אלא של כל הציבור. ולכן מוטלת עליה החובה לנמק את החלטותיה, לפעול בסבירות ולמען האינטרס הציבורי, לשקול שיקולים רלוונטיים ולהימנע משקילת שיקולים זרים, לתת משקל ראוי לכל העובדות הצריכות לעניין ההחלטה. וכיוון שהשלטון חייב לפעול בסבירות, בית המשפט יתערב רק כאשר ההחלטות הן "בלתי סבירות באופן קיצוני". עילת הסבירות היא "כלי" שמאפשר לבית המשפט לוודא שהממשלה והרשויות מקבלות החלטות בצורה תקינה, משיקולים עניינים, רציונליים ובצורה עניינית. בית המשפט איננו מנהל את המדינה ואינו כובל את קובעי המדיניות. הוא שומר עליהם. שילכו בדרך הישר לטובת כל האזרחים במדינה.
המשמעות של קבלת התיקון היא, למשל, שתהיה לממשלה ולשרים יד חופשית במינויים ובפיטורים. הממשלה תוכל, תחילה, לפטר את כל שומרי הסף, ושמענו כולנו את ההתקפות חסרות התקדים על היועצת המשפטית לממשלה, מעין "פרומו" למה שצפוי לה לאחר ביטולה של עילת הסבירות. בדרכה ילכו כנראה גם שומרי סף שלא יתיישרו מיד עם רצונו של השלטון.
הממשלה תוכל גם למנות לתפקידים הבכירים ביותר את מי שהיא חפצה ביקרו. לא לפי העיקרון של שוויון ההזדמנות אלא לפי העיקרון של "קשרים במקום כישורים". הקריטריון היחיד למינוי יהיה "נאמנות לממנה". במקום "שומרי סף" הנאמנים לציבור, לטוהר המידות ולמנהל התקין אנחנו עלולים לקבל "שומרי ראש" הנאמנים לשרים.
כדאי לזכור: שלטון שרוצה לפעול לטובת האזרחים, בצורה עניינית – ומשיקולים ראויים - לא פוחד מסבירות. רק שלטון שמעוניין בהחלטות קיצוניות, מופרכות, מושחתות או שרירותיות פוחד מסבירות. כי במקרים קיצוניים כאלה, שהיו עד עכשיו נדירים, בית המשפט מגביל את הכוח של השלטון.
השלטון מבקש לעצמו כוח בלתי מוגבל. לכן צריך "להתגבר" על בית המשפט - ליצור לעצמו סוג של "חסינות". רק אז אפשר יהיה להחליט כל מה שהממשלה (או הקואליציה) רוצה – בלי מגבלה.
אבל הסבירות היא רק פרט אחד, רק חלק אחד מן הפאזל הגדול של התנערות מכל בקרה ותחימת גבולות. התכנית לשינוי פניה של הדמוקרטיה הישראלית גדולה הרבה יותר. ההפיכה השלטונית כאן, הכל על פי התכניות המוכרות של המשטרים הפופוליסטים. מטרתה היא קודם כל להיפטר מביקורת שיפוטית, לרסק את שומרי הסף ולרכז בידי הממשלה (הקואליציה) כוח בלתי מוגבל.
בעידן הנוכחי, דמוקרטיות לא מתות ביום אחד. הן נשחקות, לעיתים באיטיות והרחק מן העין, תוך שימוש בכלים חוקיים לכאורה כמו תיקונים לחוקה או חקיקה רגילה, אך כאלה שמנוצלים לרעה כדי להחליש את המוסדות הדמוקרטיים. לעיתים, בחינה של כל תיקון או שינוי בפני עצמו לא נראה קיצוני מדי. אבל כך "מתות" דמוקרטיות היום. לא בחוק אחד ולא ביום אחד. ביטול הסבירות יאפשר השתלטות על שומרי סף, החלשה נוספת של מעט האיזונים והבלמים שיש על כוח השלטון, ולכן יש לראותו כאילו מדובר ב"הפיכה משטרית" בפני עצמה. הצלחה ברמיסת חובת הסבירות תגרור הצלחה נוספת ועוד אחת אחריה, עד שיום אחד נתעורר למדינה אחרת לגמרי. אז יהיה כבר מאוחר מדי.
אפשר בהחלט לנהל דיון סביב עילת הסבירות, גבולותיה ותחולתה. יש בהחלט מקום לדון במודל הראוי של איזונים ובלמים בין רשויות השלטון. אבל לא את זה הממשלה עושה. היא מבקשת להסיר מעליה כל פיקוח ובקרה ומכאן הדרך לשחיתות פתוחה לגמרי.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12