הרפורמה האמיתית שצריכה מערכת המשפט
תיקון חוק יסוד: הלאום, קיצור הליכים פליליים ואזרחיים ומעל לכל כינון חוק יסוד: החקיקה הם שיובילו לתיקון אמיתי במערכת המשפט וישמשו חלופות ראויות לתכנית לוין.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
על חמישה נושאים דיבר שר המשפטים יריב לוין במסגרת הכותרת "רפורמה" במערכת המשפט: על פסקת התגברות ברוב 61, על ביטול עילת הסבירות, על כך שבית המשפט העליון לא יוכל לבטל חוקי יסוד, על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ועל כך שהיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה יהיו משרות אמון. מכולם עולה שהשלטון מבקש לעצמו כוח בלתי מוגבל; להסיר מעליו כל מגבלה וכל ביקורת. לכן רוב הצעות ה"רפורמה" עוסקות במוסד היחיד היכול להגביל את הכוח של השלטון: בית המשפט העליון.
אם מדברים על רפורמה, אז למה לא על רפורמה שתיטיב עם האזרח? כזו שבאמת נחוצה עבור כולם, לא רק עבור השלטון. הרי יש לא מעט כשלים במערכת המשפט הדורשים חשיבה, תכנון ותיקון. הכשלים האלה פוגעים באזרחים ולא עוסקים ב"כוח" של השלטון.
הנה חמש תכניות "אלטרנטיביות" לתיקון מערכת המשפט, בלי להרוס את הדמוקרטיה, בלי להסיר את כל מנגנוני הביקורת על הממשלה, בלי לאפשר פגיעה בזכויות שלנו. פשוט לתקן את מה שדורש תיקון:
העומס בבתי המשפט ידוע. הליכים משפטיים בישראל נמשכים לעיתים שנים רבות. הדיונים אינם רציפים ולעיתים קרובות תיקים נדחים לחודשים רבים קדימה. יש מקרים בהם עורכי הדין והצדדים ממתינים חודשים רבים ואף שנים למתן פסק דין. הדבר קשה במיוחד בתיקים פליליים, כאשר עננה פלילית רובצת על ראשו של אדם תקופה ארוכה וגם אם בסופו של יום יזוכה, זה יהיה אולי צדק מאוחר וצדק מאוחר אינו צדק. תופעה זו, הנוגעת לכל אזרח הנזקק למערכת המשפט, דורשת טיפול מן השורש ותקציבים.
בית המשפט העליון בישראל הוא בית משפט לערעורים לכל התיקים המגיעים מבתי המשפט המחוזיים, ובמקביל משמש גם כבית מהשפט הגבוה לצדק, השומע עתירות כנגד השלטון. מאז הקמת המדינה לא השתנה מבנה המערכת למרות הגידול באוכלוסייה והשינויים בהיקף התיקים. כיוון שחלק ניכר מהמשאבים המוגבלים של בית המשפט העליון מוקדש לשמיעת ערעורים אזרחיים ופליליים, הדבר מקשה על בית המשפט להתמקד בנושאים חוקתיים ומהותיים בלבד. ראוי להקים ערכאת ערעור נוספת בין המחוזי לעליון: בית המשפט לערעורים, שיעסוק בערעורים על בית המשפט המחוזי. יוזמה זו הועלתה בשנים האחרונות על ידי רוב נשיאי בית המשפט העליון: שמגר, ברק, ביניש וגרוניס, אבל לא קודמה.
חוק יסוד: הלאום, הקובע את מהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הוא חוק יסוד חשוב במיוחד, אבל יש בו חוסרים. אין בו שוויון, אין בו אזכור של המיעוטים שישראל היא גם הבית שלהם וגם לא אזכור של היותה של המדינה לא רק יהודית אלא גם דמוקרטית. גם מגילת העצמאות, המסמך המכונן של המדינה, לא מופיע בו. נדרש תיקון קל בסך הכל, כדי להפוך את חוק היסוד למסמך ערכי משותף לכל אזרחי המדינה.
ועדת שמגר שעסקה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה כתבה בדוח שלה משנת 1998 כי "התפתחויות במערכות השלטון בכלל, ובמערכת המשפט בפרט, מחייבות לטעמנו גם בחינה, בדיקה והתייחסות לנושאים נוספים על אלו שנדונו בוועדת אגרנט". המשפט הזה נכון גם כיום לגבי הבחינה של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. ראוי לבחון, בצורה חיובית ובזהירות הנדרשת, את פיצול סמכויותיו של היועמ"ש לשני מוסדות שונים ונפרדים: היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית. סעיפי חוק הקשורים ליועמ"ש פזורים ביותר ממאה חוקים. על כן המהלך הזה הוא פרויקט גדול ממדים, הדורש מיפוי, חשיבה ודיון מעמיק ורציני. זה לא נושא שאפשר להנחית או לקדם במהירות או בקלות דעת.
ואם בכל זאת רוצים לעסוק בהסדרת היחסים שבין הרשויות, מה יותר מתאים מאשר השלמת המהלך החוקתי, לרגל שנת ה-75 למדינת ישראל? להגיע לקונצנזוס רחב ביותר בין הסיעות בכנסת, על השלמת מגילת הזכויות שלנו, על שריונם של חוקי היסוד, כך שלא ניתן יהיה לסחור בזכויות שלנו בהתאם לגחמה פוליטית של מחנה זה או אחר.
הגיע העת לכינונו של חוק יסוד: החקיקה שיסדיר את מערכת היחסים שבין הכנסת לבין הממשלה, את הליך חקיקתם של חוקי היסוד ואת דרכי השינוי שלהם, את סמכותו של בג"ץ לבטל חוקים. אזרחי המדינה ראויים להליך רחב, משותף וקונצנזואלי – על אחד הפרקים החשובים של החוקה בישראל.
המאמר פורסם לראשונה ב"גלובס"