כשמובילי תכנית לוין שואפים לכוח בלתי מוגבל, היועמ"שית דבקה בזכויות האזרחים
עו"ד גלי בהרב-מיארה פירקה בחוות דעתה את ההשוואות והנימוקים לתכנית יריב לוין, והראתה איך תחליש דרמטית את ההגנה על זכויות האדם ותפגע במאפיינים הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
Photo by Shir Torem/Flash90
חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, מפרקת עד דק, אחד לאחד, ביסודיות ובשיטתיות, את כל הטיעונים, ההנמקות ואף את מראית העין של הביסוס ההשוואתי של ה"רפורמה" במערכת המשפט. היא קורעת את המסכה מעל כל המילים היפות. אין שום ניסיון להחזיר את האיזון בין הרשויות, אלא רק תביעה ברורה לכוח שלטוני בלתי מוגבל.
היועצת מזכירה לנו מושכלות יסוד: מתברר שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, אלא גם הגנה על זכויות האדם, שלטון החוק, הפרדת רשויות ומערכת שיפוטית בלתי תלויה, שיכולה באופן אפקטיבי לבקר את הרשויות האחרות. בהצעת ה"רפורמה" כביכול, אין כל זכר לערכים אלה.
חוות הדעת, המשתרעת על פני 112 עמודים, כוללת התייחסות מפורטת לכל אחד ממרכיבי ה"רפורמה": לשינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, להסדרת היכולת של בית המשפט לבטל חוקים ולשלילת האפשרות לבטל חוקי יסוד, וגם לביטול עילת הסבירות. כל אחת מן הסוגיות זכתה לדיון מפורט ומעמיק.
כך, למשל, נכתב בדברי ההסבר להצעת ה"רפורמה": "שיטת מינוי השופטים בישראל חריגה מאוד ביחס למקובל בעולם המערבי". איך אומר הנוער? "אז זהו שלא". היועמ"שית דנה בפירוט רב ומראה, באמצעות טבלאות מפורטות, כי "למעשה בחינה רחבה מעלה כי ההסדר המוצע הוא דווקא החריג במבט השוואתי". באשר ליכולת של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת קובעת היועמ"שית כי פרטי ההסדר דווקא יחלישו דרמטית את ההגנה על זכויות האדם.
מתברר שההתבססות של הצעת הרפורמה על המשפט ההשוואתי בעייתית במיוחד ומטעה. הרפורמה לוקחת רכיב אחד מכל מדינה וזה כנראה מספיק ליוזמים כדי להצדיק את הבאתו לישראל. אבל, כותבת היועמ"שית, אף רכיב לא עומד בפני עצמו והוא חלק ממכלול: "ניסיון לאמץ מנגנון מוסדי מבודד המצוי בשיטת משפט אחת, תוך התעלמות מן ההקשר שבו צמח...ומאפייניו הייחודיים – נועד לכישלון". אי אפשר לייבא למשפט שלנו קצת מפה וקצת משם, קצת מקנדה, קצת מארצות הברית, קצת מאנגליה וכן הלאה.
כשמול עיני מנסחי הרפורמה עומד הכוח השלטוני הבלתי מוגבל, בעיניה של גלי בהרב-מיארה עומד האזרח וזכויותיו ולא זכויות היתר של השלטון. היא מסבירה כיצד קבלת חלק מההצעות תפגע בו ותסכן את זכויותיו: ביטול עילת הסבירות תביא בפועל לביטול היכולת לאכוף על הרשות את חובתה לנהוג בסבירות. "לא יהיה עוד בידי האזרח סעד למנוע את הפגיעה בו ובזכויותיו, כתוצאה מקבלת החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, והכל ברמה יומיומית". במקום אחר כותבת כי אם תתקבל ההצעה נקבל רשות מבצעת בלתי מוגבלת, ולא ניתן יהיה לעזור לאזרח במקר של שימוש לרעה בכוח החקיקה.
ובמבט לעבר בית המשפט העליון: לדעת היועמ"שית, קבלת ההצעות תוביל למבנה משטרי שבו לרשות המבצעת והמחוקקת סמכות רחבה ולמעשה בלתי מוגבלת, מה שיכול להגיע לכדי "פגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". הביטוי הזה הוא בעל משמעות מיוחדת.
על פי פסיקת בית המשפט העליון בפרשת "חוק הלאום", קיימת מגבלה אחת בלבד על הכנסת כשהיא מחוקקת או מתקנת חוקי יסוד: היא לא יכולה לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. ואם תעשה כן, בית המשפט העליון יוכל להתערב ואף לפסול חוק יסוד.
ומהם אותם עקרונות בסיסיים של דמוקרטיה שחוק יסוד לא יכול לפגוע בהם? בפסק הדין נקבע כי אלה הם: "בחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם, קיום הפרדת רשויות; שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית". ה"רפורמה" המשפטית פוגעת פגיעה אנושה בארבעה מתוך חמשת העקרונות. אם תעבור כפי שהיא, יש בסיס איתן לפסילתה בידי בית המשפט העליון.
לסיום, נדמה שהמסר ברור: מותר לתקן ויש בהחלט מה לעשות. ראוי לכונן חוק יסוד: חקיקה שיסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות. אבל, כדברי היועמ"שית, שינויים משטריים צריכים להיעשות בהליך שקול וסדור, על בסיס תשתית עובדתית רחבה ותוך גיבוש הסכמה רחבה.
"כדי להסדיר באופן עמוק את מערכת היחסים בין הרשויות והמאזן ביניהן - לא ניתן להתמקד רק בהיבט מצומצם אחד שלה – מצדה של הרשות השופטת בלבד, מבלי להסדיר באותה ההזדמנות את גבולות הגזרה של הרשות המכוננת והמחוקקת".
הסדרת היחסים בין הרשויות - כן. כוח בלתי מוגבל לשלטון - לא.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12