לממשלה ה-37 יש פוטנציאל ליציבות ולשיפור המשילות
מאז שנות ה-90 חלה ירידה קיצונית ביציבות הפוליטית, כך ששרים מכהנים תקופות קצרות למדי במשרדי מפתח כחוץ, פנים, אוצר וחינוך. לממשלה החדשה יש פוטנציאל לשנות זאת ולקדם מדיניות לטווח ארוך.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
לממשלה ה-37 יש פוטנציאל לגלות יציבות ולמשול קדנציה מלאה או קרוב לכך. אחד היתרונות העיקריים שיכולים לצמוח מכך הוא כהונה ארוכה של שרים במשרדיהם, באופן שיאפשר להם לקדם וליישם מדיניות ארוכת-טווח. אלא שהסכמות על רוטציה במשרדי ממשלה, שלפיהם השרים יתחלפו באמצע הכהונה, תמנע כמובן יציבות כזו.
השגת יציבות פוליטית גם בתפקידי השרים נחוצה במיוחד לנוכח הירידה הקיצונית ביציבות הפוליטית בישראל מאז שנות ה-90, לא רק מבחינת אורך הכהונה של כל כנסת, אלא גם מבחינת משך הכהונה של שרים במשרדים. בכל אחד מהמשרדים שבדקנו - פנים, אוצר, חוץ, חינוך, פנים - שרים מכהנים בממוצע תקופות קצרות במשרדים, בוודאי בהשוואה לעבר ולדמוקרטיות אחרות. דוגמה טובה היא שר הפנים: עד שנת 1990 כיהן כל שר פנים בממוצע 3.3 שנים ברציפות, ומשנת 1990 — 1.3 שנים. במבט השוואתי, ישראל הידרדרה מהמקום ה-5 למקום ה-12 מתוך 13 דמוקרטיות מפותחות שנבחנו.
חוסר היציבות הזו בתפקיד השרים – שלעתים קרובות מלווה גם בחוסר יציבות בתפקיד מנכ"ל המשרד, שכל שר חדש יכול להחליף - גורם נזק משמעותי מאוד למשילות. הטיפול בחלק ניכר מבעיות היסוד של החברה והמדינה, בתחומים כמו דיור, איכות הסביבה, יוקר המחיה, פשיעה, מערכות החינוך והבריאות ותחבורה ציבורית, דורש כהונה של שרים שלפניהם אופק כהונה של כמה שנים. לשרים שמכהנים שנתיים ופחות אין אינטרס או יכולת לקדם מדיניות ארוכת טווח, ובאופן טבעי הם מתמקדים בהישגים קצרי טווח, לעתים שטחיים.
