לקראת בחירת נשיא המדינה

מהי דמותו הרצויה של הנשיא בעיני הציבור? מי צריך לבחור אותו? וכיצד צריכים לבחור אותו? שאלות אלו חשובות לאור מעמדו המיוחד של הנשיא בדעת הקהל הישראלית, המתבטאת באמון הרב שרוחשים לו.

מבוא

לקראת הבחירות המתקרבות לנשיאות המדינה ביוני 2014 עולות כמה שאלות: מהי דמותו הרצויה של הנשיא בעיני הציבור? מי צריך לבחור אותו? וכיצד צריכים לבחור אותו? שאלות אלו חשובות לאור מעמדו המיוחד של הנשיא בדעת הקהל הישראלית, המתבטאת באמון הרב שרוחשים לו. בחינת מידת האמון שרוכש הציבור לנשיא המדינה נבחנת במדדי הדמוקרטיה לאורך שנים בקרב כלל הציבור, יהודים וערבים, והיא מלמדת על אמון רב יחסית שרוכש הציבור לנשיא, להוציא השנים 2007–2009, שבמהלכן הואשם הנשיא משה קצב בפלילים (ראו תרשים 1).בסקרים שנערכו בעבר זכה נשיא המדינה לאמון גבוה מצד הציבור גם בעניין תפקודו במסגרת תהליך השלום וחיזוק הדמוקרטיה. כפי שמראים הנתונים שהתקבלו מהשאלה "לגבי כל אחד מהגורמים הבאים, אבקשך לומר לי באיזו מידה יש לך אמון בהם (אתה סומך עליהם) בהקשר לתפקידם במסגרת תהליך השלום?". בסקר מדד השלום שנערך ב-1995 במרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום אוניברסיטת תל אביב עלו הנתונים האלה: נשיא המדינה, עזר ויצמן (43%); שר החוץ, שמעון פרס (32%); ראש הממשלה, יצחק רבין (26%); ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו (20%) (מדד השלום, ספטמבר 1995 מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום אוניברסיטת תל אביב). בסקר דעת הדמוקרטיה שנערך ב-1999 על ידי אשר אריאן במכון הישראלי לדמוקרטיה עלה כי כשני שלישים (65%) מהציבור היהודי סברו שנשיא המדינה תורם לחיזוק הדמוקרטיה במדינת ישראל. לעומת כמחצית (49%) שסברו כך לגבי לראש הממשלה וכרבע (כ-23%) לגבי המנהיגות הדתית.

מקור: מדד הדמוקרטיה הישראלית 2013 המכון הישראלי לדמוקרטיה

בסקר מדד השלום, שנערך בינואר 2014,שתי השאלות בנושא הוצגו במסגרת סקר מדד השלום ינואר 2014 שנערך בחסות תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים (אוניברסיטת תל אביב) ושל המכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך בטלפון על ידי מכון המחקר "מדגם" בתאריכים 29-28 בינואר 2014, בקרב 609 מרואיינים, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בגילאי 18 ומעלה. מסיבות טכניות, לא נותחו נתוני המדגם של אזרחי ישראל הערבים. הניתוח מתייחס לתשובות 507 יהודים. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם - 4.5%± ברמת בטחון של 95%. בדקנו שני היבטים הרלוונטיים במיוחד לבחירות הקרבות לנשיאות: הראשון, מהן העדפות הציבור באשר לעולם המקצועי שממנו ייבחר הנשיא הבא? השני, מי צריך להיות הגוף שיבחר את הנשיא?

מאיזה עולם מקצועי רצוי שיבוא הנשיא הנבחר?

למרואיינים הוצגו שלושה עולמות מקצועיים אפשריים: העולם הפוליטי; עולם העסקים והכלכלה; עולם המדעים והרוח. תרשים 2 מציג את התפלגות התשובות בנושא.

מן התשובות עולה כי עולם המדעים והרוח הוא "המאגר" המועדף לבחירת נשיא (כ-40%), במקום השני נמצא העולם המדיני-פוליטי (30%) ורק מיעוט קטן (14.5%) העדיף שהנשיא הנבחר יבוא מעולם הכלכלה והעסקים. האחרים לא ידעו או שלא שינה להם מאיזה עולם יבוא הנשיא או שציינו עולם אחר.

פילוח התשובות לפי מגדר מעלה כי נשים מעדיפות יותר מגברים כי הנשיא הבא ייבחר מעולם המדעים והרוח (43% מול 36%). כך גם בקרב מבוגרים מגיל 35 ומעלה בהשוואה לצעירים יותר (43% לעומת 33%); בקרב בעלי תואר אקדמאי (48%) יותר מבעלי השכלה נמוכה יותר (34%); ובקרב בעלי הכנסה גבוהה (49%) בהשוואה לבעלי הכנסה בינונית (41%) או נמוכה (33%). מי שמיקמו את עצמם בשמאל המדיני-ביטחוני (60%) מעדיפים נשיא מעולם המדעים והרוח יותר מאנשי המרכז (46%) או מאנשי הימין (33.5%). אנשי הימין הביעו העדפה דומה לבחירת נשיא מהעולם המדיני-פוליטי (35%), כנראה בגלל הסיכוי הגבוה יותר שייבחר מועמד "שלהם" שבא מן העולם הפוליטי-מדיני. חילונים (50%) ודתיים (47.5%) העדיפו נשיא שצמח בעולם המדעים והרוח יותר מהחרדים שהעדיפו יותר מאחרים דווקא מעולם הכלכלה והעסקים (23%). המסורתיים-דתיים העדיפו נשיא מרקע פוליטי-מדיני (43%), והמסורתיים שאינם דתיים העדיפו במידה דומה עולם זה (35%) ואת עולם המדעים והרוח (38%).

נתונים מן העבר מורים כי דחיית העולם הפוליטי כקרקע הראויה ביותר לצמיחת הנשיא אינה חדשה אלא נרמזה כבר ממצאי סקר שנערך ב-1978! בדיקה מהם השיקולים החשובים לציבור בבחירת נשיא מעלה שהשיוך המפלגתי ממוקם בתחתית הרשימה מבין חמשת השיקולים שהוצגו (ראו תרשים 3).

מי צריך להיות הגוף הבוחר?

נשאלת השאלה אם רוב האזרחים תומכים בשיטה הנוכחית של בחירת הנשיא על ידי חברי הכנסת או שמא הם מעדיפים שהנשיא ייבחר על ידי גורם אחר, דוגמת מועצה ציבורית או הציבור הרחב? בהמשך ישיר לרתיעה שחש הציבור מהעולם הפוליטי ולנוכח רמת האמון הנמוכה שלה זוכה הכנסת,רק 15.1% מהיהודים מביעים בכנסת אמון רב ועוד 39.4% אמון מסוים, מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2013, המכון הישראלי לדמוקרטיה.  אין זה מפתיע במיוחד שהציבור מעדיף בבירור להוציא את בחירת הנשיא מידי חברי הכנסת (ראו תרשים 4).

כפי שאפשר ללמוד מתרשים 4 אופן הבחירה הנהוג כיום, בחירה על ידי חברי הכנסת, הוא הרצוי פחות בעיני הציבור היהודי ( 16% בלבד). הרוב (59%) מעדיפים שהנשיא ייבחר על ידי הציבור הרחב, ועוד כ-20% מעדיפים בחירה על ידי מועצה ציבורית.

בכל חתך סוציו-דמוגרפי, האפשרות לבחירת הנשיא על ידי הציבור הרחב זוכה לתמיכה הרבה ביותר: אנשי הימין המדיני-ביטחוני דוגלים בבחירה על ידי כלל הציבור (כ-62%) יותר מאנשי המרכז (כ-59%) ומאנשי השמאל (כ-49%), וכך גם המגדירים עצמם דתיים (64%) או מסורתיים (61%) בהשוואה לחילונים (55%) ולחרדים (53%). ייתכן כי העדפת היתר של מי שהגדירו עצמם ימין נובעת מרצון להעברת סמכויות לידי העם, אך ייתכנו גם הסברים אחרים: ניכור פוליטי עמוק יותר שחשים אנשי הימין כלפי הכנסתרק כ-51% מאנשי הימין הביעו אמון רב ומסוים בכנסת, בהשוואה לכ-64% מאנשי המרכז ולכ-61% מאנשי השמאל, מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2013, המכון הישראלי לדמוקרטיה.  או ביטחון עצמי רב יותר שבחירה על ידי ציבור הרחב תשחק לידי מועמדים ממחנה פוליטי זה.

כמו כן, שיעור הגברים התומכים בבחירת נשיא בשיטה הקיימת, על ידי חברי כנסת, גבוה יותר משיעור הנשים המעדיפות שיטה זו (כ-23% מול כ-9%), וככל שההכנסה גבוהה יותר כך עולה שיעור התומכים בבחירה על ידי מועצה ציבורית (כ-14% מבעלי הכנסה נמוכה, כ-22% מההכנסה הבינונית ו-27.5% מבעלי ההכנסה הגבוהה).

סיכום

הנתונים מעלים אפוא מציאות שבה הציבור מביע אמון במוסד הנשיאות, ולכן ככל הנראה מעוניין לנתק את הקשר בינו לבין המוסדות הפוליטיים, שבהם מידת האמון נמוכה. הוא מביע זאת הן על ידי רצונו לבחור במועמד שאינו פוליטיקאי והן על ידי הוצאת הסמכות לבחירת הנשיא מידי חברי הכנסת והעברתה לידי האזרחים עצמם.

אלה הלר היא אחראית הסקרים במרכז גוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה. המאמר נכתב בהנחיית פרופ' תמר הרמן.