במקום להרוס, כך בונים רפורמה

דמוקרטיה היא גם הגנה על זכויות האדם, שמובטחת רק על ידי שלטון החוק, הפרדת רשויות ומערכת שיפוטית עצמאית. מותר לשנות, ולעיתים חייבים לשנות, אלא שהבסיס לכל שינוי מותנה ביצירת "כיפת ברזל" דמוקרטית שאחריה יש להתכנס לחקיקת חוק יסוד: החקיקה.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

במערכה הכבדה הניטשת בימים אלה על עתידה של הדמוקרטיה הישראלית, עולה פעמים רבות השאלה: אז מה כן? לעיתים זו שאלה הנשאלת בכנות וביושר, על ידי אנשים הסבורים שיש צורך לשפר את  הדמוקרטיה הישראלית. אבל לעיתים, וזה לצערי נפוץ יותר, זו שאלה המנסה לכפות נרטיב שגוי, שלא לומר שיקרי, ולפיו אין שום הצעה קונקרטית המונחת על השולחן למעט זו המוצעת, בגרסאות שונות ודומות, על ידי שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה חה"כ שמחה רוטמן.

הנרטיב הזה חייב לחלוף מהעולם. כבר למעלה מ-30 שנה גופים שונים שמטרתם חיזוק הדמוקרטיה הישראלית, בהם המכון הישראלי לדמוקרטיה, עוסקים בעיקר בשאלה "מה כן?". לכולם ברור כי ההסדרים החוקתיים וכללי המשחק של הדמוקרטיה הישראלית הם שבריריים במיוחד וכי אתגר ייצוב הדמוקרטיה הישראלית ובניית כללי המשחק שלה חייב להיות בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל.

אתמול הצטרף גם נשיא המדינה יצחק הרצוג ליוזמה – וגם הוא ענה לשאלה מה כן. יותר מכך, הוא ענה לשאלה מה לא: לא לתכנית שתדרוס את האפשרות להגן על זכויות אדם, שתרכז כוח מופרז בידי ממשלה שאין עליה בקרה או פיקוח.

אנחנו במכון הישראלי לדמוקרטיה ייסדנו את מדד הדמוקרטיה, שאלנו שאלות עומק על יהדות, דמוקרטיה וזכויות אדם, וכתבנו עשרות הצעות חקיקה, דפי עמדה וניירות מדיניות. במקביל קיימנו כנסים ומפגשים עם גורמים מכל הזרמים ומכל הגוונים, עמיתים ויריבים, הקמנו שולחנות עגולים מתוך רצון לשתף ולהשתתף. בכולן התמקדנו במגוון הרחב של "מה כן"?.

עיקרון היסוד המנחה את תפיסת העולם הדמוקרטית הוא שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם הגנה על זכויות האדם, הגנה המובטחת רק על ידי שלטון החוק, הפרדת רשויות ומערכת שיפוטית בלתי תלויה. אפשר לשנות, מותר לשנות, ולעיתים חייבים לשנות, אלא שהבסיס לכל שינוי מותנה בראש ובראשונה ביצירת "כיפת ברזל" דמוקרטית לאזרחי מדינת ישראל, שתגן על חירותם, על כבוד האדם שלהם, על היותם אזרחים שווי זכויות.

אז מה כן?

לפני כל שינוי קריטי בכללי המשחק, כצעד ראשון, עלינו לעגן את המחויבות לערכי מגילת העצמאות בחוק יסוד, ולהשלים את חקיקת מגילת זכויות היסוד: חוק יסוד השוויון, חוק יסוד חופש הביטוי והאספה, חוק יסוד חופש דת ומצפון וחוק יסוד זכויות במשפט.

בשלב השני, ורק לאחר שבנינו שכבת הגנה דמוקרטית אקטיבית על האזרח הישראלי, תתכנס הכנסת לחקיקת לחוק יסוד: החקיקה. החוק הזה ישריין את חוקי היסוד הקיימים ויעגן את ההליך החוקתי. מכאן והלאה תיסלל הדרך לתיקונים בחוק יסוד: השפיטה, לבנייתה של מערכת המשפט ומוסד היועץ המשפטי כמוסדות עצמאיים, מגוונים מבחינה חברתית ומשפטית ושקופים. אחר כך נתמודד עם אתגרים נוספים, אבל המערכת כולה תהיה כבר יציבה יותר ושברירית פחות.

השינויים המוצעים כיום על ידי ממשלת ישראל הם לא רפורמה אלא הרס. ה- D9המסתער על הרשות השופטת לא מסתער עליה בלבד. הוא דורס בדרכו את החירויות והזכויות של כל אחד ואחת מאיתנו ומערער את הדמוקרטיה הישראלית. מפעיליו חותרים למקסימום של כוח ללא בלמים, ללא איזונים. אחרי שהרפורמה תעבור זכויות של זוגות להט"ב יהיו בסכנה ממשית. חיילים משוחררים יראו לצידם באותו התור בחורי ישיבות שלא שירתו יום – אך זכאים לאותן זכויות. לא יהיה בית משפט עצמאי וחזק לפנות אליו. תסכולים אפשר יהיה להוציא בקלפי, פעם בארבע שנים. זאת בהנחה שהליך הבחירות יישאר חופשי ולא יהונדס כך ששליטת הקואליציה המכהנת תימשך.

אני קורא לכל הדואגים לשלומה וטובתה של הדמוקרטיה הישראלית: עצרו עכשיו לפני שיהיה מאוחר. בואו נפעל יחד, בשיתוף פעולה חוצה מפלגות ומגזרים. אין טעם בחילופי האשמות. אין תכלית בהתבצרות או בגלגול אחריות. זוהי שעת השי"ן. האלטרנטיבה החוקתית להרס הדמוקרטיה מונחת על השולחן, והיא חייבת להיות חלק מהותי מהדיון הציבורי.