"מח"ל בא לישראל", סקר בקרב מתנדבי חו"ל במלחמת העצמאות משנת 1949

בשנת 1949, לקראת סיום מלחמת העצמאות, נערך הסקר" מח"ל בא לארץ" בקרב מתנדבי חו"ל בסיום שירותם הצבאי. מי הם היו ומה חשבו על מדינת ישראל הצעירה ותושביה? ומה דעתם על השירות הצבאי במלחמה שסיימו?

מבוא

אחד הנושאים המרכזיים שבהם עסק המכון לחקר דעת קהל (לימים מכון גוטמן) בשנותיו הראשונות היה התאקלמותם והשתלבותם של החיילים המשוחררים בחברה הישראלית לאחר מלחמת העצמאות. פרופ' אליהו (לואיס) גוטמן, מקים המכון, למד מניסיונו בצבא ארצות הברית על החשיבות בהשתלבותם של החיילים המשוחררים האמריקנים בחברה האזרחית לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעידודו של דוד בן-גוריון החליט לבדוק נושא זה גם בישראל. אחת הקבוצות שעניינה את צה"ל ואת חוקרי המכון הייתה מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל): כ-3,000 מתנדבים מארצות שונות, בראשן ארצות הברית ובריטניה, שהגיעו לישראל בזמן מלחמת העצמאות כדי לסייע לארגון ההגנה ולצה"ל בקרבות. רובם ככולם היו יהודים שהגיעו לארץ מסיבות ציוניות, ומתוך רצון לסייע במימוש חזון שיבת עם ישראל לארצו.

במאמר קצר זה אסקור נתונים מתוך המחקר "מח"ל בא לארץ" אשר נערך בשנת 1949, לקראת סיום מלחמת העצמאות. נראה כי לעומת התפיסה ה"רומנטית" שבה מחזיק לעתים הציבור הישראלי לגבי תקופת מלחמת העצמאות ולגבי החיילים שלחמו במסגרתה, הסקר חושף תפיסה מפוכחת וביקורתית של מתנדבי חו"ל על שירותם הצבאי ועל מדינת ישראל ותושביה מיד עם סיום שירותם הצבאי.

מי היו מתנדבי מח"ל?

המשאל נערך בחודש מרץ 1949 בקרב 387 אנשי מח"ל, ומטרתו הייתה "לקבוע באיזו מידה הסתגלו אנשי מח"ל המשרתים בצבא ההגנה לישראל לתנאי הארץ וכן אילו הם הגורמים הקובעים את הסתגלותם או את אי הסתגלותם".

90% מהנשאלים היו גברים ו-9% נשים (1% לא ענו על השאלה). התפלגות ארץ המוצא של המתנדבים מראה כי רובם ככולם הגיעו ממדינות מערביות, עם בולטות ניכרת למדינות דוברות האנגלית: 59% מהנשאלים הגיעו מהארצות "האנגלו-סאכסיות" (כנראה בעיקר מאנגליה ומארצות הברית); 7% מארצות סקנדינביה והולנד; 5% מפולין; 5% מגרמניה; 2% מצרפת; 2% מדרום-אמריקה; 1% מרומניה; 1% מהונגריה ו-16% מארצות אחרות (2% לא ענו על השאלה).

הנשאלים היו ברובם צעירים, רווקים בני 20–30, ששהו בארץ פחות משנה: 14% שהו בארץ חודש עד שלושה חודשים; 73% שלושה חודשים עד שנה; ורק 9% שנה ויותר (4% לא ענו על השאלה).

מה הייתה דעתם של מתנדבי חו"ל על חייהם בצבא?

לאור המוטיבציה הרבה של המתנדבים, שעזבו את מולדתם כדי להילחם במלחמת העצמאות, מעניין לראות כי רק מיעוט מהנשאלים (39%) סברו שהצבא מעוניין בהם ודואג להם, לעומת 61% שסברו שהצבא אינו דואג להם. קציני מח"ל היו מרוצים הרבה יותר מטוראים: 77% מהקצינים סברו שהצבא דואג להם, לעומת 34% בלבד מן הטוראים. התגלה גם קשר מסוים בין התחושה שהצבא דואג למתנדבים ובין רצונם להשתקע בארץ.

גם כאשר נשאלו המתנדבים על מידת הסיפוק והגאווה שהם חשים מן השירות, נמצא שהרוב  דיווחו אמנם כי הם חשים סיפוק וגאווה מהיותם חיילים ישראלים (59%), אך חלק לא מבוטל מקרבם סברו שאינם גאים בכך (41%). מתנדבים שמילאו תפקידי פיקוד, כלומר קצינים או סמלים, חשו גאווה רבה יותר על שירותם מאשר טוראים. מי שדיווחו שהם מעוניינים להשתקע בישראל היו גאים יותר ממי שלא רצו להשתקע בישראל.

הפרופיל של המתנדבים שרצו להשתקע בארץ

שיעור גבוה מאוד מן הנשאלים אמרו שהם רוצים להשתקע בישראל (75%), מתוכם שני שלישים אמרו שהם בטוחים לחלוטין שיישארו בארץ, ושליש מהם לא היו משוכנעים. יש לציין שחלק מחיילי מח"ל כבר עזבו את הארץ לפני עריכת המשאל, ולכן המדגם מוטה מראש לכיוונם של אלו שרצו להישאר בישראל. חיילי מח"ל שרכשו ידידי אמת בארץ, ולא מכרים סתם, נטו לרצות להשתקע בארץ יותר מאשר החיילים שלא רכשו ידידים. בעלי משפחות נטו להשתקע יותר מרווקים. מי שאמרו שהם רוצים לשוב לארצותיהם היו בעלי דעה שלילית יותר על הארץ ועל תושביה וביקרו באופן חריף יותר את אורח החיים בארץ.

מה רע ומה טוב בישראל לדעתם של מתנדבי מח"ל?

אחד החלקים המעניינים ביותר במחקר הוא חוות דעתם של המתנדבים על ישראל ותושביה: רוב הנשאלים הביעו דעה שלילית על הארץ ועל תושביה (55%), ומיעוטם הביעו דעה חיובית (45%). המחקר לא הסתפק בניתוח כמותי של הממצאים אלא ציטט גם את דברי המתנדבים. אמירותיהם מראות שכמה מן התלונות השכיחות גם כיום כלפי מדינת ישראל ותושביה היו תקפות כבר בשנת 1949. המתנדבים התלוננו בעיקר על העדפה (פרוטקציה), על חוצפה, על חוסר חינוך ועל היעדר הכנסת אורחים:

• "בארץ זו לא חשוב מה אתה יודע אלא את מי אתה מכיר"
• "'פרוטקציה'... 'פרוטקציה'... איזה סכויים יש לבחור כמוני בלי הוויטמין הזה"
• "אני מבין שיש פרוטקציה – אך מדוע כל אחד לוקחה כמובנת מאליה"\
• "התושבים אינם מתאמצים להיות ידידותיים... הם בלתי מנומסים, מתחצפים ורועשים"
• "בארץ זו אנשים מפחדים להודות: 'אינני יודע'"
• "האנשים אינם רוצים לשמוע את דעתך... הם יודעים כביכול למפרע מה שתגיד"
• "כל אחד חושב שהוא צודק תמיד. אף אחד אינו יכול לסבול שלפעמים הצדק עם השני"
• "התושבים מיחסים חשיבות גדולה מדי לארץ המוצא. ארץ המוצא השפיעה על היחס לאנשים שבאו מארצות אלה"
• "אנשי חיפה, ירושלים והערים הקטנות היו ידידותיים יותר אך בתל-אביב היינו אבודים ממש"
• "האנשים בארץ אינם נחים – הם תמיד עסוקים וטוענים שאין להם זמן"
• "תושבי הארץ אינם רוצים להבין שנאלצנו להתגבר על קשיים מרובים למדי כדי לבוא ארצה"
• באנגליה הייתי נחשב יהודי – בישראל אני נחשב אנגלי"
• "כפיה דתית מופרזת"
• "אוהבים את העליה אך לא את העולה"

עם זאת, המתנדבים גם מצאו מעלות בישראל ובתושביה. היתרונות העיקריים שעלו מדבריהם היו שישראל היא "מדינה שלנו" ושקיימים בקרב תושביה המרץ והרצון "ליצור משהו" ולבנות מדינה חדשה:

• "אחרי הכל – זו מדינה שלנו"
• "המקום היחידי שיהודי יכול לחיות חיי חופש"
• "אנו חפשים מזכרונות יהודים כשאנו כאן"
• "המקום היחידי בעולם שמשחרר אותי מן ההרגשה שאני 'יהודי'"
• "בארץ זו יש לאנשים אפשרות להיות נלהבים"
• "ביחוד בקבוצים אתה נתקל במרץ שאינך מוצא בשום מקום בעולם"
• "התלהבות נפלאה יש בארץ הזאת, התלהבות ליצירה הסטורית... ביחוד בקבוצים ובין הצברים"
• "כאן עושים יש מאין"
• "הצברים הללו דומים לחלוצי אמריקה במאה ה-19"
• "התלהבות גדולה אופפת את האנשים והיא סוחפת אותך עמה ולמרות הסקפטיציזם אף אתה מתלהב יותר ויותר"

מה היו תכניותיהם של מי שאמרו שברצונם להשתקע בארץ?

מקרב הנשאלים שהביעו את רצונם להשתקע בארץ, הרוב (79%) אמרו שכבר החליטו על עתידם:

• 22% רצו להמשיך בלימודים. רובם ככולם היו סטודנטים עוד לפני התגייסותם.
• 17% רצו לעבוד בעסק או במפעל משלהם. בולטים ביניהם אלה שהיו בעלי חנויות או סוחרים בחו"ל ובעלי משפחות.
• 15% רצו לעבוד במפעל עירוני-שיתופי. כמעט מחציתם היו פועלים מקצועיים לפני גיוסם.
• 12% רצו להצטרף להתיישבות חקלאית. רובם העדיפו את הגליל על פני הנגב.
• 7% רצו לעבוד בשירות המדינה. רובם רצו לשרת בשירות הדיפלומטי הישראלי, בהנדסה או בשירות רפואי, אך לא כפקידים כלליים.
• 4% רצו להתגייס למשטרת ישראל. כולם רווקים או ללא ילדים וכמעט כולם טוראים.
• 2% החליטו על כיוון אחר.

מתוך המתנדבים שרצו להשתקע בארץ, 41% ציפו לעזרה פעילה מצד הממשלה, בעיקר בהלוואות, בשיכון, בהדרכה מקצועית, בהענקת מלגות לימודים, בהדרכה כללית ובהקצאת קרקע. 14% חשבו שדרושה להם הכשרה מקצועית נוספת להגשמת תכניותיהם, דוגמת לימוד עברית, מכונאות או בניין, ו-83% נזקקו לדירה.

מקורות ופרסומים נוספים

את הפרסום המקורי ניתן לקרוא בקישור הבא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה: מח"ל בא לישראל, 3 חלקים (על פי משאל שנערך בחודש מרץ 1949, המכון לחקר דעת הקהל). בחודשים הקרובים נעלה לאתר האינטרנט של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה מגוון מחקרים מתקופת היווסדו של המכון. האוסף יכלול מסמכים פנימיים הנוגעים לחקר דעת קהל בשנים 1948–1949, תקופת מלחמת העצמאות, עת פעל המכון במסגרת ההגנה וצה"ל, וכן פרסומים של המכון לחקר דעת הקהל מהשנים 1949–1951.

על מרכז גוטמן לסקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה

מרכז גוטמן לסקרים, הפועל במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה מאז שנת 1998, הוא מרכז מחקר עצמאי ובלתי תלוי המתמקד באיסוף, בניתוח ובשימור נתונים אמפיריים על החברה והפוליטיקה בישראל.

פרופ' אליהו (לואיס) גוטמן, חוקר בעל ניסיון רב בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, עלה ארצה ערב מלחמת השחרור והקים יחידת מחקר שהייתה חלק מארגון ההגנה. קבוצת חוקרים מתנדבים, ובראשם פרופ' גוטמן ואוריאל פואה (סוציולוג שעלה מאיטליה), תכננו וערכו סקרי דעת קהל רבים במסגרת המחלקה למידע וחינוך של משמר העם בתל אביב. לאחר קום המדינה נהפכה היחידה למכון מחקר עצמאי בירושלים, ושמה שונָה ל"מכון הישראלי למחקר חברתי שימושי", שהיה למכון הסקרים הראשון של מדינת ישראל. פרופ' גוטמן ביקש להקים גוף חלוצי – מרכז שיוקדש למחקרי דעת קהל ולקידום מתודולוגיה במדעי החברה בישראל. הסקרים השוטפים שנערכו במסגרת המכון בעשורים הראשונים לקיומו, שנערכו בשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים, נועדו בראש ובראשונה לשמש בסיס לגיבוש מדיניות ציבורית, אך גם לספק מידע אקדמי-מחקרי. לאחר פטירתו של פרופ' גוטמן שוּנָה שם המכון למכון גוטמן וניהל אותו פרופ' אליהוא כ"ץ עד סגירתו בשנת 1995.

בשנת 1998 יזם פרופ' אשר אריאן ז"ל את הקמתו של מרכז גוטמן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, במטרה להמיר את הנתונים שאסף מכון גוטמן במשך השנים למתכונת דיגיטלית, לבנות תוכנה לחיפוש מתקדם ויעיל במאגר ולהנגיש את הנתונים לחוקרים ולסטודנטים בארץ ובעולם. עוד יזם פרופ' אריאן עריכת סקרים חדשים שימשיכו את בחינת הסוגיות הפוליטיות, המדיניות, הכלכליות והחברתיות שבהן עסק מכון גוטמן, אגב התאמתם גם לחזונו ולמטרותיו של המכון הישראלי לדמוקרטיה. כיום מנהלת את המרכז פרופ' תמר הרמן, ובמסגרתו נערכים סקרי "מדד הדמוקרטיה", "מדד השלום" וכן סקרים ומחקרים אמפיריים נוספים.

הזמנת נתונים

ברשותו של מרכז גוטמן השאלונים של הסקרים שנערכו במהלך השנים וכן קובצי נתונים של סקרים שנערכו משנת 1967 ואילך (כל שאלוני הסקרים השוטפים וכן סקרים מיוחדים במגוון נושאים). המעוניינים יכולים להזמין בתשלום חיפוש שאלות במאגר והפקת התפלגויות ונתונים סטטיסטיים. להזמנת השירות או לבירור פרטים נא לפנות אל ד"ר רפאל ונטורה בכתובת הדוא"ל:   rafi@idi.org.il