סקר עמדות עובדים: הרוב מרוצים מאיזון עבודה-חיים, בדומה לתקופה שקדמה למגפת הקורונה
שיעור המרוצים מאיזון זה גבוה בקרב העובדים מהבית ביחס לעובדים במשרד. 47% מהשכירים מדווחים על השכר כמאפיין החשוב ביותר בעבודתם, עלייה לעומת 39% ב- 2018.
Photo by Rawpixel.com/Shutterstock
- שיעור העובדים המרוצים מהאיזון בין העבודה לחייהם האישיים ("איזון עבודה-חיים") עמד בפברואר 2023 על 61%, המשך של מגמת העלייה ההדרגתית שנרשמה בשנים שקדמו למשבר הקורונה.
- מגמת העלייה התבררה כמאפיינת את גילאי הביניים (35–54). לעומת זאת, בקרב העובדים הצעירים (גילים 25–34) והעובדים המבוגרים (גילים 55–64) ירד שיעור המרוצים יחסית לשיעורם לפני משבר הקורונה (מ-61% ל-58% אצל הצעירים, ומ-68% ל-63% אצל המבוגרים).
- 36% מהעובדים העידו על עצמם כי הם מתקשים לתפקד במשפחה בגלל עבודה, בדומה למצב לפני משבר הקורונה.
- לעומת זאת, הקושי של עובדים בתפקוד בעבודה בגלל המשפחה עלה מ-23% בשנת 2016 ל-29% בשנת 2023, לאחר משבר הקורונה, ככל הנראה בעקבות המעבר לעבודה מהבית.
- כמחצית (48%) מהשכירים עובדים מעבר לשעות העבודה הרשמיות.
- יחסית לשנת 2019 חלה בשנת 2023 ירידה קלה בשיעור השכירים העובדים בעת מחלה לעיתים קרובות (מ-40% ל-37%) או עובדים בסוף השבוע לפחות פעם אחת בחודש (מ-24% ל-21%).
- כ-71% מהשכירים מרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם. שיעור זה גבוה יותר אצל גברים (75%) ואצל משיבים מהאוכלוסייה חרדית (83%).
- שיעור השכירים המעידים כי השכר הוא המאפיין החשוב ביותר בעבודתם עלה ביחס למצב טרום משבר הקורונה (2018) – מ-39% ל-47% בכלל המדגם. מגמה זו נרשמה גם בקרב צעירים (25–34). שיעור גבוה שמתעדפים את השכר כמאפיין החשוב ביותר עבורם נמצא בענפי התעשייה (54%) ובקרב משקי בית עם הכנסה נמוכה (51%).
- גם גמישות וחופש פעולה הם שיקולים חשובים בעבור שכירים, ובייחוד שכירים צעירים.
- שיעור השכירים שאמרו כי הגמישות היא המאפיין החשוב ביותר עבורם לא השתנה משמעותית יחסית למצב טרום משבר הקורונה (2018).
- נכון לפברואר 2023, 35% מהשכירים עובדים מהבית לפחות יום אחד בשבוע.
- העבודה מהבית מאפיינת בעיקר שכירים אקדמאים (40%) ובעלי הכנסות גבוהות (53%), בדומה למצב בשנת 2020.
- כרבע (24%) מהשכירים מעידים כי אפשר לבצע טכנית את עבודתם מהבית אך הם לא קיבלו את אישור המעסיק לכך. חסם זה התגלה כמשמעותי בכל ענפי הכלכלה פרט לענף ההיי-טק (9% בלבד), ובמיוחד בדרגי המינהלה והמזכירות (38%).
- השכירים מעדיפים לעבוד מהבית באופן היברידי – 39% רוצים לעבוד מהבית יום אחד או יומיים בשבוע וכ-25% מעוניינים בעבודה מהבית שלושה-ארבעה ימים בשבוע, בדומה להעדפות בתחילת מגפת הקורונה ב-2020.
- 60% מהשכירים רוצים לעבוד יותר ימים מהבית ביחס למספר הימים שהם עובדים מהבית בפועל. התופעה בולטת יותר בקרב נשים: 68% מהן רוצות לעבוד יותר ימים מהבית, לעומת 52% מהגברים.
- שיעור המרוצים מהאיזון עבודה-חיים שלהם (65%) גבוה יותר בקרב העובדים מהבית, לעומת השיעור בקרב העובדים במקום העבודה בלבד (58%). שיעור המרוצים גבוה במיוחד בקרב השכירים שעובדים מהבית לא רק בשעות העבודה הרשמיות אלא גם פורשׂים את שעות העבודה מהבית על פני כל שעות היום (73%).
- גם היום, כשלוש שנים מפרוץ מגפת הקורונה, רוב השכירים העובדים מהבית (58% מהם) מדווחים על מחסור בתנאים פיזיים מתאימים לעבודתם מהבית.
- עם זאת, שיעור המדווחים כיום על קושי פיזי בעבודה מהבית נמוך יותר (58%) יחסית ל-77% שדיווחו על כך ביוני 2020. היקף הדיווח על בעיות מעין אלו הצטמצם באשר לכל אחת ואחת מן הבעיות שנשאלו עליהן, פרט לבעיה של היעדר קשר אישי פיזי (פנים אל פנים); היקף המדווחים על עניין זה היה ונותר כ-31%.
- השכירים מעריכים כי אין הבדל בין עבודה מהבית לעבודה ממקום העבודה מבחינת היקף הזמן המוקדש לעבודה בפועל, אשר בכל מקרה עומד על קרוב ל-80% מזמן העבודה. עם זאת, בעבודה מהבית שכירים מקדישים מעט פחות זמן לשיחות חולין עם קולגות ומעט יותר זמן לעניינים אישיים.
- בה בעת, רוב מוחלט מהשכירים (79%) מעריכים כי שיחות חולין עם קולגות מועילות להם במידה כלשהי בעבודתם.
- רוב השכירים (72%) תומכים בקיצור שבוע העבודה, לעומת 40% בלבד בקרב העצמאים. האפשרות הפופולרית ביותר לקיצור שבוע העבודה היא שבוע עבודה של ארבעה ימים.
הסקר נערך במחצית הראשונה של פברואר 2023,את התשובות קיבצה חברת סי.איי מידע שיווקי, בתאריכים 2-12.2.23. ליווי וייעוץ מקצועי: מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות שבמכון הישראלי לדמוקרטיה. בתקופה של עלייה באינפלציה והאטה עולמית בענף ההיי-טק. מטרת הסקר הייתה לבחון שינויים בדפוסי העבודה ובעמדות כלפי התעסוקה בעקבות משבר הקורונה. כדי לבדוק את השינויים שהתרחשו הושם בשאלון הסקר דגש על חזרה על שאלות מסקרים קודמים – מלפני מגפת הקורונה.
הסקר נעשה בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית העובדים בישראל – שכירים ועצמאים.
השתתפו במדגם 760 משיבים: 681 שכירים ו-79 עצמאים.
מהסקר עולה כי שיעור העובדים המרוצים או מרוצים מאוד מהאיזון בין העבודה לחייהם האישיים ("איזון עבודה-חיים"), נכון לפברואר 2023, הוא 61% (תרשים 1). ממצאים אלו משקפים המשך של מגמת העלייה בשיעור המרוצים מהאיזון, לאחר 60% ב-2019, 60% ב-2018, 59% ב-2017 ו-56% ב-2016 (לפי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס).השיעורים ב-2020 וב-2021 גבוהים מעט יותר, אך מדובר בשנות מגפת הקורונה. מאחר שעל שאלה זו בסקר החברתי נשאלים רק מי שעבדו באותה עת, נראה כי השיעורים בשנות הקורונה מוטים בשל שיעורי האבטלה הגבוהים בפרקי זמן מסוימים בשנים אלו. לכן איננו מתייחסים לשנים אלה בניתוח השינוי בשביעות הרצון מהאיזון עבודה-חיים. נתוני הסקר החברתי מ-2022 טרם פורסמו בשעת כתיבת דברים אלה (מאי 2023), ולכן גם לשנה זו אי-אפשר להשוות כעת.
ממצאים אלו מצביעים על שיפור הדרגתי ומתמשך בשביעות הרצון מהאיזון בין עבודה לחיים אישיים, שהחל עוד טרם משבר הקורונה ונמשך גם לאחריו.
תרשים 1. שיעור המרוצים או מרוצים מאוד מהאיזון עבודה-חיים, 2016–2023 (גילאי העבודה העיקריים)
בהשוואה לפי גילים מצאנו כי נכון לפברואר 2023 עובדים מבוגרים (גילים 45–64) מדווחים בשיעורים גבוהים (כ-64% מהם) על כך שהם מרוצים מהאיזון עבודה-חיים שלהם, יותר מעובדים צעירים ועובדים בגילאי הביניים (25–44) , שאצלם כ-59% מרוצים מהאיזון (תרשים 2).
שיעור המרוצים מהאיזון עבודה-חיים עלה מהתקופה שקדמה למגפת הקורונה (שנת 2019), מלבד בקרב עובדים צעירים (גילים 25–34) ועובדים לקראת פרישה (גילים 55–64), שאצלם נרשמה ירידה בשביעות הרצון מהאיזון. ירידה זו בקרב עובדים צעירים ועובדים מבוגרים היא חריגה, והיא מגיעה לאחר עלייה הדרגתית בשיעורי המרוצים בשנים 2016–2019. ואולם חשוב לומר כי על אף הירידה מאז 2019, בכל זאת שיעור המרוצים השנה (2023) מהאיזון עבודה-חיים גבוה יחסית לשנת 2016 בקרב העובדים הצעירים (25–34).
תרשים 2. שיעור המרוצים או המרוצים מאוד מהאיזון עבודה-חיים, 2016–2023 (גילאי העבודה העיקריים)
מפילוח לפי מצב תעסוקתי (תרשים 3) עולה כי שיעור המרוצים מהאיזון עבודה-חיים גבוה יותר בקרב העצמאים (66%) מאשר בקרב השכירים (60%). ממצא זה הוא ממצא צפוי, שכן מטבע הדברים עצמאים יכולים לקבוע לעצמם בדרך כלל את מידת האיזון, שלא כמו השכירים – שתלויים במידת הגמישות שהמעסיק מאפשר להם.
תרשים 3. שיעור המרוצים או המרוצים מאוד מהאיזון עבודה-חיים, לפי מצב תעסוקתי, 2023 (גילאי העבודה העיקריים)
לפיכך מכאן ואילך נתמקד בניתוח הממצאים הנוגעים לאיזון עבודה-חיים בקרב שכירים בלבד.
ניתוח לפי מגדר (תרשים 4) מלמד כי שיעור השכירים הגברים המדווחים שהם מרוצים מהאיזון עבודה-חיים (63%) גבוה מזה שבקרב הנשים (56%). ממצא זה אינו מפתיע לנוכח העובדה שנשים נאלצות, בדרך כלל, לשאת בחלק גדול יותר של נטל מטלות הבית והטיפול בילדים.
תרשים 4. שיעור העובדים המרוצים מהאיזון עבודה-חיים, לפי מגדר, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
שיעור השכירים המרוצים מהאיזון עבודה-חיים בקרב הורים לילדים קטנים (עד גיל 12) גבוה יחסית ועומד על 63%, לעומת 57% בקרב שכירים ללא ילדים קטנים ו-60% בקרב כלל השכירים בגילאי העבודה העיקריים (תרשים 5). ייתכן שהדבר קשור לכך שהורים לילדים בגילים הצעירים מקפידים יותר לעבוד במקומות שאפשר לשמור בהם על איזון טוב יותר בין החיים האישיים לעבודה, משום שהם מוכרחים להוציא את ילדיהם מהמסגרות השונות בשעות מוקדמות יחסית או נהנים מהקלה מסוימת בשעות העבודה כהורים לילדים קטנים (מה שמכונה בחלק ממקומות העבודה "משרת אם").
שיעור הנשים השכירות ללא ילדים קטנים המרוצות מהאיזון עבודה-חיים נמוך במיוחד ועומד על 51%. שיעור זה נמוך גם בהשוואה לגברים שכירים במעמד דומה (כלומר, ללא ילדים קטנים) – 62% (תרשים 6).
תרשים 5. שיעור העובדים המרוצים מהאיזון עבודה-חיים, לפי ילדים עד גיל 12, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
תרשים 6: שיעור העובדים המרוצים מהאיזון עבודה-חיים, לפי מגדר וילדים עד גיל 12, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
מהסקר עולה כי שיעור העובדים המעידים על עצמם כי הם התקשו בשנה החולפת "לפעמים" או "לעיתים קרובות" לתפקד במשפחה בגלל העבודה עמד בחודש פברואר 2023 על 36%. שיעור זה לא השתנה בהשוואה לשנת 2016, אז נשאלה השאלה בפעם האחרונה (תרשים 7).השאלות על קושי בתפקוד במשפחה בגלל עבודה ובעבודה בגלל משפחה נשאלו בפעם האחרונה בסקר החברתי בנושא תנאי עבודה 2016 של הלמ"ס.
עם זאת, שיעור המדווחים על קושי בתפקוד בעבודה בגלל המשפחה עמד בסקר פברואר 2023 על 29%, לעומת 23% בשנת 2016. סביר להניח שחלק מעלייה זו בשיעור המדווחים על קושי בעבודה בגלל המשפחה (עלייה של כ-6 נקודות אחוז לעומת שנת 2016) נובע מן המעבר לעבודה מהבית.
תרשים 7. שיעור העובדים המעידים על קושי בתפקוד בעבודה או במשפחה "לפעמים" או "לעיתים קרובות", 2023 לעומת 2016
מהסקר עולה כי כמחצית מהשכירים (48%) עובדים מעבר לשעות העבודה הרשמיות (תרשים 8): כ- 22% מדווחים על שעת עבודה אחת ביום, בממוצע, מעבר לשעות הרשמיות, כ-14% מדווחים על שעתיים ביום, כ-14% מדווחים על כשלוש שעות ואף יותר ביום ממוצע (מהם כ-6% המדווחים על חמש שעות או יותר).ייתכן כי חלק מדיווחים אלה נובעים מחוסר הבנה של השאלה וממענה מוטעה המתייחס למספר השעות בשבוע מעבר לשעות הרשמיות, ולא למספר השעות הללו ביום. נוסח השאלה הנשאלת היה זה: "נסה להעריך, כמה שעות בממוצע ביום אתה מקדיש לעבודה מעבר לשעות העבודה הרשמיות (לפני או אחרי יום העבודה), על חשבון הזמן המוקדש לתחומים אחרים בחייך (כולל מענה למיילים/טלפון/ווטסאפ)". ממצאים דומים עלו גם בסקר קודם שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני תקופת הקורונה.יוג'ין קנדל ודפנה אבירם-ניצן, "סקר עמדות הציבור איזון חיים אישיים-עבודה", המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019.
מעל למחצית מהמשיבים (52%) דיווחו כי הם אינם עובדים מעבר לשעות העבודה הרשמיות.נעיר כי, אכן, לעומת העבודה הנוספת עדיין שביעות הרצון מאיזון עבודה-חיים היא גבוהה יחסית. אין לנו מידע אם מדובר בשעות שנספרות כשעות מתוגמלות ואם אלה שעות נוספות על פי הגדרתן ולכן מתוגמלות יותר משעות רגילות.
תרשים 8. מספר השעות ביום בממוצע ששכירים מקדישים לעבודה מעבר לשעות העבודה הרשמיות, 2023
עוד עולה מהסקר כי 37% מכלל העובדים – שכירים ועצמאיםבשל ההבדל בדגשים של סקר זה (2023) לעומת הדגשים בסקר 2019 לא היה אפשר להפריד את קבוצת השכירים ולהשוות אותה בנפרד משאר העובדים. מאחר שהשכירים הם רוב העובדים במשק, סביר כי תמונת המצב של העובדים השכירים דומה לזו שעולה מניתוח כלל העובדים. – עובדים בעת מחלה "לעיתים קרובות" או "כמעט תמיד", 28% עובדים בעת חופשה "לעיתים קרובות" או "כמעט תמיד" וכ-21% עובדים בסוף שבוע לפחות פעם אחת בחודש (תרשים 9).
מהשוואה לסקר קודם שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא בשנת 2019 (טרום מגפת הקורונה) עולה כי בשנים האחרונות חלה ירידה קלה (מ-40% ל-37%) בשיעור העובדים – שכירים ועצמאים – העובדים בעת מחלה לעיתים קרובות או כמעט תמיד, וירידה קלה (מ-24% ל-21%) בשיעור העובדים בסוף השבוע פעם אחת בחודש או יותר. יש קשר בין ממצא זה לעלייה המדוּוחת בשביעות הרצון מהאיזון עבודה-חיים (ראו לעיל).
שיעור העובדים בעת חופשה לעיתים קרובות או כמעט תמיד לא השתנה ונותר כ-28%.
תרשים 9. שיעור העובדים לעיתים קרובות או כמעט תמיד בסוף שבוע, בעת חופשה או בעת מחלה (בסוף שבוע: עובדים פעם אחת בחודש או יותר), 2023 לעומת 2019
רוב (71%) השכירים בישראל מרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם, מעט פחות משיעורם בסקר 2018 שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה (תרשים 10).ממצא זה מתבסס על סקר מיוחד של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2018 שנערך בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית השכירים שעובדים בשיעור משרה של 80% או יותר.
מפתיע לראות כי שיעור השכירים המדווחים ב-2023 שהמעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם נותר יציב, ואף רשם ירידה קלה לעומת 2018, חרף העלייה החדה בשיעור השכירים העובדים מהבית.
תרשים 10. שיעור השכירים בגילאי העבודה שמרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם, 2023 לעומת 2018
שיעור הגברים שמרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם גבוה משיעור הנשים המרגישות כך (75% לעומת 67%) (תרשים 11). נתון זה מתיישב עם הממצא לעיל שלפיו שיעור הגברים המרוצים מהאיזון עבודה-חיים גבוה מזה שבקרב הנשים.שניהם דיווחים סובייקטיביים של תחושות המשיבים, להבדיל מדיווח על מאפייני גמישות אובייקטיביים, כמו עבודה מהבית או חופש לקבוע את שעות העבודה.
תרשים 11: שיעור השכירים בגילאי העבודה שמרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם, לפי מגדר, 2023
שיעור השכירים החרדים – גברים ונשים – שמרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם (83%) גבוה בהרבה מהשיעור בשאר אוכלוסיית השכירים – ערבים ויהודים לא-חרדים (71% בקרב שתי הקבוצות) (תרשים 12).
תרשים 12. שיעור השכירים בגילאי העבודה שמרגישים כי המעסיק מתחשב בצורכי הגמישות שלהם, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2023
מהסקר עולה כי 47% מהשכירים מעידים כי השכר הוא המאפיין החשוב ביותר של עבודתם, לעומת 23% שמבחינתם חופש פעולה וגמישות הם המאפיינים החשובים ביותר, 15% שמעידים כי הגשמה ואופק קידום הם המאפיינים החשובים ביותר, ו-14% שמעידים שסביבת עבודה נעימה היא המאפיין החשוב ביותר להם (תרשים 13).
בבדיקת המאפיין החשוב ביותר על פי קבוצות גיל לא נמצאו דפוסים בולטים. כלומר, לא נמצאו מאפיינים שההעדפה שלהם עולה, או יורדת, באופן עקבי עם הגיל (תרשים 14).
תרשים 13. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
תרשים 14. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, לפי גיל, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
בהשוואה לסקרים קודמים, שיעור השכירים שציינו את השכר כמאפיין החשוב ביותר בעבודתם עלה בכ-8 נקודות אחוז – מ-39% ב-2018 ל-47% ב-2023 (תרשים 15). ירידה תלולה, של כ-11 נקודות אחוז, נרשמה בשיעור השכירים שציינו כי הגשמה ואופק קידום הם החשובים להם ביותר– מ-26% ב-2018 ל-15% ב-2023). מגמה דומה חלה גם בקרב הצעירים (גילים 25–34) (תרשים 16).
סביר להניח שעלייה זו בחשיבותו של השכר קשורה לעליות המחירים והריבית במשק שהתרחשו במהלך השנה הקודמת ואשר העלו את נטל תשלומי החוב, בפרט של החזרי המשכנתה.
ממצא זה אינו מתיישב עם הטענות הנפוצות בשיח הציבורי שלפיהן בעקבות משבר הקורונה השתנו העדפות השכירים, ובעיקר של הצעירים, כך שמאפיינים כגון גמישות, חופש פעולה והגשמה עצמית עלו בחשיבותם על חשבון ירידה בחשיבות השכר ותנאי העבודה החומריים.לדוגמה לשיח זה ראו אדריאן פילוט, "תופעת ההתפטרות הגדולה הגיעה גם לישראל: העובדים היום מחפשים יותר 'משמעות' ו'גמישות'. האם האינפלציה תאלץ אותם להתפשר או שכבר אין דרך חזרה?", כלכליסט, 3.5.2022.
תרשים 15. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, 2023 לעומת 2018 (שכירים בגילים 25–64)
תרשים 16. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, 2023 (שכירים צעירים (25–34))
מהחלוקה לפי ענפי משק (תרשים 17) עולה כי שיעור השכירים שמתעדפים את השכר כמאפיין החשוב ביותר הוא הגבוה ביותר בקרב עובדי התעשייה (54%) והנמוך ביותר בקרב עובדי השירות הציבורי (44%). שיעור המתעדפים גמישות וחופש פעולה כמאפיינים החשובים ביותר הוא הגבוה ביותר בענף המסחר (31%) והנמוך ביותר בענפי ההיי-טק (18%).
תרשים 17. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, לפי ענף כלכלי, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
מהחלוקה לפי מגדר (תרשים 18) עולה כי שיעור הגברים השכירים שמייחסים חשיבות גדולה להיבטים הכספיים בעבודתם (שכר והטבות) גבוה מזה שבקרב הנשים (49% לעומת 40%). לעומת זאת, שיעור הנשים המייחסות חשיבות רבה להגשמה עצמית, אופק קידום וסביבת עבודה נעימה גדול משיעור הגברים.
תרשים 18. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, לפי מגדר, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
שיעור המייחסים את החשיבות הגדולה ביותר לשכר יורד עם העלייה בדרג בארגון – מ-52% בקרב העובדים המקצועיים, עובדי הייצור והשירותים עד ל-40% בקרב ההנהלה הבכירה. מנגד, שיעור המייחסים את החשיבות הגבוהה ביותר לגמישות וחופש פעולה עולה עם העלייה בדרג בארגון – מ-20% בקרב העובדים המקצועיים ל-33% בקרב ההנהלה הבכירה. מאפיין סביבת העבודה הנעימה דווח כמאפיין החשוב ביותר בשיעורים גבוהים יחסית דווקא בקבוצות דרגי הביניים 17% בקרב עובדי המינהלה ו-16% בקרב הנהלת הביניים, לעומת 7% בקרב ההנהלה הבכירה ו-14% בממוצע בכלל האוכלוסייה (תרשים 19).
תרשים 19. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, לפי דרג בארגון, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
הגשמה עצמית בולטת בקרב השכירים בענפי התעשייה וההיי-טק (17%–18%), לעומת 14%–15% ביתר ענפי המשק) וכן בדרגי הניהול (20%), לעומת 9% במינהלה ו-14% בקרב העובדים המקצועיים.
מהפילוח לקבוצות אוכלוסייה (תרשים 20) עולה כי שיעור המייחסים את החשיבות הרבה ביותר לשכר הוא גבוה במיוחד בקרב יהודים (49%) ונמוך בקרב ערבים (37%).
תרשים 20. מהו המאפיין החשוב ביותר בעבודתך, ערבים לעומת יהודים, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
בדיקת מאפייני העבודה לפי הכנסה מלמדת כי כמחצית מהשכירים שהכנסת משק הבית שלהם היא עד 25,000 שקלים בחודש ציינו את השכר כמאפיין בעל החשיבות הרבה ביותר, לעומת כ-36% מהשכירים שהכנסת משק הבית שלהם זהה (תרשים 21).
שיעור השכירים המייחסים חשיבות רבה לגמישות וחופש פעולה עולה עם ההכנסה – מ-18% בקרב המשיבים שהכנסתם נמוכה מ-10,000 שקלים בחודש ל-30% בקרב המשיבים שהכנסתם עולה על 25,000 שקלים בחודש.
תרשים 21: מהו לדעתך המאפיין החשוב ביותר בעבודה, לפי הכנסת משק בית לחודש בשקלים (שכירים בגילים 25–64)
מהסקר עולה כי נכון לפברואר 2023 כ-32% מכלל השכירים עובדים מהבית לפחות יום אחד בשבוע.בדומה למצב שהשתקף בסקרים קודמים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור זה גבוה ביחס לממצאי סקר כוח אדם של הלמ"ס. ייתכן שהפער נובע מנוסח השאלות (שבסקר כוח אדם הן מתייחסות לשבוע הפקידה, ואילו בסקר שלנו הן מתייחסות לשבוע ממוצע) או משיטת הדגימה (המבוססת בסקר כוח אדם על מדגם טלפוני של דירות, לעומת שילוב בין פאנל אינטרנטי והשלמות טלפוניות בסקר שלנו). נבהיר כי בדקנו את ההתפלגות המגזרית משום שחשדנו כי יש בידינו מדגם חסר של עובדי השירות הציבורי, שבו העבודה מהבית נכנסה רק לאחרונה כפיילוט, מה שיכול להטות את הממצאים. מהבדיקה עולה שלא זה המצב, ואפילו להפך – יש בידינו מדגם יתר קל של עובדי השירות הציבורי (30% מהעובדים בסקר הנוכחי, לעומת 26% מהעובדים בסקר כוח אדם של פברואר 2023), כך שלא זה ההסבר להבדל. שיעור זה גבוה בהרבה ממה שהיה מקובל טרום משבר הקורונה – אז עמד שיעור העובדים מהבית על כ-9% בקרב כלל העובדים ועל כ-2% בקרב כלל השכירים (תרשים 22).
תרשים 22. שיעור העובדים מהבית (על פי סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, כולל עובדים מבוגרים או צעירים מגילאי עבודה), 2020–2023על פי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך ביולי 2020. הנתון מבוסס על השאלה "כיצד השפיע המשבר על מיקום העבודה שלך"?. מי שהשיב "תמיד עבדתי מהבית" קוטלג כמי שעבד מהבית גם לפני המשבר.
בבדיקה של השכירים בגילאי העבודה העיקריים בסקר הנוכחי, שיעור העובדים מהבית עולה לכ-35%. בנוסף, ביקשנו מהמשיבים השכירים (בגילאי העבודה העיקריים) שאינם עובדים מהבית להסביר מדוע אינם עובדים מהבית. מתשובותיהם עולה כי 36% מהשכירים מעריכים שלא ניתן לבצע את העבודה שלהם מהבית, כרבע מהשכירים (24%) לא קיבלו אישור מהמעסיק לעבוד מהבית, ורק 5% מהשכירים השיבו שהם אינם עובדים מהבית מכיוון שהם לא מעוניינים לעשות זאת (תרשים 23).
תרשים 23. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
מחלוקה לפי מגדר עולה כי בעוד שיעור דומה מקרב הגברים ומקרב הנשים עובדים מהבית, שיעור הגברים שעובדים במקצוע שאינו מאפשר להם טכנית לעבוד מהבית גבוה בהרבה מהשיעור בקרב הנשים (41% מהגברים לעומת 28% מהנשים) (תרשים 24).
מנגד, שיעור הנשים השכירות המדווחות כי המעסיק אינו מאפשר להן לעבוד מהבית גבוה (30%) יחסית לשיעור הגברים (20%). הבדלים אלו נובעים, בין היתר, מההרכב המקצועי והענפי של תעסוקת גברים ותעסוקת נשים.
תרשים 24. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי מגדר, 2023 (שכירים)
מהחלוקה לקבוצות אוכלוסייה עולה כי שיעור הערבים השכירים שעובדים מהבית נמוך (23%) יחסית ליהודים (35%) (תרשים 25). ההסבר לכך הוא ששיעור הערבים השכירים שעובדים במקצוע שאי-אפשר לעבוד בו מהבית גבוה במיוחד (52%, לעומת 35% בקרב היהודים), וייתכן שמדובר גם בתוצאה של פער באוריינות הדיגיטלית או בתשתיות התקשורת בחברה הערבית.כך למשל, בכנס שקיים משרד התקשורת בשנת 2022 צוין כי רק ב-24 מתוך 122 היישובים הערביים בישראל יש פרישׂת סיבים אופטיים. ראו גם "הפער הדיגיטלי בין החברה הערבית לחברה היהודית בישראל", אתר איגוד האינטרנט הישראלי, 18.10.2018.
לעומת זאת, בקרב החרדים שיעור גבוה יחסית אינם מעוניינים לעבוד מהבית (15%, לעומת 4%–8% בקבוצות האחרות). ייתכן כי פער זה נובע מהקושי לעבוד מהבית כשיש מספר ילדים גבוה יחסית.
בקרב היהודים הלא-חרדים נמצא שיעור גבוה שהמעסיק אינו מאפשר להם לעבוד מהבית (26%, לעומת 15%–17% בקבוצות האחרות).
תרשים 25. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי קבוצות אוכלוסייה, 2023 (שכירים)
בבדיקה לפי קבוצות השכלה והכנסה מצאנו כי גם כיום, בדומה למצב בשנת 2020,דפנה אבירם ניצן וחלי (רחל) זקן, "עבודה מהבית בעיקר למשכילים ובעלי הכנסה גבוהה", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 22.2.2021. העבודה מהבית מאפיינת בעיקר שכירים משכילים ובעלי הכנסה גבוהה.
מתרשים 26 עולה כי שיעור השכירים האקדמאים העובדים מהבית (40%) הוא למעלה מכפול משיעור השכירים שלא השלימו תעודת בגרות ועובדים מהבית (18%). בדומה, שיעור האקדמאים שהמקצוע שלהם אינו מאפשר להם לעבוד מהבית נמוך במיוחד – 26%, לעומת כ-50% בקרב יתר אוכלוסיית השכירים.
שכירים אקדמאים הם גם הקבוצה בעלת פוטנציאל העבודה מהבית הלא-ממומש הגבוה ביותר: כ-30% מהשכירים האקדמאים מעריכים כי הם יכולים לעבוד מהבית אך אינם מורשים לעשות זאת מבחינת המעסיק.
תרשים 26. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי קבוצות השכלה, 2023 (שכירים)
בדומה לתמונה העולה מהחלוקה לפי השכלה, גם מהחלוקה לפי הכנסה למשק בית עולה כי שכירים שלמשק הבית שלהם הכנסה כוללת הגבוהה מ-25,000 שקלים בחודש עובדים מהבית בשיעור כפול או כמעט כפול משאר אוכלוסיית השכירים (22%,לעומת 40%–44%) (תרשים 27).
ממצאים אלו מחזקים את החשש שהעבודה מהבית היא בעיקר פריווילגיה של החזקים בשוק העבודה – המשכילים בעלי השכר הגבוה. שאר אוכלוסיית השכירים נותרת מאחור בהיבט של עבודה מהבית; מעטים מהם נהנים מן האפשרות לעבוד מהבית.
תרשים 27. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי הכנסת משק בית בחודש בשקלים, 2023 (שכירים)
מהניתוח לפי מחוז מגורים (תרשים 28) עולה כי עבודה מהבית נפוצה יותר בירושלים (48%), בתל אביב (44%) ובמרכז (35%), ונדירה יותר בדרום (29%) ובחיפה וצפון (27%).
נראה כי ההבדל נובע בחלקו הגדול מההרכב המקצועי והענפי השונה של התעסוקה בפריפריה לעומת המרכז: מהסקר עולה כי שיעור השכירים בפריפריה שמדווחים כי לא ניתן לבצע את עבודתם מהבית גבוה בהרבה (40%–44%) משיעורם בערים הגדולות תל אביב וירושלים (26%–27%).
תרשים 28. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי מחוז מגורים, 2023 (שכירים בגילים 25–64)
כפי שעולה מתרשים 29, שיעור השכירים העובדים מהבית הוא הגבוה ביותר בענפי ההיי-טק (69%), ולא רק בשל שיעור נמוך של עובדים שאינם יכולים לעבוד מהבית (20%) אלא גם בגלל שיעור נמוך של עובדים שמעידים כי המעסיק אינו מתיר להם לעבוד מהבית (9%).
לפי ממצאים אלו ניתן להמחיש את החשיבות של אישור המעסיק כחסם לעבודה מהבית בעת הזו. לדוגמה, אילו היה שיעור העובדים שהמעסיק מאפשר להם לעבוד מהבית בשירות הציבורי דומה לזה שבענפי ההיי-טק (יורד מ-26% ל-9%), כי אז שיעור העובדים מהבית במגזר זה היה יכול לעלות מ-26% ל-43%, בדומה לעובדים בשירותים עסקיים. חזרה על אותו חישוב בענפי התעשייה והמסחר מביאה לתוצאה דומה.
תרשים 29. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי ענף כלכלי, 2023 (%,שכירים בגילים 25–64)
מפילוח לפי דרג העובד בארגון (תרשים 30) עולה כי העבודה מהבית שכיחה יותר בדרגי הביניים: עובדי ועובדות הנהלת הביניים עובדים מהבית בשיעורים הגבוהים ביותר (40%), ואחריהם העובדים המקצועיים (37%). לעומת זאת, בדרגים הנמוכים והגבוהים השיעורים נמוכים יותר, הן בקרב ההנהלה הבכירה והן בקרב עובדי המינהלה (כ-30% עובדים מהבית).
עוד עולה מהסקר כי עובדי המינהלה הם העובדים בעלי הפוטנציאל הלא-ממומש הגבוה ביותר לעבודה מהבית – 38% מהם מדווחים כי הם יכולים לעבוד מהבית אך לא עושים זאת משום שאין להם אישור מהמעסיק לעשות זאת. במפתיע, גם כרבע (23%) מעובדי ההנהלה הבכירה מדווחים כי המעסיק אינו מאפשר להם לעבוד מהבית.
תרשים 30. עובדים ושאינם עובדים מהבית, לפי הסיבה שאינם עובדים מהבית, לפי דרג בארגון, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
כאמור, 35% מכלל השכירים עובדים מהבית. וכך, רוב בקרב השכירים שדיווחו כי הם עובדים מהבית – 22% מכלל השכירים – עושים זאת יום אחד או יומיים בשבוע, כ-7% מכלל השכירים עובדים מהבית שלושה-ארבעה ימים בשבוע, ורק 5% עובדים מהבית בהיקף מלא של חמישה ימים ומעלה (תרשים 31).
בממוצע, שכירים שעובדים מהבית עובדים מהבית 2.4 ימים בממוצע בשבוע, בדומה למצב בנובמבר 2021, אז לפי סקר קודם של המכון הישראלי לדמוקרטיה שכירים עבדו מהבית 2.5 ימים בממוצע בשבוע.
תרשים 31. תדירות העבודה מהבית, המצב בפועל, 2023 (כשיעור מהשכירים)סך האחוזים מסתכם ב-35% מהשכירים שעובדים מהבית.
בבדיקה לפי מגדר (תרשים 32) נמצא כי שיעור העבודה מהבית של גברים ונשים דומה מאוד: כ-35% מהשכירים הגברים עובדים מהבית, לעומת 34% מהשכירות הנשים.
תרשים 32. תדירות העבודה מהבית, המצב בפועל, לפי מגדר, 2023 (כשיעור מהשכירים)סך האחוזים מסתכם בקרב הנשים ל-34% מהשכירות שעובדות מהבית, ובקרב הגברים ל-35% מהשכירים שעובדים מהבית.
תמונת המצב בפועל, כפי שתוארה לעיל, שונה מן ההעדפות של העובדים כאשר מדובר במספר ימי העבודה מהבית שהיו מעוניינים בהם. מתרשים 33 עולה כי רוב השכירים (76%) מעוניינים לעבוד מהבית (לפחות יום אחד בשבוע), לעומת 35% מהשכירים בלבד שעובדים מהבית בפועל.
ובהתאמה, רק 24% מעוניינים שלא לעבוד מהבית (מעוניינים בפחות מיום אחד בשבוע או בכלל לא), לעומת 65% שאינם עובדים מהבית בכלל.
כ-39% מהשכירים מעוניינים לעבוד מהבית יום אחד או יומיים בשבוע, לעומת רק 22% מהשכירים שעובדים מהבית בפועל בתדירות זו. 25% אומרים כי הם מעוניינים לעבוד מהבית שלושה-ארבעה ימים בשבוע, לעומת 7% בלבד שעובדים כך בפועל. כמו כן, 12% מהשכירים היו רוצים לעבוד מהבית באופן מלא (חמישה ימים בשבוע או יותר), לעומת 5% בלבד שעובדים בפועל מהבית באופן מלא.
תרשים 33: מספר ימי עבודה בשבוע מהבית, העדפה לעומת המצב בפועל, 2023 (כשיעור מהשכירים בגילאי העבודה)
מהחלוקה לפי מגדר (תרשים 34) עולה כי שיעור הנשים השכירות שמעוניינות לעבוד מהבית (81%) גבוה יותר משיעור הגברים השכירים שמעוניינים בכך (73%).
תרשים 34. תדירות העבודה מהבית, העדפה, לפי מגדר, 2023 (כשיעור מהשכירים)
נראה כי הפער בין המצוי לרצוי מבחינת העדפות השכירים גדול במיוחד בקרב הנשים (תרשים 35): בעוד 81% מהנשים מעוניינות לעבוד מהבית (לפחות יום אחד בשבוע) ורק 34% מהן עובדות מהבית בפועל (פער של 47 נקודות האחוז), הפער בקרב הגברים בין העדפותיהם למצב אצלם בפועל עומד על 38 נקודות האחוז (73% מהגברים מעוניינים לעבוד מהבית, לעומת 35% שעובדים מהבית בפועל).
תרשים 35. שיעור העובדים מהבית או המעוניינים לעבוד מהבית, לפי מגדר, 2023
תמונת המצב לא השתנתה בהרבה במשך השנים. בסדרת סקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה שאלנו עובדים כמה ימים הם היו מעוניינים לעבוד מהבית, ומהשוואה זו עולה כי רוב השכירים (63%) מעדיפים לעבוד מהבית באופן היברידי (כמה ימים בכל שבוע, אך לא כל הימים בשבוע), וכי העדפה זו נשארה יציבה יחסית מאז פרוץ משבר הקורונה (תרשים 36). לעומת המצב ביולי 2020, בסקר הנוכחי מצאנו עלייה קלה ברצון לעבודה מהבית יומיים או שלושה ימים בשבוע, אך שיעור המעוניינים לעבוד מהבית בהיקף מלא (14%) ומי שאינם מעוניינים בכך כלל (13%–14%) נשאר דומה.
תרשים 36. היקף העבודה מהבית הרצוי, 2023 לעומת 2020 (שכירים)
כדי לנתח את העדפות השכירים בנוגע לעבודה מהבית חילקנו אותם לשלוש קבוצות: רוצים לעבוד מהבית יותר, מרוצים מהיקף עבודתם מהבית, מעוניינים לעבוד מהבית פחות.
מהסקר עולה כי רוב השכירים (60%) מעוניינים לעבוד מהבית יותר ימים משעבדו בפועל (כלל השכירים עובדים מהבית 0.8 ימים בשבוע בממוצע); כשליש מהם מרוצים ממספר הימים שהם עובדים מהבית; ו-7% מתוכם היו רוצים לעבוד מהבית פחות (תרשים 37).
תרשים 37. עבודה מהבית, מספר הימים הרצוי לעומת מספר הימים בפועל, פברואר 2023 (שכירים)
מהחלוקה לפי מגדר (תרשים 38) מתברר כי 52% מהגברים רוצים לעבוד יותר מהבית, לעומת 68% מהנשים. לעומת זאת, שיעור הנשים המרוצות מהיקף עבודתן מהבית (25%) נמוך מזה של הגברים (41%), בעוד ששיעור המעוניינים להפחית את העבודה מהבית – גברים ונשים – זהה (7%).
היות שהיקף העבודה מהבית בפועל דומה אצל גברים ונשים, ההסבר לפער המתואר כאן הוא שנשים רוצות להגדיל את מספר ימי העבודה שלהן מהבית יותר משרוצים בכך הגברים, ולא משום שהן עובדות כיום מהבית פחות מהם.
תרשים 38. עבודה מהבית, מספר הימים הרצוי לעומת מספר הימים בפועל, לפי מגדר, 2023 (שכירים)
מצאנו גם כי שיעור הנשים השכירות עם ילדים קטנים (מתחת לגיל 12) שמעוניינות להגדיל את היקף עבודתן מהבית גבוה (73%) מזה של נשים ללא ילדים קטנים (64%). שיעור הגברים שמעוניינים להגדיל את היקף עבודתם מהבית לא משתנה משמעותית אם יש להם או אין להם ילדים קטנים (52% לעומת 51%) (תרשים 39).
תרשים 39. שיעור המעוניינים לעבוד יותר מהבית, לפי מגדר וילדים מתחת לגיל 12, 2023
מניתוח ממצאי הסקר הנוכחי לעומת סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה לאורך משבר הקורונה עולה כי שיעור העובדים השכירים שמעידים על קשיים מהותיים בעבודתם מהבית נמצא במגמת ירידה: ביוני 2020 השיבו 77% מהנסקרים כי הם נתקלים בבעיות מסוגים שונים בעבודה מהבית. שיעור זה ירד בהדרגה עד ל-58% בסקר הנוכחי (תרשים 40). שיעור זה הוא אומנם נמוך יחסית לעבר, אך הוא בכל זאת מלמד כי גם היום רוב העובדים מהבית נתקלים בבעיות פיזיות מהותיות בעת עבודתם (ראו בהמשך).
תרשים 40. נתקלו בבעיות פיזיות מהותיות, כשיעור מהעובדים מהבית, 2020, 2021 ו-2023 (שכירים)
מניתוח הקשיים הספציפיים שהעובדים מהבית נתקלים בהם (תרשים 41) עולה כי חלה ירידה מאז יוני 2020 בשיעור השכירים המדווחים כי הם נתקלים באחד מהקשיים הנוגעים למחסור בתנאים פיזיים מתאימים (לדוגמה, היעדר תנאים פיזיים נוחים: כיסא, תאורה, שולחן, מדפסת, מחסור בפינה שקטה בבית, בעיות בחיבור לרשת האינטרנט או מחסור במחשב).
מנגד, הבעיה העיקרית שהיקף המדווחים עליה כמעט שלא הצטמצם בין שנת 2020 לשנת 2023 היא היעדר קשר אישי פיזי (פנים אל פנים) – ירידה קלה ולא-מובהקת מ-33% ביוני 2020 ל-31% בפברואר 2023.
תרשים 41. קשיים בעבודה מהבית, בחירה מרובה, 2020, 2021 ו-2023 (%, מתוך השכירים העובדים מהבית)
חיזוק נוסף לחשיבות הקשר מסוג פנים אל פנים הוא התשובות שנתנו העובדים שאינם מעוניינים לעבוד מהבית (5% מהשכירים) לשאלה מדוע הם אינם מעוניינים בכך: כמחציתם (48%) אמרו כי אינם מעוניינים לעבוד מהבית מפני שהם זקוקים לקשר עם האנשים בעבודה או משום שהם מרגישים בדידות כשהם עובדים מהבית (תרשים 42).
תרשים 42. מדוע אינך מעוניין לעבוד מהבית, 2023 (הסיבות העיקריות של מי שאינם מעוניינים)
הסקר בדק את הערכת העובדים את חלוקת זמן העבודה שלהם בין עבודה בפועל, שיחות עם קולגות וסידורים ועניינים אישיים. מהתשובות עולה כי מרבית הזמן בעבודה במקום העבודה מוקדשת לעבודה (79%), כ-11% לשיחות חולין עם קולגות, ועוד 10% לעניינים אישיים. להערכת העובדים אין הבדל מהותי בחלוקת הזמן המוקדש לעבודה בפועל אם העובד עובד מהמשרד או מהבית (תרשים 43).
עם זאת מצאנו כי בעבודה מהבית העובדים דיווחו על הקדשת זמן ממושך יותר לעניינים אישיים (14%), לעומת בעת עבודה ממקום העבודה (10%). הבדל זה אינו גדול אך הוא מובהק. מכאן עולה שהקדשת הזמן לעניינים אישיים בעת העבודה מהבית באה על חשבון זמן השיחות עם קולגות: בעת עבודה מהבית מוקדשים 8% מהזמן לשיחות עם קולגות, לעומת כ-11% בעת עבודה ממקום העבודה.
תרשים 43. חלוקת הזמן בעבודה מהבית ובעבודה ממקום העבודה, הערכה עצמית, 2023 (שכירים)
הרוב המכריע בקרב העובדים השכירים (79%) העריכו ששיחות החולין (שאינן במסגרת פגישת עבודה רשמית) מועילות לעבודתם. מתוכם העריכו כ-40% כי שיחות החולין מועילות לעבודתם במידה רבה (תרשים 44). כאמור, בעת עבודה מהבית מוקדשים רק 8% מהזמן לשיחות עם קולגות, לעומת כ-11% בעת עבודה ממקום העבודה. מאחר ששיחות עם קולגות מוערכות כיעילות, וראינו לעיל כי בעבודה מהבית הזמן לשיחות אלו מצטמצם, ייתכן כי צמצום זמן השיחות עם קולגות מהבית מביא לירידה ביעילות העבודה מהבית, למרות שהיקף הזמן המוקדש לעבודה בפועל זהה בבית ובמקום העבודה.
תרשים 44. עד כמה שיחות החולין עם קולגות מועילות לך בעבודתך, 2023 (שכירים)
למעלה ממחצית (55%) מהשכירים העובדים מהבית מדווחים כי הם מבצעים את העבודה מהבית בשעות העבודה הרשמיות, לעומת שיעור גבוה יחסית, כ-45%, ה"מפזרים" את העבודה מהבית על פני כל שעות היום (תרשים 45). ממצא זה יכול להצביע על הגמישות שיש לעובדים מהבית לסדר לעצמם את חלוקת הזמן בין עבודה לפנאי ומשפחה, וכן על יתרונות העבודה מהבית לטובת שיפור האיזון בין עבודה לחיים אישיים, נוסף על יתרונות העבודה מהבית כגון חיסכון בזמני נסיעה ובדלק.
תרשים 45. מה מהבאים נכון כיום עבורך, כשאתה עובד מהבית, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
ממצא זה מתיישב עם שיעור המדווחים שהם מרוצים מהאיזון עבודה-חיים שלהם – כ-65% מהעובדים שעובדים מהבית יום אחד בשבוע או יותר מדווחים כי הם מרוצים מהאיזון עבודה-חיים, לעומת כ-58% בלבד המדווחים כך מקרב מי שאינם עובדים מהבית.
יתר על כן, מקרב השכירים שציינו שהם עובדים מהבית בעיקר בשעות העבודה הרשמיות, 59% מרוצים מהאיזון עבודה-חיים, בדומה לשיעור השכירים שאינם עובדים מהבית (58%). לעומת זאת, שיעור המרוצים מהאיזון עבודה-חיים מזנק ל-73% בקרב המדווחים כי הם מפזרים את שעות העבודה על פני כל היום (תרשים 46).
כלומר, כאשר העובדים מהבית נצמדים לשעות העבודה הרשמיות, נמחק ההבדל במידת שביעות הרצון מהאיזון עבודה-חיים אישיים בין העובדים מהבית ובין מי שאינם עובדים מהבית.
תרשים 46. שיעור המרוצים או מרוצים מאוד מהאיזון עבודה-חיים, לפי סטטוס ופיזור שעות העבודה בעבודה מהבית, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
בחלוקה לפי מגדר (תרשים 35) ראינו כי אומנם נמצא שיעור עבודה מהבית דומה בין גברים לנשים. עם זאת, בבדיקה לפי מגדר של השעות שבהן מתבצעת העבודה מהבית (תרשים 47) נמצא כי שיעור גבוה הרבה יותר של נשים (64%) עובדות בשעות העבודה הרשמיות בלבד, לעומת שיעור זה בקרב הגברים (48%). כלומר, שיעור הנשים שנוטות לדבוק בשעות העבודה הרשמיות ולא לעבוד מהבית מעבר לשעות העבודה הרשמיות גבוה מזה של הגברים.
תרשים 47. מה מהבאים נכון כיום עבורך, כשאתה עובד מהבית, לפי מגדר, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
בהבחנה בין עובדים עם ילדים קטנים (עד גיל 12) ובין עובדים ללא ילדים קטנים נמצא כי שיעור גבוה יותר (52%) בקרב הורים לילדים קטנים פורשׂים את זמן העבודה שלהם על פני כל היום, ושיעור נמוך יחסית (48%) עובדים רק בשעות העבודה הרשמיות, לעומת השיעור של העובדים ללא ילדים קטנים (39% עובדים רק בשעות העבודה ו-61% מפזרים על פני כל היום). פער זה בין הורים לילדים קטנים ומי שאין בביתו ילדים קטנים גדול במיוחד בקרב נשים: 73% מהנשים ללא ילדים קטנים עובדות בעיקר בשעות העבודה הרשמיות, לעומת 54% מהאימהות לילדים קטנים – פער של 19 נקודות אחוז (תרשים 48).
תרשים 48. מה מהבאים נכון כיום עבורך, כשאתה עובד מהבית, לפי מגדר וילדים קטנים, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
עבור רוב השכירים השיטה של המעסיק למעקב אחר שעות העבודה במקום עבודתם הייתה ועודנה באמצעות כרטיס נוכחות או באמצעים אוטומטיים למיניהם כגון מעקב פעילות במחשב או מעקב כניסה למערכות העסק (תרשים 49). שיעור זה השתנה מעט מאוד – הוא עלה מ-57% בשנת 2018 ל-60% בשנת 2023. יתר השכירים מדווחים ב-2023 כי הם עובדים ללא דיווח שעות (11%) או בדיווח עצמי (27%), וגם שיעורים אלו לא השתנו הרבה מאז 2018.
תרשים 49. כיצד מתבצע המעקב אחר שעות העבודה של עובדים במקום עבודתך, 2023 לעומת 2018 (שכירים בגילאי העבודה)
בבדיקה של הדיווח בעת עבודה מהבית (תרשים 50) נמצא כי רוב השכירים העובדים מהבית (64%) מדווחים בדיווח עצמי על שעות עבודתם מהבית. בהשוואה בין עבודה מהבית לעבודה ממקום העבודה נמצא כי שיעור גבוה יותר מהשכירים עובדים מהבית ללא מעקב אחר שעות העבודה שלהם (16%), לעומת השיעור המקביל בעת עבודה ממקום העבודה (11%).
תרשים 50. כיצד מתבצע המעקב אחר שעות העבודה שלך כאשר אתה עובד ממקום העבודה או מהבית, 2023 (שכירים בגילאי העבודה העיקריים)
לסיום, במסגרת הסקר הוצגו לכלל העובדים – שכירים ועצמאים – הנתונים על אורך שבוע העבודה בישראל ובמדינות OECD, שלפיהם היקף שבוע העבודה בישראל הוא 42 שעות בשבוע למשרה מלאה, לעומת כ-40 שעות בשבוע בכל המדינות המפותחות וכ-37 שעות בשבוע במדינות האיחוד האירופי. לאחר מכן נשאלו הנסקרים אם יש לדעתם לקצר בישראל את שבוע העבודה.
מהתשובות עולה כי יש בקרב העובדים בישראל תמיכה רחבה לקיצור שבוע העבודה – 67% מהעובדים בגילאי העבודה העיקריים תומכים בקיצור שבוע העבודה. בחלוקה לפי מעמד עבודה, כ-72% מהשכירים תומכים בקיצור שבוע העבודה, לעומת רק 40% מהעצמאים. כלומר, רוב השכירים תומכים בקיצור שבוע העבודה, ורוב העצמאים מתנגדים לו (תרשים 51).תמיכה רחבה זו אינה מובנת מאליה. כאשר המכון למחקר חברתי שימושי (היום מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות הפועל במכון הישראלי לדמוקרטיה) ערך בשנת 1978 סקר בנושא קיצור שבוע העבודה, שהיקפו היה אז 45–48 שעות שבועיות, התנגדו 68% מהנסקרים לקיצור שבוע העבודה, ורק כשליש מהם תמכו בו (דאטה ישראל, "הסקר השוטף על בעיות הציבור", סידרה שבועית 152, 1978).
תרשים 51. "שבוע העבודה בישראל עומד על 42 שעות בשבוע למשרה מלאה, לעומת כ-40 שעות בכל המדינות המפותחות וכ-37 באיחוד האירופי. האם לדעתך יש לקצר את שבוע העבודה?", תומכים, לפי מעמד עבודה, 2023 (עובדים בגילאי העבודה העיקריים)
כעת נתמקד בניתוח תשובות השכירים, מכיוון שהם רוב העובדים במשק, ולא רק זה אלא שהם קבוצת האוכלוסייה שצפויה להיות מושפעת ישירות משינוי אפשרי זה בשוק העבודה.
לנסקרים הוצג כי "לאורך השנים הועלו מספר חלופות לקיצור שבוע העבודה", והם התבקשו לסמן איזו מהחלופות עדיפה בעיניהם (תרשים 52). מניתוח התשובות עולה כי 37% מהשכירים מעדיפים לעבור לשבוע עבודה של ארבעה ימים (סוף שבוע ארוך בימים שישי-שבת-ראשון), 28% מהם מעדיפים את הותרת שבוע העבודה כפי שהוא, וכ-19% מעדיפים שמירה על שבוע עבודה של חמישה ימים ושיום העבודה עצמו יתקצר.
תרשים 52. "לאורך השנים הועלו מספר חלופות לקיצור שבוע העבודה. איזו מהחלופות הבאות עדיפה בעיניך?", 2023 (שכירים בגילאי העבודה)
