מי בכלל צריך נשיא?

נשיא חדש יבחר על ידי הכנסת בעוד חודשים ספורים. כמו בעבר, מלווים את הבחירה קולות המפקפקים בנחיצות מוסד הנשיאות וקוראים לביטולו. הפעם אף הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק בעניין. הנימוקים לכך חשובים ויש לתת עליהם את הדעת, אולם אין בהם כדי להצדיק את ביטולו של מוסד הנשיאות.

המאמר פורסם בעיתון מקור ראשון ב-14.2.2014

בעוד חודשים ספורים תבחר הַכְּנֶסֶת נשיא חדש. כמו בעבר, מלווים את הבחירה קולות המפקפקים בנחיצות מוסד הנשיאות וקוראים לביטולו. הפעם אף הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק בעניין. עיון בדברי ההסבר הנלווים להצעת החוק מלמד כי היא נשענת על שני נימוקים מרכזיים. הראשון נוגע לבזבוז כספי ציבור אשר מְתַקצבים מוסד שהוא בגדר לא יותר מאשר "קישוט סמלי" מיותר. הנימוק השני מצביע על הבעייתיות שמתרחשת מעת לעת בהתערבות של נשיאים בעניינים פוליטיים. לפי נימוק זה, התבטאויות נשיאותיות בנושאים מעוררי מחלוקת עלולות להסב נזק ולהפעיל לחץ חיצוני על מקבלי ההחלטות.

אלה נימוקים שיש לתת עליהם את הדעת, אולם אין בהם כדי להצדיק את ביטולו של מוסד הנשיאות. אמת, נשיא המדינה מגלם אמנם תפקיד סמלי וטקסי בעיקרו, אך אם נעקוב אחר הלוגיקה של טיעון זה, אפשר גם לקרוא לביטולם של טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות ושל חלוקת פרסי ישראל במוצאי החג. גם כאן מדובר בעניינים טקסיים וסמליים, אך כאן בדיוק טמונה חשיבותם: הם תורמים להבניית תחושת זהות ישראלית מלכדת ותפיסה אזרחית משותפת. מהבחינה הזו ממלא מוסד נשיא המדינה תפקיד דומה.

הנשיא, בהיותו האזרח מספר אחת של מדינת ישראל, משמש דמות מלכדת העומדת מעל הפוליטיקה המפלגתית היום-יומית. הוא מגלם בתפקידו את אחדות העם ומגשר בין קבוצות שונות בחברה. אמת, כמעט כל הנשיאים הגיעו מהזירה הפוליטית, אך מרגע שנבחרו מצופה מהם למלא את תפקידם באופן ממלכתי בלא זיקה פוליטית. ואכן, רובם נמנעו בדרך כלל מהתערבות בעניינים העומדים במוקד מחלוקת פוליטית, אם כי היו מקרים חריגים שבהם השמיעו את קולם בנושאים שעל סדר היום או שפעלו באופן מעורר מחלוקת. במבט כללי, מוסד הנשיאות מצליח לשמש מוקד להזדהות כללית של מרבית אזרחי המדינה, ולכן הוא חיוני ביותר לקיומו של המשטר במדינת ישראל, בעיקר בעידן של מגזריוּת ושל מתחים חברתיים.

לראיה, הסקר האחרון של מדד הדמוקרטיה (2013) משקף את המעמד האיתן שזוכה לו מוסד הנשיאות בקרב  אזרחי ישראל. הנשיאות זוכה למידת האמון הציבורי השנייה בגובהה מבין שורה של מוסדות שלטון וחברה. המיקום גבוה בקרב הציבור היהודי והציבור הערבי כאחד. יתרה מכך, בשלוש השנים האחרונות נהנה מוסד הנשיאות משיעורי האמון הציבורי הגבוהים ביותר מאז החלו המדידות בשנת 2003.

קיומו של תפקיד טקסי במהותו כנשיא המדינה אינו ייחודי כלל וכלל למדינת ישראל. כמו מרבית המדינות המפותחות גם ישראל משתייכת למשפחת הדמוקרטיות בעלות שיטת ממשל פרלמנטרית. בדמוקרטיות כאלה מקובלת מאוד ההפרדה בין מנהיג טקסי, המגלם את תפקיד ראש המדינה (הוא יכול להיות מלך/ה כמו בבריטניה, בדנמרק ובספרד או נשיא/ה כמו בגרמניה, באיטליה ובאירלנד) לבין ראש ממשלה, שהוא האישיות בעלת העוצמה הפוליטית ו"בעל הבית". כל הדמוקרטיות הללו מייחסות חשיבות לתפקיד הטקסי-סמלי של ראשי המדינה, בהיותם דמויות מלכדות, המתנשאות מעל הפוליטיקה המפלגתית והמפלגת.

אפשר ואף רצוי לעורר דיון ציבורי בהיבטים שונים של נשיאות המדינה. אפשר, למשל, לשקול לתקן את הדרך שבה נבחרים נשיאים: לדרוש כי ייבחרו ברוב מיוחס שיבטיח כי המנצחים נבחרו בהסכמה רחבה או לרכך את תנאי המועמדות באופן שיאפשר למועמדים מקשת מגוונת יותר לנסות את כוחם. יש אף שמצדדים בהרחבת הזכות לבחור את הנשיא לכלל אזרחי המדינה. אפשר בהחלט גם לדון בהרחבתן או בהצרתן של סמכויות הנשיא, או אפילו לדרוש שהתקציב המופנה לבית הנשיא ישוב לממדים צנועים יותר. עם זאת נחיצותו של התפקיד אינה צריכה לעמוד לרגע בספק. בחברה מקוטבת ומשוסעת כחברה הישראלית יש ערך רב לאישיות מלכדת שתעמוד בראש המדינה ושתייצג את כל אזרחיה בלא תיוג פוליטי.

המאמר פורסם בעיתון מקור ראשון