ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 | תיקון כללי פתיחה באש של משטרת ישראל
הרחבת הנסיבות שמאפשרות למשטרה להשתמש בכוח קטלני פסולה משפטית. מתן אפשרות לדרג הפוליטי לתקן את הוראות הפתיחה באש מותיר פתח לשיקולים לא ענייניים.
Photo by Jamal Awad/Flash90
סעיף 103 להסכם עם עוצמה יהודית קובע כי השר לביטחון לאומי יבחן את הוראות הפתיחה באש במשטרת ישראל, ויערוך בהם שינויים במידת הצורך.
פקודת המטה הארצי "06.02.14 שימוש בכלי יריה" והנוהל המבצעי שהוצא על פיה קובעים את כללי הפתיחה באש של שוטרים. כך, למשל, קובע הנוהל כי "שוטר רשאי לפתוח באש לעבר אדם, שנראה בבירור שהוא משליך, או עומד להשליך, בקבוק תבערה, או יורה או עומד לירות זיקוקין בכינון ישיר, על מנת למנוע את הסכנה". הנוהל גם קובע כי ניתן לירות במיידי אבנים במקרה בנסיבות שבהן קמה סכנה מוחשית ומיידית שהאבן תגרום לפגיעה בחייו או בשלמות גופו של אדם. ברור כי כל ירי על מנת לפגוע במקרה שבו לא קיימת סכנה, אסור על פי החוק, ולא על פי הפקודה. נראה כי הפקודה והנוהל דווקא מתירים שימוש נרחב יחסית בכוח: יידוי בקבוקי תבערה וידוי אבנים הם בכלל המקרים בהם ניתן לפתוח באש. למעשה, רק לפני כמה חודשים העיר בית המשפט העליון כי הפקודה מותירה "מרווח פעולה רחב מדי" בידי השוטרים, ויש דווקא לצמצם את השימוש בנשק (בג"ץ 4308/21 אבו נאב נ' ראש המחלקה לחקירת שוטרים (18.4.22)).
הרחבת הנסיבות שבהן כוחות משטרת ישראל יוכלו לעשות שימוש בכוח קטלני מעבר לנסיבות הנהוגות כיום פסולה מבחינה משפטית. הוראות הפתיחה באש מבוססות על עמדה מקצועית-מבצעית בדבר השימוש הראוי בכוח. הן נגזרות מדיני העונשין ומזכויות האדם, ובראשן הזכות לחיים. מדיניות מרחיבה של פתיחה באש עלולה להביא לירי על אזרחים תמימים, לירי "דו צדדי" בשל טעויות בזיהוי ועוד. הקביעה כי הדרג הפוליטי "יתקן" את הוראות הפתיחה באש פותחת פתח מסוכן מאוד לאפשרות שהוראות הפתיחה באש יושפעו משיקולים בלתי-ענייניים, ולא משיקולים מבצעיים.