הכנסת ה-25 היא הזדמנות ליישור ההדורים בין הקואליציה לאופוזיציה

אחרי הנתק והחרמות, בעיות הייצוג ושיתוק הוועדות, מחטפי החקיקה והפיליבסטרים בכנסת הקודמת, צריך לשקם את היחסים בין הצדדים ולשוב להתנהלות פרלמנטרית בריאה.

יוסי זמיר, שתיל סטוק

קואליציה ואופוזיציה הן מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. היחסים ביניהן מתבססים על הכרה בלגיטימיות של הממשלה, אך גם על הכרה של הקואליציה כי אופוזיציה "בועטת" חיונית לקיומה של דמוקרטיה מהותית.

אבל בכנסת הקודמת השתבשו היחסים ביניהן. הדוגמה הבולטת ביותר נגעה לוועדות הכנסת: בעקבות ההצעה של הקואליציה שפגעה בייצוג ההולם של האופוזיציה בוועדות, הטילו סיעות האופוזיציה מגוש הימין-חרדים חרם על הוועדות ולא השתתפו בהן. הדבר אף שיתק לחלוטין שתי ועדות שחייבות לכלול חברי אופוזיציה – ועדת האתיקה והוועדה לענייני ביקורת המדינה.

דוגמאות נוספות נגעו לשימוש מוגבר של האופוזיציה בכלי הפיליבסטר כדי להאריך מאוד את הדיון על הצעות חוק, מהלך שיצר "פקק תנועה" במליאה. בתגובה, עשתה הקואליציה שימוש מוגזם בסעיף 98 לתקנון הכנסת, שמאפשר לקצר את זמני הדיון בהצעות חוק. בכנסת הקודמת היינו גם עדים לסירוב של ח"כים להתקזז עם ח"כים מהצד השני גם במקרים מוצדקים (למשל צרכים רפואיים), אי-קיום פגישות עדכון בין ראש הממשלה ליו"ר האופוזיציה, הידרדרות בשיח הפרלמנטרי ועוד. ליקויים אלה פגעו פגיעה קשה ביכולתה של הכנסת למלא באופן מספק את תפקידיה בהיבטים של חקיקה, פיקוח על הרשות המבצעת וייצוג ראוי של כל חלקי הציבור.

הכנסת הנוכחית חייבת להתנהל אחרת. לשם כך אין צורך להמציא את הגלגל מחדש – אפשר פשוט לחזור ולאמץ את כללי המשחק שהיו נהוגים בכנסת בעבר, בנוסף לכמה תיקונים נדרשים. הנה כמה עקרונות יסוד שעליהם אפשר להתבסס:

ראשית, יש לשמור על עקרון הייצוג היחסי בוועדות הכנסת. כך למשל, אם הקואליציה מונה 61 ח"כים, חלוקת המושבים צריכה להתבסס על יתרון מספרי של חבר כנסת אחד לקואליציה בכל ועדה.

יש גם לשמור על הנוהג שהתגבש בכנסות האחרונות ולפיו נציגי האופוזיציה עומדים לא רק בראשות הוועדה לענייני ביקורת המדינה אלא גם בראשות ועדות בודדות נוספות, כמו (לאחרונה) ועדת הכלכלה, ועדת המדע והטכנולוגיה והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. בהקשר זה כדאי לקיים בכנסת הבאה דיון בנוגע לאימוץ מודל הקיים בחלק מהדמוקרטיות המפותחות, שבו מעוגנת באופן פורמלי השתייכותם של יושב ראש הוועדות – נציגי הקואליציה או האופוזיציה. בדומה, יש לשמור על הנוהג ארוך השנים המעניק לאופוזיציה נציג בוועדה לבחירת שופטים.

מנגד, על נציגי האופוזיציה לאייש באופן מלא את הוועדות. שכן, כדברי נשיאת בית המשפט העליון: "חוסר הסכמה ביחס להתנהלות הקואליציה אינו יכול להצדיק את התפרקותם של חברי כנסת מחובתם לייצג במסגרת ועדות הכנסת את האינטרסים שבשמם נבחרו לכנסת". לצד זה, ייתכן שיש לחשוב על פתרונות חוקיים למצבים עתידיים שבהם חברי האופוזיציה יחרימו את ועדות הכנסת.

בנוסף, האופוזיציה צריכה להשתמש באופן מידתי וסביר בכלי הפיליבסטר. ואילו הקואליציה צריכה להגביל את השימוש בסעיף 98 לתקנון הכנסת – קיצור זמני הדיון בכנסת – רק למקרים שלשמם הוא נועד: מקרים חריגים, בעלי דחיפות וחשיבות מיוחדת וכאשר אי שימוש בכלי יביא לעצירת החקיקה.

יחסים תקינים בין אופוזיציה לקואליציה צריכים לבוא לידי ביטוי גם בהליכי החקיקה. במיוחד כשמדובר בחוקים בעלי משמעות חוקתית, מדינית, חברתית ופוליטית רחבה – יש להקפיד לקיים דיונים משמעותיים בכנסת, תוך שילוב קולות שונים מהציבור, האקדמיה ועוד. במיוחד יש להימנע מ"בליץ" או מחטפי החקיקה שאירעו בכנסות האחרונות, למשל ב-2020 בעת יצירת "ממשלת החילופים".

לבסוף, יש לרסן את השיח הפרלמנטרי, ולחזור להידברות בין הקואליציה והאופוזיציה: הן הידברות פורמאלית בדמות פגישות העדכון החודשיות בין ראש הממשלה וראש האופוזיציה, והן הידברות לא פורמאלית בנוגע, למשל, לקיזוזים.

הכנסת הקרובה יכולה לתקן כמה מהכשלים של הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. ביכולתה לכהן תקופה ארוכה ובכך להחזיר את היציבות, והיא אף צריכה "לחזור לנורמליות" בכל הנוגע ליחסים בין האופוזיציה והקואליציה: הממשלה מושלת, והאופוזיציה מבקרת ומפקחת.