המפלגות הערביות – מחסימה להעצמה

קיימת אפשרות שהייצוג של המפלגות הערביות יצטמצם ורק מפלגה אחת או שתיים יעברו את אחוז החסימה החדש. אולם מבחינה תיאורטית, מפלגה ערבית מאוחדת יכולה להפוך לאחת המפלגות הגדולות בכנסת. אך שינוי בייצוג של מפלגות ערביות יהיה בעל משמעות פוליטית, רק אם ילווה בשינוי בתרבות הפוליטית הקיימת, כדי שמפלגות ערביות יתפסו כשותפות לגיטימיות לקואליציה.

מבוא

אם לא יחול שינוי במבנה המפלגות הערביות, ובשיעורי ההצבעה - יש אפשרות שהייצוג של המפלגות הערביות יצטמצם ורק מפלגה אחת או שתיים יעברו את אחוז החסימה החדש (3.25%). אולם מבחינה תיאורטית, מפלגה ערבית מאוחדת יכולה להפוך לאחת המפלגות הגדולות בכנסת: שיעור המצביעים הערבים מכלל המצביעים עומד על כ – 15%, ופירושו של דבר שהפוטנציאל האלקטורלי של הציבור הערבי הוא כ - 18 מנדטים, זאת בתנאי ששיעור ההצבעה של הציבור הערבי יעלה באופן דרסטי וההצבעה תהיה בעיקר למפלגות הערביות. השאיפה לשיעור הצבעה גבוה בקרב הציבור הערבי אינה מופרכת משום שבבחירות לרשויות המקומיות שיעור ההצבעה של הציבור הערבי גבוה. עם זאת, על מנת ששינוי בייצוג של המפלגות הערביות יהיה בעל משמעות פוליטית עליו להיות מלווה בשינוי בתרבות הפוליטית הקיימת בישראל. לשם כך דרושה הצהרה של מפלגות מרכז-שמאל כי אינן פוסלות על הסף הקמת קואליציה עם מפלגה ערבית לאחר הבחירות – הצהרה שכזו תשים קץ למסורת המגונה לפיה מפלגות ערביות אינן שותף לגיטימי לקואליציה, ותעמוד בניגוד לדעת הקהל האנטי-דמוקרטית המתנגדת להכללתן של מפלגות ערביות בקואליציה ופוסלת את "הקול הערבי" מלהיות שותף בהחלטות מדיניות בעלות חשיבות מכרעת.

העלאת אחוז החסימה – הוצאת המפלגות הערביות מחוץ למערכת הפוליטית? 

העלאת אחוז החסימה ל – 3.25% טרפה את כללי משחק הבחירות בעיקר בכל הקשור למפלגות הערביות על שום ייצוגן הגבולי בהינתן אחוז החסימה החדש. בבחירות הקרובות יהיה על מפלגה לזכות בייצוג של לפחות ארבעה מושבים על מנת לעבור את אחוז החסימה. ייצוג זה שווה ערך למעל 123,000 קולות.

אם נבחן את נתוני הבחירות לכנסת ה-19 לאור אחוז החסימה החדש (לוח 1) נגלה שמבין המפלגות הערביות רק רע"מ היתה עוברת את אחוז החסימה החדש. סקרים מהעת האחרונה צופים שרק שתי מפלגות ערביות עשויות לעבור את אחוז החסימה (חדש ורע"מ), וחברי הכנסת הערבים בוחנים את האפשרות להתמודדות משותפת ברשימה אחת או שתיים.

לוח 1: ההצבעה למפלגות הערביות בבחירות לכנסת ה- 19 והערכת ייצוגן לאור אחוז החסימה החדש

מפלגה	מספר קולות	אחוז מסך המצביעים	האם היתה זוכה בייצוג לאור אחוז חסימה של 3.25%*
רע"מ	138,450	3.65%	כן
חד"ש	113,439	2.99%	לא
בל"ד	97,030	2.56%	לא

*בהנחה ששיעור ההצבעה יהיה דומה לבחירות 2013 – דהיינו, מתוך כ – 3.8 מיליון מצביעים. 

מובן שהערכה כזו אינה מדויקת משום שהיא מניחה ששיעור ההצבעה יהיה דומה וכן ששיקולי המצביעים ישארו כמות שהם, למרות שבהינתן השינוי באחוז החסימה יתכנו שיקולים אסטרטגיים שונים של המצביעים, כלומר שהם יטו להצביע למפלגות שיש סיכוי שיעברו את אחוז החסימה.

אולם בכל מקרה לאור נתונים אלה נראה שאם המפלגות הערביות רוצות להבטיח את ייצוגן עליהן להקים חזית מאוחדת ולעודד את ההצבעה בקרב המצביעים הערבים כדי להבטיח מיצוי של הפוטנציאל האלקטורלי שלהן.

מגמת הירידה בשיעור ההצבעה בקרב ערבים

המפלגות הערביות יצליחו להגדיל את סך הייצוג של הערבים בכנסת בתנאי שיגייסו את המצביעים הערבים לטובת מהפך אלקטורלי. על אף שהאינסטינקט של אזרחים ערבים רבים הוא להפנות עורף למערכת הפוליטית אשר משקיעה מאמצים בהדרתם, השתקתם ואפלייתם, החרמה של הבחירות או אדישות אליהן שיבואו לידי ביטוי בשיעור השתתפות נמוך יחתרו תחת האינטרס של האזרחים הערבים כיחידים וכלאום.

מאז 1977 ניכרת ירידה בשיעורי ההצבעה של הערבים, מגמה שהחריפה מאוד מאז ראשית שנות האלפיים. חלק מהירידה מוסברת בירידה הכללית בשיעורי ההצבעה בישראל, אולם עדיין הירידה בקרב הציבור הערבי חדה יותר (ראו תרשים 1 ולוח 2). בשלוש מערכות הבחירות האחרונות שיעור ההצבעה בקרב הערבים היה נמוך בממוצע בכ-10% משיעור ההצבעה הכללי.

 לוח 2: הפער בין שיעור ההצבעה הכללי ושיעור ההצבעה בקרב הערבים 1949-2013 (באחוזים)

שנת הבחירות	שיעור ההצבעה הכללי	שיעור ההצבעה בקרב ערבים	ההפרש בין שיעור ההצבעה בקרב ערבים ושיעור ההצבעה הכללי
1949	86.9	79	7.9-
1951	75.1	86	10.9
1955	82.8	90	7.2
1959	81.6	85	3.4
1961	81.3	83	1.7
1965	85.9	82	3.9-
1969	81.2	80	1.2-
1973	78.6	73	5.6-
1977	79.2	74	5.2-
1981	78.5	68	10.5-
1984	78.8	72	6.8-
1988	79.7	74	5.7-
1992	77.4	70	7.4-
1996	79.3	77	2.3-
1999	78.7	75	3.7-
2001*	62.3	18	44.3-
2003	67.8	62	5.8-
2006	63.5	56.3	7.2-
2009	65.2	53	12.2-
2013	67.8	57	10.8-

 *בחירות מיוחדות לראשות הממשלה

הערבים מהווים כ -15% מסך בעלי זכות הבחירה, אולם בפועל בא לידי ביטוי כמחצית מכוחם האלקטורלי בשל שיעור ההצבעה הנמוך. לו היו הבוחרים הערבים מנצלים את כוחם האלקטורלי ומצביעים אך ורק למפלגות ערביות – ייצוגן של אלה היה יכול להגיע עד ל - 18 מושבים בכנסת.

למרות שנראה לאור הנתונים כי הבוחרים הערבים נואשו מהמערכת הפוליטית, עדיין השאיפה להגדיל את שיעור ההצבעה של הציבור הערבי יש לה על מה להסתמך. זאת בשל שתי תופעות מעניינות: האחת, שיעור ההצבעה של הערבים בבחירות המקומיות עולה על זה של הציבור היהודי, ומגיע במקומות מסוימים ללמעלה מ-90% הצבעה. השניה, גם בבחירות לכנסת יש פער בין ישובים ערביים, כך שבחלקם יש שיעור הצבעה גבוה במיוחד ובאחרים נמוך במיוחד. לדוגמא, בבחירות 2013 ביישובים כגון כפר קאסם (80.2%) וסחנין (79.5%) היו שיעורי ההשתתפות גבוהים מהממוצע הארצי, ואילו ביישובים כמו טובא זנגריה (33.3%), ג'ת (38.9%), ג'סר א-זרקא (41%) או באקה אל-גרביה (43.3%) היו שיעורי ההשתתפות נמוכים במיוחד (ראו "שיעורי ההשתתפות בבחירות 2013 מנקודת מבט מקומית"). כלומר שיעורי הצבעה נמוכים אינם מאפיין קסוע של ההשתתפות הפוליטית בציבור הערבי, ויש לעודדו להשתתף בבחירות על מנת לשנות את פני המפה הפוליטית בישראל.

תרבות פוליטית של דה-לגיטימציה של "הקול הערבי" 

במסורת הפוליטית בישראל השתרשה העמדה הלא דמוקרטית לפיה מפלגות ערביות אינן שותף לגיטימי לקואליציה. לכל היותר הן נתפסות כחלק מגוש חוסם. האקסיומה הפוליטית הזו מובילה להדרה של ציבור שלם מתהליכי קבלת ההחלטות. המציאות הפוליטית מאפשרת את קיומה של אקסיומה זו משום שכוחן המצטבר של המפלגות הערביות הגיע בשיאו ל – 11 מושבים בכנסת ופרט לתקופה קצרה בעת ממשלת רבין 1995-1992 הן לא היוו כוח פוליטי משמעותי להישרדות קואליציה ממשלתית.

התפיסה לפיה חברי הכנסת של המפלגות הערביות אינם שחקנים פוליטיים לגיטימיים מושרשת גם בקרב הציבור. 70% מהציבור היהודי סבור שאין לצרף מפלגות ערביות לקואליציה. רוב גדול ויציב סבור כי הכרעות חשובות צריכות להתקבל ברוב יהודי (ראה תרשים 2).

 

מקור: מדד הדמוקרטיה, 2013.

עמדה זו באה לידי ביטוי גם בדיון אודות משאל עם בישראל. קרוב למחצית מהציבור היהודי (49%) סבור כי משאל עם לאישור הסכם שלום הכולל נסיגה מהשטחים צריך להתקיים בקרב הציבור היהודי בלבד (מדד השלום, יולי 2013).

הנקודה העיוורת הזו בקרב הציבור היהודי ובקרב רבים מנבחריו של אי הכרה בזכותו של המיעוט הערבי לייצוג ואי נכונות לקבל את היותו שותף לגיטימי לתהליכי קבלת החלטות דמוקרטיים כה מושרשת עד שאפילו בקרב מפלגות המרכז והשמאל אין מערערים עליה. במקרה שהבוחרים הערבים ינהגו בניגוד לאינסטינקט ההחרמה והניכור, ויצביעו בהמוניהם, הם יוכלו ליצור מהפך בתודעה הפוליטית בישראל, שיעודד מנהיגים פוליטיים לראות במפלגה ערבית גדולה כוח פוליטי משמעותי ולגיטימי.

מחסימה להעצמה 

העלאת אחוז החסימה היא צעד שעלול לפגוע בייצוגיות של המיעוט הערבי בישראל. אולם יתכן כי מדובר בהזדמנות לשינוי אמיתי במערכת הפוליטית בישראל. ניתן לשער כי רבים מבין הבוחרים הערבים נוטים להפנות עורף למערכת פוליטית שהפנתה להם עורף, שביוזמות החקיקה שלה כמו חוק ועדות הקבלה, חוק הנכבה והצעת חוק יסוד הלאום הבהירה השכם וערב לערבים אזרחי המדינה שמקומם אינם כאן, שהם אינם אזרחים שווי זכויות, ושזו בהחלט לא המדינה שלהם. אבל דווקא בשל הניסיון להעלימם מהמפה הפוליטית על המצביעים הערבים ומנהיגיו הפוליטיים לזהות שמדובר גם בשעת כושר. שאם ישכילו להפוך את המחאה והניכור לתמריץ להשתתפות פוליטית הם יוכלו לממש את עוצמתם האלקטורלית ולהפוך לכוח פרלמנטרי משמעותי.