בחירות בעולם- קנדה ואוסטריה הולכות (שוב) לבחירות

באוסטריה ובקנדה, שתי דמוקרטיות ותיקות, נערכו בעת האחרונה בחירות כלליות. מטבע הדברים, לא היה כל קשר בין שתי מערכות הבחירות האלה, אך בכל זאת אפשר להצביע על כמה קווי דמיון. ראשית, בשתי המדינות הבחירות היו בחירות מוקדמות, שנועדו להוציא את המערכות הפוליטיות מהמבוי הסתום שנקלעו אליו. שנית, בשני המקרים תוצאות הבחירות לא שירתו את המטרה וניכר כי הממשלות החדשות ימשיכו לסבול מקשיים בתפקודן. סקירה זו תציג את הרקע לבחירות בקנדה ובאוסטריה, את השחקנים והנושאים שעמדו במרכזן ואת תוצאותיהן.

קנדה

ראש הממשלה השמרן סטיבן הרפר עמד מאז ינואר 2006 בראש ממשלת מיעוט. מפלגתו ניצחה בבחירות של 2006, אך היה זה ניצחון לא שלם, הואיל ולא היה בידה רוב של מושבים בפרלמנט. המסורת הפוליטית בקנדה אינה מעודדת יצירת קואליציות, ובמקום זאת נהוג שראש המפלגה הגדולה (גם אם אין לה רוב) מקבל מנדט למשול, לפחות לשנתיים. אולם ממשלות מיעוט מתקשות למשול בצורה אפקטיבית – המפלגה העומדת בראש ממשלה כזו זקוקה באופן מתמיד לשאת-ולתת עם המפלגות האחרות כדי שיהיה לה רוב לכל חקיקה ולכל מדיניות שהיא מנסה לקדם. לאור זאת, ולאחר יותר משנתיים בשלטון החליט הרפר כי הנסיבות מתאימות להקדים את הבחירות ולנסות להשיג ניצחון משמעותי שייתן לו ולמפלגתו רוב בפרלמנט.

כאשר יצא מסע הבחירות לדרכו, בראשית ספטמבר, רוב ההערכות היו שהרפר ישיג את מטרתו ויצעיד את השמרנים לרוב: השמרנים זכו באחוזי תמיכה גבוהים בסקרים, ויריביהם העיקריים, הליברלים, היו במצוקה לנוכח חוסר הפופולריות והחולשה של מנהיגם.

מערכת הבחירות הייתה מנומנמת, כפי שכינו אותה כמה עיתונאים. אזרחים רבים לא הבינו מדוע בדיוק הוקדמו הבחירות, וסקרים אחדים הורו כי רוב הקנדים מגלים התעניינות רבה יותר במערכת המתנהלת מדרום לגבול (המרוץ לנשיאות ארצות הברית בין אובמה ומקיין) ופחות בבחירות שנערכות במדינתם. מהנושאים שעמדו על הפרק היו המעורבות הנמשכת של צבא קנדה באפגניסטן והנושא הסביבתי. הליברלים, למשל, קראו להטיל מס על פליטת פחמן דו-חמצני, בעוד השמרנים גינו את ההצעה וטענו כי יש לה השלכות כלכליות מסוכנות. ואולם הנושאים הללו פינו את מקומם במרכז הדיון הפוליטי עם פרוץ המשבר הכלכלי ומפולת המניות העולמית. לפתע, מעט יותר משבוע לפני יום הבחירות, חזר למוקד הוויכוח הנושא המסורתי של הכלכלה, וניכר היה כי הבחירות יוכרעו סביב השאלה אם הרפר אמין מספיק כדי להוביל את קנדה בתקופה זו של חוסר ודאות.

טבלה: הבחירות הכלליות בקנדה, 14 באוקטובר 2008

שם המפלגה	אחוז קולות	מספר מושבים	שינוי ביחס לבחירות הקודמות
המפלגה השמרנית	37.6%	143	19+
המפלגה הליברלית	26.2%	77	26-
הבלוק הקוויבקי	10.0%	49	2-
המפלגה הדמוקרטית החדשה	18.2%	37	8+
הירוקים	6.8%	0	-
עצמאים		2	1+
סך הכול		308
שיעור הצבעה	59.1%

תוצאות הבחירות, שנערכו ב-14 באוקטובר, אינן מספקות תשובה חד-משמעית לשאלה. אמנם השמרנים הגדילו את כוחם בפרלמנט בכמעט עשרים מושבים (ראו טבלה), אך בניגוד לתקוותם, הם לא הצליחו לזכות ברוב בפרלמנט. אם כן, אזרחי קנדה הביעו בבחירתם תמיכה מסויגת בהרפר ובשמרנים. המפלגה הליברלית איבדה מושבים רבים, בעוד שתי המפלגות הקטנות יותר – הבלוק הקוויבקי והדמוקרטים החדשים (NDP) – שמרו על כוחן. התמונה שהצטיירה בסוף הבחירות תסכלה רבים: היא לא הביאה לשינוי המיוחל ולמעשה הנציחה מצב של סטטוס-קוו – הרפר ירכיב פעם נוספת ממשלת מיעוט. אם כך, רבים שואלים, לשם מה היה צורך בבחירות היקרות הללו? ראוי אף לציין כי אחוז ההשתתפות בבחירות היה הנמוך ביותר בהיסטוריה של קנדה – רק 59% מימשו את זכותם ובאו להצביע, נתון המשקף את חוסר העניין והאדישות שרבים הפגינו כלפי הבחירות.

אוסטריה

אוסטריה סובלת אף היא באחרונה מתוצאות בחירות המקשות על הרכבת ממשלה יציבה. עד לפני שני עשורים התאפיינה המערכת הפוליטית האוסטרית ביציבות, כאשר בזירה שלטו שתי מפלגות – הסוציאל-דמוקרטים (SPÖ) ומפלגת העם (ÖVP), כל אחת מהן לבדן או במסגרת של ממשלת אחדות. אולם מסוף שנות השמונים, עם הופעתן של מפלגת החירות (FPÖ) הלאומנית ושל הירוקים, הרכבת ממשלות רוב יציבות הפכה עניין קשה ומורכב יותר. הבחירות שנערכו בספטמבר היו הפעם השישית מאז 1994 שבה נקראו אזרחי המדינה לבחור פרלמנט חדש – ממוצע של בחירות בכל שנתיים!

בבחירות האחרונות שנערכו באוקטובר 2006 זכו לייצוג חמש מפלגות. חלוקת המושבים מנעה את הקמתה של קואליציה טבעית, והאפשרות היחידה הייתה הרכבת ממשלת אחדות. בין הסוציאל-דמוקרטים למפלגת העם. המחלוקות האידיאולוגיות והסכסוכים רבי-השנים בין שתי יריבות מסורתיות אלו העמידו בספק גדול את יציבותה של שותפות זו. ואמנם, לאחר פחות משנתיים שבהן כיהנה הממשלה, הגיעו שתי השותפות להכרה שאינן יכולות עוד לשתף פעולה ביניהן וחברו יחד להקדים את הבחירות.

התוצאות הכו רבים בתדהמה. שתי מפלגות השלטון ספגו מכה קשה– האזרחים הביעו את סלידתם מ'ממשלת השיתוק ומהמריבות הפנימיות' שהן ניהלו במהלך השנתיים האחרונות. המרוויחות הגדולות, למרבה הצער, היו שתי מפלגות הימין הקיצוני: מפלגת החירות והמערך לעתיד אוסטריה (רשימתו של הלאומן ירג היידר, שנהרג בתאונת דרכים כשבועיים לאחר הבחירות). שתי המפלגות זכו ביחד בכ-28% מקולות הבוחרים, ועובדה זו מלמדת על מסר מדאיג ששלחו הבוחרים בעניין חוסר שביעות רצונם מהמהגרים הרבים שהגיעו לאוסטריה וממפלגות השלטון המסורתיות.

טבלה: הבחירות הכלליות באוסטריה, 28 בספטמבר 2008

שם המפלגה	אחוז קולות	מספר מושבים	שינוי ביחס לבחירות הקודמות
סוציאל-דמוקרטים SPÖ	29.3%	57	11-
מפלגת העם ÖVP	26.0%	51	15-
מפלגת החירות FPÖ	17.5%	34	13+
המערך לעתיד אוסטריה BZÖ	10.7%	21	13+
הירוקים	10.4%	20	-
סך הכל		183
שיעור ההצבעה	78.8%

תוצאות הבחירות מקשות מאוד על הרכבת ממשלה חדשה, ושלושה שבועות לאחר הבחירות השיחות הקואליציוניות בין המפלגות עדיין לא הניבו תוצאות. אף שהסוציאל-דמוקרטים שמרו על מעמדם כמפלגה הגדולה ביותר, האפשרויות העומדות לרשותם מוגבלות מאוד לנוכח סירובם המוחלט לשתף פעולה עם שתי מפלגות הימין הקיצוני. לפיכך הם יכולים לנסות להקים ממשלת אחדות נוספת עם מפלגת העם, או לנסות ליצור ממשלת מיעוט עם הירוקים. לעומת זאת, למפלגת העם יש אפשרות להשיג רוב בפרלמנט, אם תשתף פעולה עם מפלגות הימין הקיצוני. שיתוף מפלגות ימין קיצוני בממשלה יזכה ודאי לגינוי בין-לאומי, אך לא תהיה זו הפעם הראשונה: לאחר בחירות 1999 הוזמנה מפלגת החירות לממשלה ונציגים מטעמה היו שרים בה.

האם הבחירות הללו מסמלות התגברות מסוכנת של הימין הקיצוני באוסטריה? פרשנים פוליטיים חלוקים בדעתם. חלק טוענים כי התוצאות מעידות על מגמה מסוכנת בחברה האוסטרית ועל שנאה הולכת וגוברת כלפי זרים ומהגרים. אחרים טוענים כי יותר משהדבר מעיד על הסלמה ביחס לזרים, ההצבעה למפלגות הימין משקפת מחאה כלפי המפלגות הגדולות לנוכח ממשלת האחדות הכושלת שהן ניהלו בשנתיים האחרונות.

לסקירת מערכות בחירות קודמות בקנדה ובאוסטריה

• אוסטריה, בחירות 2002
• אוסטריה, בחירות 2006
• קנדה, בחירות 2000
• קנדה, בחירות 2004
• קנדה, בחירות 2006