הקואליציה עברה אמנם מאידיאולוגיה לאיום סמוי, אך עדיין שואפת לכוח ללא מגבלות
נתניהו אמר כי בכוונתו לוותר על חקיקת פסקת ההתגברות, אולם בקואליציה יש הטוענים כי היא עדיין על הפרק. העמימות מכוונת ומשקפת את המעבר של המהפכה המשפטית מהשלב האידאולוגי הנרחב לשלב האיום, שיהיה גם מבחנה האמיתי של המחאה.
Photo by Oren Ben Hakoon/Flash90
מפלגות הקואליציה שבו בשבוע שעבר לקדם את המהפכה המשפטית. הצעת החוק המצמצמת את עילת הסבירות אושרה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקראת קריאה ראשונה בכנסת. על פי הודעת חלק מחברי הקואליציה, מהלך זה הוא רק החלק הראשון של השינויים במערכת המשפט שהקואליציה תקדם. אך הקואליציה שומרת על עמימות ביחס לתוכניות המדויקות שלה בהמשך הדרך.
ראש הממשלה עצמו תרם לא מעט לעמימות זו. מחד, הוא הודיע בראיון ל-Wall Street Journal כי בכוונתו לוותר על חקיקת פסקת ההתגברות. מאידך, כמה מחברי מפלגתו ומהקואליציה שלו הודיעו כי פסקת ההתגברות עדיין "על השולחן". תקיפים במיוחד בעניין זה היו חברי הכנסת מן המפלגות החרדיות.
נראה כי עמימות זו מכוונת ומשקפת את המעבר של המהפכה המשפטית מהשלב האידאולוגי הנרחב לשלב האיום. בראשית הדברים, הודיעו השר לוין וחבר הכנסת רוטמן כי בכוונתם להביא לשינויים ניכרים ביותר במערכת המשפט. שינויים אלו גרמו לאזרחים רבים לצאת לרחובות וללחצים בין-לאומיים, כלכליים וביטחוניים כבדים. התנגדות זו הביאה כנראה את ראש הממשלה לחשב מסלול מחדש. לשיטתו, אין צורך לשנות ממש את מערכת המשפט, אם ניתן להגיע לאותה התוצאה באמצעות ה"איום בשינוי".
כך ראוי להבין את דבריו של ראש הממשלה. מבחינה אידאולוגית, הוא מתיימר לשכנע אותנו, אין הוא מעוניין כלל בפסקת ההתגברות. אך מה יקרה, למשל, אם בית המשפט יפסול שוב את הסדר הפטור מגיוס לחרדים אותו תעביר הממשלה בכנסת בקרוב? במקרה זה סביר להניח שראש הממשלה יציג את הצורך בפסקת ההתגברות לא כשינוי אידאולוגי, אלא פשוט כפתרון פוליטי לבעיה שנכפתה עליו על ידי בית המשפט העליון. במילים אחרות, ראש הממשלה ינסה להפוך את בית המשפט למי שמכריח אותו לשנות את כללי המשחק.
דומה המצב לגבי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. הקואליציה שומרת על עמימות ביחס לשינוי המתוכנן במעמדם. לכאורה, בתחום הניהולי ברשות המבצעת ממקדת הממשלה את כוונותיה בצמצום עילת הסבירות. אך כמובן שיש קשר בין שני הדברים. אם היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה לא יבינו את הרמז העבה שנשלח לעברם בצמצום עילת הסבירות, וימשיכו להגביל את פעולת הממשלה, הקואליציה "תיאלץ" לקבוע שחוות הדעת של הייעוץ המשפטי אינה מחייבת, ולהקל על הדחת היועצים המשפטיים. כמובן, אם השופטים יתעקשו להתייחס אל חוות הדעת של היועצים המשפטיים כמחייבת, הרי שלממשלה "לא תיוותר ברירה" אלא לשנות את שיטת מינוי השופטים.
כך עובדת שיטת האיום החדשה שאותה נוקטת הקואליציה. ראש הממשלה עצמו, שרי הממשלה וראשי מפלגות הקואליציה מצהירים שהם אינם מעוניינים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט. זו רק מערכת המשפט עצמה אשר כופה על הממשלה להגיב כפי שהיא מגיבה.
המחאה התמודדה בצורה מעוררת הערכה אל מול האיום הגלוי שהוצב מעל ראשי מערכת המשפט. אכן, האיום הגלוי נפסק. כעת עברה הממשלה אל שלב האיום הסמוי, אך המטרה נותרה זהה: כוח בלתי מוגבל לממשלה. אם תצליח הממשלה להשיג את מטרתה מבלי לעורר עליה את חמתו של הרחוב – מה טוב; אך היא מקפידה לשמור באשפת החיצים שלה את האיומים.
ספק אם מערכת המשפט תצליח לעמוד לבדה אל מול האיומים. עובדי ציבור, יועצים משפטיים, ואפילו שופטים, יעמדו מול מערכת איומים ולחצים כבדה. לבדם, קיים חשש כי לא יעמדו בה. מבחנה האמיתי של תנועת המחאה הוא כעת, דווקא בשעה שנראה שהממשלה מוותרת על ההיבט הקיצוני ביותר של תכנית המהפכה המשפטית. יש להביט מבעד למסך ההסתרה של הממשלה ולהבין כי למרות שהאמצעים שונים, המטרה להביא לכוח בלתי מוגבל לשלטון נותרה אותה המטרה.
המאמר פורסם לראשונה ב-ynet