גילוי דעת של הנהלת המכון

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של הצבא חייבת להישמר מכל משמר. בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים לאחר מכן, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של הצבא חייבת להישמר מכל משמר. על הצבא להגן על המדינה, אך אין מקום, במסגרת דברו של מפקד לפקודיו, להתייחס לאויבי המדינה כאל אויבי האל.

בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים בקול ישראל לאחר מכן, בהשתתפות שניים מחברנו, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם. בין השאר נטען כי עקרונות הדמוקרטיה הם חילוניים. אנו סבורים כי אין הצדקה לנכס את הדמוקרטיה לטובת החילוניות. בבסיסה של הדמוקרטיה מצויה המחויבות לשוויון ערך האדם ולשוויון האזרחים כולם. אין סתירה בין תפישות ביהדות לבין מחויבות זו; ולהיפך, יש בהן תימוכין חשובים לגישה זו. אנו סבורים כי כל המחויבים לשוויון כאמור הם שותפים נאמנים בחברה דמוקרטית - דתיים כחילוניים, ואיש באמונתו ובעמדתו יחיה.

שאלת מקומה של הדת במדינה היא שאלה שנויה במחלוקת ויש לגביה דעות שונות בציבוריות הישראלית, וגם במכון הישראלי לדמוקרטיה. אך אנו סבורים שאין רגליים לטענה שהושמעה לפיה "אין מקום לאלוהים בספירה הציבורית" שהרי אנשים דתיים נוכחים במרחב הציבורי במלוא אישיותם, כלומר עם אמונתם. העובדה שיש בציבור הדתי, כמו בציבור החילוני, מי שאינם מחויבים לערכי היסוד של הדמוקרטיה, היא מדאיגה ומטרידה. המכון הישראלי לדמוקרטיה יוסיף לפעול לשם הטמעת ערכי הדמוקרטיה בחברה הישראלית.

דברים אישיים מידידיה:

חברים שלי; בית שלי,

איש דתי אנוכי. ידיד-יה. האל מלווה אותי בכל דרכי בספירה הפרטית והציבורית. נקודת הראות הדתית היא משקפיים זהותיות שאני מרכיב בכל דרכי: כשאני נהנה מפלאי הטבע ("מה רבו מעשיך ה'"), מאוכל טוב ("שהכול עשה כרצונו"), מחכמת האחר ("שחלק מחכמתו לבשר ודם"), במשחק כדורגל שבו הקבוצה שלי מנצחת ("יש אלוקים") או, להבדיל, כשאני עצוב או סובל או אבל – אליו נשואות עיני. ואם כך הוא כשאני שותה כוס מים, קל וחומר כשאני עוסק במפעל היהודי החשוב ביותר באלפיים שנה – מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.

אין דרך, אין סיבה ואין תכלית לפעולתי במכון הישראלי לדמוקרטיה אם אבוא לעבודתי לקידום הדמוקרטיה הישראלית וערכיה כשאני פושט את זהותי הדתית ומשאיר אותה בספירה האישית הפרטית. אני בעל זהות חדה, משויפת, מוגדרת היטב של יהודי דתי וליבראלי. רבים מאד מעובדי המכון בכל הדרגים ובכל המחלקות הם כאלה, כל אחד/ת במינון האישי היאה לו/ה. השארת הדת שלי מחוץ לספירה הציבורית פירושה עשיית שקר בנפשי, הטעיית המעסיק שלי ובזבוז קולוסאלי של הזמן הקצוב לי. הדת היא הכוח המניע אותי במעשה הדמוקרטי. הדמוקרטיה וערכיה הם המניע אותי במעשה הדתי. אין הרמוניה בין השניים, יש דיאלוג, יש יחס דיאלקטי, יש אתגר עצום והוא המפתח להצלחת המפעל הציוני כולו על פי השקפתי.

אחד הגשרים הבולטים המחברים בין "יהדות" לבין "דמוקרטיה" הוא הפוליפוניה – ריבוי הקולות. "אלו ואלו" הוא הכביש הראשי של הציביליזציה היהודית והשיח הדתי המסורתי בה. פלורליזם רעיוני הוא נשמת אפה ומקור כוחה של התרבות הדמוקרטית. כל המצפנים האישיים שלי מכוונים לאותו צפון – דיאלוג, וויכוח, בירור. נימוקי הוועדה שהחליטה על מתן פרס ישראל למכון התמקדה, בצדק, בפועלו בתחום זה – תרומתו לניהול אי ההסכמות הישראלי בדרך דיאלוגית. זהו הנכס הכי חשוב שלנו . אכן, לפעמים צריך להתכנס לפעולה סביב עמדה נקודתית ולא לפעול מתוך מתחם רחב של אי הסכמה. אבל הדרך אל המסקנה שכך יש לפעול חייבת להיעשות לאחר ליבון ולא א-פריורי; מתוך מנגנון מוסכם לקבלת החלטות ולא מתוך סערת נפש, כנה ונאצלת ככל שהיא.

הדיון בשולחן העגול ביטא היטב תפיסה עקרונית זו. האיוש שלו אפשר את פתיחת הדיון ולא את הכתבת תוצאתו. כך ראוי. בדברי שם הבעתי את שנאמר לעיל – אי אפשר ואין סיבה להוציא את האל מהספירה הציבורית ומהצבא. עם זאת, דעתי ברורה כי על הצבא להתנהל בדרך ממלכתית. ככל שהאיש הדתי נמצא בעמדת פיקוד גבוהה יותר, כך עליו להיזהר מפני "חטיפת" הסמכות המופקדת בידיו ועשיית שימוש בה – כן ככל שהוא – בהתאם למערכת האמונות והדעות הפרטיקולארית שלו.

זהו המכון שלנו. הבה נעבוד כתף אל כתף מתוך מחלוקת לשם שמים.

שבת שלום,

ידידיה