ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 | ביטול רפורמת הכשרות

ביטול רפורמת הכשרות תחזיר את המונופול של הרבנים המקומיים במקום כהונתם, וחלקן אף מבקשות לצמצם את סמכותם של הרבנים המקומיים לקבוע נורמות כשרות מקלות.

Photo by Flash90

במסגרת חוק ההסדרים (חוק ההתייעלות הכלכלית) שעבר בכנסת בנובמבר הוכללה היתה גם רפורמת הכשרות שהוביל השר לשירותי דת לשעבר מתן כהנא. על פי חוק איסור הונאה בכשרות תשמ"ג-1983, המצב החוקי, עד לתיקון החקיקה של כהנא, היה שרק רב מקומי שהתמנה מינוי רשמי, או רב שמועצת הרבנות הראשית לישראל הסמיכה למטרה זו, רשאים לתת תעודת כשרות. למעשה, מלבד במקרים חריגים, הרבנות הראשית לא העניקה תעודות כשרות ולא הסמיכה רבנים נוספים לעשות זאת, ובפועל את תעודות הכשרות מעניקים בעיקר הרבנים המקומיים. במצב זה, רב מקומי רשאי להעניק תעודת כשרות רק במקום כהונתו, ובית עסק רשאי לקבל תעודת כשרות ממלכתית רק מהרב המקומי. תעודת כשרות הניתנת על ידי גוף כשרות פרטי יכולה להיות רק כתעודה שנייה על גבי תעודת כשרות של רבנות מקומית. 

השינוי המשמעותי ברפורמת הכשרות שעברה בכנסת ב-2021 הוא מתן אפשרות לבתי עסק לקבל תעודת כשרות מגופי כשרות פרטיים מבלי להזדקק גם לתעודת כשרות של רב מקומי, תוך הכפפתם של גופי הכשרות הפרטיים לרגולציה מינהלתית והלכתית של הרבנות הראשית. בהקשר ההלכתי נקבע כי גוף כשרות פרטי יפעל על פי תקן כשרות שקבעה מועצת הרבנות הראשית או תקן שקבעה ועדה של שלושה רבנים המורכבת מרב עיר ושני רבנים נוספים. 

הרפורמה הייתה עתידה להיכנס לתוקף במלואה בינואר 2023, אך היא בוטלה בצו של שר הדתות הנכנס חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי מיד לאחר השבעת הממשלה. שכן סעיף 114 להסכם הקואליציוני של הליכוד עם יהדות התורה קובע כי "רפורמת הכשרות תבוטל והחוק יתוקן בהתאם לעמדת הרבנות הראשית ובהסכמת כל סיעות הקואליציה". ההסכם הקואליציוני אינו מתייחס לאופן שבו תבוטל הרפורמה ודורש שהדבר ייערך בהסכמה וזאת בשל חילוקי דעות הקיימים לגבי אופן השינוי בין סיעות הקואליציה. בעוד מספר חברי כנסת מסיעת ש"ס (בהובלת ח"כ משה ארבל) הגישו הצעת חוק שעיקרה ביטול מוחלט של רפורמת הכשרות וחזרה למצב החוקי הקודם, בסיעת הציונות הדתית מבקשים לצד ביטול עיקרי הרפורמה לאפשר לרבנות הראשית לקבוע נהלי כשרות אחידים שיחייבו את כל הרבנים המקומיים.

על כל פנים, כל ההצעות שעל הפרק מבקשות למנוע מגופי כשרות פרטיים להעניק תעודות כשרות באופן עצמאי מבלי להזדקק קודם לכן לתעודת כשרות של רבנות מקומית. למעשה, בעוד רפורמת הכשרות ביקשה לפתוח את שוק הכשרות לתחרות, הרי שההצעות שעל הפרק מבקשות להחזיר את המונופול של הרבנים המקומיים במקום כהונתם, וחלקן אף מבקשות לצמצם את סמכותם של הרבנים המקומיים לקבוע נורמות כשרות מקלות.

מספר חששות עולים מהשינוי המוצע בהסכמים הקואליציוניים:

פגיעה בכשרות: דוחות מבקר המדינה לאורך השנים הצביעו כל כשלים נרחבים במערך הכשרות הממלכתי הפוגעים באיכות הכשרות ולעתים אף מובילים לשחיתות ונראה שחזרת המצב החוקי לקדמותו והסתכמות יתירה על המערך הממלכתי תמנע טיפול בבעיות אלו. 

עלויות: חיזוק מונופול הכשרות יביא לפגיעה בתחרות ויעצים את עלויות מוצרי המזון בעקבות הכשרות. בדוח שהפיץ משרד האוצר בנושא עלויות הכשרות בשנת 2015 הוערך המחיר שמשיתה הכשרות על שוק המזון ב-2.8 מיליארד ש"ח, מתוכם, לפי הדוח, 600 מיליון ש"ח הם תוצאה של מונופול הכשרות. כמו כן, מחקר מדגמי של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי ל־88% מהמוצרים הנמכרים ברשתות המזון יש תעודת כשרות נוספת על זו של הרבנות. ומכאן שבתחום ייצור המזון יש כפל כשרויות שלא לצורך, המביא לעלויות עודפות. 

פגיעה בחופש הדת: עולה החשש כי ההצעות שעל הפרק יביאו להקשחת נהלי הכשרות באופן שימנע מבתי עסק וקהילות לצרוך שירותי השגחת כשרות בהתאם לתפיסת עולמם.