די לרגולציה הכבדה על הרשויות המקומיות

דוח המבקר האחרון מצא כי הממשלה לא עסקה כלל בנושא הקלת הנטל הבירוקרטי המוטל על הרשויות המקומיות. את העלויות הכבדות בטופסולוגיה משלם לא אחר מהציבור.

אחת התובנות המרכזיות בעשור האחרון במערכת הממשל בישראל, כמו גם במדינות מערביות רבות אחרות בעולם, היא שלרגולציה שקובעת המדינה יש השלכות כלכליות על המשק, החברה ויוקר המחיה, אף אם ישנו קושי לכמת את העלויות הללו במספרים. בשל כך הקימו הממשלות בעשור האחרון מספר ועדות וצוותים שדנו בייעול מנגנוני הרגולציה והמליצו על פיתוח כלים ומנגנונים להערכת ההשפעות של הרגולציה העודפת ולצמצום שלה. על אף הקיטוב השורר במערכת הפוליטית שלנו נראה שבנושא זה ניתן לראות הסכמות כמעט מקיר לקיר. החל בראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו שקרא בעת כהונתו להילחם ברגולציה באמצעות גרזנים, וכלה בממשלה הנוכחית שהעבירה את חוק עקרונות האסדרה הקובע עקרונות יסוד לרגולציה איכותית, מקים רשות לאומית לאסדרה ("רשות הרגולציה") ומגדיר תהליכי בקרה והיוועצות בטרם התקנת רגולציות.

דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מצביע על בעיה מרכזית בשיח הקלת הנטל הרגולטורי בישראל. כפי שמראה המבקר, שני קהלי היעד שכלפיהם מופנים היוזמות והדוחות הרבים בנושא הרגולציה הם האזרחים ובעלי העסקים והחברות, אשר נתפסים כ"לקוח". מנגד, הממשלה לא קבעה יעדים להקלת הנטל הבירוקרטי המוטל על הרשות המקומית ולמעשה לא עסקה כלל בנושא, וזאת למרות עלות הבירוקרטיה הנצרכת למילוי הדרישות הרגולטוריות של השלטון המרכזי מצד הרשויות המקומיות. מצב עניינים זה בעייתי במיוחד לאור זאת שישראל נחשבת לאחת המדיניות הריכוזיות ביותר בעולם המערבי כלפי השלטון המקומי, בין היתר בשל ריבוי הרגולציה של הממשלה על הרשויות המקומיות. לא לחינם במדד הביזור לרשויות המקומיות של חוקרי הבנק העולמי נמצא כי ישראל מדורגת במקום 94 מתוך 182 מדינות בעולם, ומכלל מדינות ה-OECD ישראל דורגה במקום הנמוך ביותר.

סבך הרגולציה על השלטון המקומי מתבטא לא רק בחקיקה אלא גם באינספור נהלים ובירוקרטיות שמשיתים משרדי הממשלה על הרשויות המקומיות. מבקר המדינה מצא כי למשרד הפנים לבדו יש 300 חוזרי מנכ"ל הכוללים הנחיות רגולטוריות מחייבות כלפי הרשויות המקומיות. כפי שהראה המבקר, ההנחיות אינן מאוגדות וישנו קושי גדול לאתרן. המצב במשרדי הממשלה האחרים אינו טוב בהרבה. ריבוי הכללים הרגולטורים הללו משית על הרשויות המקומיות אינספור עלויות, שבסופו של דבר מתגלגלות לחשבון הארנונה שלנו ופוגעות באיכות השירותים שהרשויות המקומיות יכולות לספק לנו.

בנוסף לנטל הרגולטורי המתבטא בחוקים ובנהלים, גם התקצוב הממשלתי המועבר לרשויות, העומד על 28 מיליארד ש"ח בשנה, טובע בים של נהלים ובירוקרטיות. בחלק ניכר מהמקרים על מנת לקבל תקציבים נדרשות הרשויות המקומיות להגיש שלל טפסים ומסמכים למשרדי הממשלה השונים, המצטברות לעשרות ואף למאות שעות עבודה, וזאת חרף העובדה שהמידע כבר היה קיים מלכתחילה בידי המשרד מבקש המידע. הטופסיאדה והבירוקרטיה של העברת הכספים לעתים כה מסובכות, עד כדי כך שהן משרדי הממשלה והן הרשויות המקומיות מעדיפים לשכור חברות חיצוניות שיטפלו עבורן בכל התהליך. כך, באופן אבסורדי, על מנת שמשרד ממשלתי יצליח להעביר כסף לרשות מקומית, יש צורך לבזבז בדרך סכומים אדירים של כסף על מתווכים למיניהם.

מי שמתקשות בעיקר להתמודד עם הררי הרגולציה הן הרשויות החלשות, שמלכתחילה נדרשות להסתמך על שולחן הממשלה ביתר שאת. אחד הממצאים העצובים העולים מן הדוח הוא שרשויות מקומיות, רובן רשויות מהפריפריה המשוועות למשאבים, כדוגמת אופקים, בית שאן וכסייפה, ציינו בפני המבקר כי לעתים הן נמנעו מלהגיש בקשות לתמיכה ממשרדי ממשלה בגלל המורכבות הטכנית שבדבר.

הפתרון לכך נעוץ בשינוי יסודי בתפיסת משרדי הממשלה והתייחסות לרשויות המקומיות כלקוחות, או לכל הפחות כשותפים. ברמה הפרקטית יתבטא שינוי זה בהקמת מנגנונים שיפעלו לצמצום הרגולציה הקיימת ויקיימו תהליכי בקרה והיוועצות בטרם התקנת רגולציות חדשות. הממשלה היוצאת הודיעה על רצונה לחזק את השלטון המקומי, אך לא הספיקה לעשות הרבה בנדון. יש לקוות שכל ממשלה שלא תיבחר תפעל בכיוון זה של הקלת הנטל הרגולטורי והפעם מעל הרשויות המקומיות.

פורסם לראשונה בגלובס

אריאל פינקלשטיין, ראש פרוייקט שלטון מקומי במכון הישראלי לדמוקרטיה