הרוב לא ישתמש בכוחו להנצחת שלטונו? זכרו את החתולים והשמנת
אין סיבה להניח שהכוח המוחלט ישמש רק ליישום מדיניות שתפגע בשוויון, בחירות או בחופש הדת, אלא לזכור שהוא עלול לשמש נשק לפגיעה בהליך הדמוקרטי עצמו, כפי שקרה בהונגריה ובפולין.
פלאש 90
המון אקדחים מונחים על השולחן: פסקת ההתגברות; פגיעה בסמכויות בג"ץ באשר לביקורת מנהלית על פעולות הממשלה; שינוי שיטת בחירת השופטים; פגיעה במעמד היועצת המשפטית לממשלה. גם אם רק חלק מאלה יתבצע, הלכה למעשה ישראל תישאר ללא איזונים ובלמים כלל על כוחו של הרוב הפוליטי: תהייה לקואליציה כוח מוחלט.
יש הטוענים שמהלך זה רק מחזק את ה"דמוקרטיה" שכן הוא מחזק את כוחו של הרוב לשלוט. טענה זו מבוססת על תפיסה מעוותת של דמוקרטיה, לפיה הערך היחיד שבה הוא "שלטון הרוב", ללא כל הגנה על המיעוט, ללא איזונים ובלמים ובלא הפרדת רשויות, ואפילו בלי שלטון חוק ועצמאות מערכת המשפט. זוהי תפיסה חלולה מאוד של דמוקרטיה, כפרוצדורה בלבד: בחירות, שלאחריהן הרוב חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, וכל מחסום בדרכו הוא "אנטי דמוקרטי". תפיסה זו הלכה למעשה לא קיימת בשום דמוקרטיה בעולם: בכולן ישנם איזונים ובלמים שונים על כוחו של הרוב – איזונים שברובם לא קיימים אצלנו (כמו בית עליון בפרלמנט, חוקה משוריינת, כפיפות לבית דין בינלאומיים, בחירות אזוריות, נשיא עם וטו על חקיקה ועוד).
אך גם אם הולכים לשיטתם של הטוענים כי דמוקרטיה היא "שלטון הרוב" ותו לא – גם אז הטענה לא משכנעת. אין באמת הפרדה מוחלטת בין דמוקרטיה מהותית לבין דמוקרטיה פרוצדורלית. משום שכוח מוחלט כשמו כן הוא – מוחלט. ואין סיבה להניח שייעשה בו שימוש רק ליישום מדיניות שפוגעת אולי בזכויות כמו חופש דת או שוויון או חירות: אלא יכול להיעשות בו שימוש גם לפגיעה בהליך הדמוקרטי עצמו – כדי לדאוג שהשלטון יישאר בשלטון. השלטון יכול להשתמש בכוחו לשנות את דיני הבחירות על מנת להבטיח את ניצחונו. ולא מדובר בעניין תיאורטי: כך קרה למשל בהונגריה ובפולין.
יש לזכור שהבחירות הן רק "שיא" של תהליך ארוך שבו מבררים מה רוצה הרוב. הרי כדי שבחירות ישקפו באמת "דעת רוב" צריך לאפשר חופש ביטוי, כדי שאנשים ישמעו דעות שונות ויוכלו להחליט מה דעתם: אם דעות מסוימות יושתקו, בין אם באופן פרטי, בין אם בתקשורת ההמונים, באקדמיה, בחינוך וכו': כיצד ניתן לדבר על "הכרעת רוב" אמיתית? כיצד ניתן לשכנע את הרוב אם יפגעו בחופש להפגין, בחופש להקים עמותה, להקים מפלגה או לקים עיתון? גם בישראל, הכנסת הראתה באופן עקבי שאין לה שום כוונה להסיר ידיה מהליך הבחירות. בעבר הוגשו הצעות רבות למנוע את הביקורת של בג"ץ על פסילת רשימות, למשל. גם באשר לחופש הביטוי: הוגשו עשרות הצעות שנועדו למנוע, בדרכים כאלה ואחרות, ביקורת על השלטון. הצעות שאם היו עוברות, סביר שהיו נפסלות על ידי בית המשפט העליון כפוגעות בחופש הביטוי. בעידן של פסקת ההתגברות, כל פסילה שכזו היא המלצה בלבד, שהרוב הפוליטי יכול לדלג מעליה ברוב פשוט ולכן הדרך פתוחה להשתיק עמדות ולהנדס דיני בחירות שמתאימות לשלטון.
מכאן, שפסקת ההתגברות וכל הרפורמות הנלוות שנועדו למנוע כל רסן על השלטון אינה רק איום על "הדמוקרטיה המהותית", אלא איום על הדמוקרטיה בכל הגדרה שהיא. ללא שלטון חוק, ללא גוף ששומר על חופש הביטוי ומונע ניצול לרעה של שינוי כללי המשחק הסכנה ברורה ומיידית. תקווה לפיה הרוב לא ינצל את כוחו כדי להנציח את שלטונו משולה לאופטימיות בקשר להפקדת שמנת לשמירה בידיהם האמונות של 61 חתולים. הפיתוי גדול מדי.
המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"