הגיע עת שוויון

הגיע הזמן לתת לערך השיוויון גיבוי חוקתי מפורש ומעורר גאווה בספר החוקים. במדינת ישראל ישנה אפליה כנגד מיעוטים מסוגים שונים. כל אחד מאיתנו יכול להשתייך ברגע כזה או אחר לקבוצת מיעוט, ולחוש אפליה על בשרו. דווקא עם שידע אפליה יודע להעריך את חשיבות הצבת השוויון כאחד מערכי היסוד של החברה.

בבתי הכנסת קראו בשבוע שעבר את פרשת אמור. אני מניח שחברי הכנסת מימינה היו, גם אנשי ש"ס וכמה מחברי הליכוד. מי שהיה בבית הכנסת, שמע מן הסתם את הפסוק המסיים את הפרשה: "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה".  ככה פשוט. משפט אחד. לא משפט לזה ומשפט שונה לאחר. מערכת חוקים אחת מחייבת, ומערכת זכויות אחת מחייבת. זכות שניתנת לאחד, לא יכולה להישלל מהאחר, וודאי לא בשל הבדלי דת או מין או גזע.

השוויון הוא אחד הערכים הבסיסיים במערכת הערכים הדמוקרטית, הליברלית. אבל הוא גם ערך יהודי ויש לו ביסוס רב במקורות. דווקא עם שידע אפליה, בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה שלו – יודע להעריך את חשיבות הצבת השוויון כאחד מערכי היסוד של החברה. לכן לא ברור מדוע באגפים מסוימים של הימין הדתי מתנגדים להוספת ערך השוויון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לא מדובר במהפכה רדיקלית אלא בתיקון עוול היסטורי.

צריך לומר ביושר – במדינת ישראל ישנה אפליה כנגד מיעוטים מסוגים שונים. פעמים שמדובר באפליית המיעוט הערבי, פעמים שמדובר במיעוט להט"בי, חרדי או יוצאי אתיופיה. לטעמי, אין מדובר בהכרח באפליה מכוונת ומתוכננת מראש, וחלקים ממנה נגרמו בשל ריחוק אוכלוסיות מוחלשות ממוקדי קבלת ההחלטות. כל אחד מאיתנו יכול להשתייך ברגע כזה או אחר לקבוצת מיעוט, ולחוש אפליה על בשרו. את העוולות הללו תיקן עד היום בית המשפט בעשרות מקרים שהובאו לפניו. כך היה למשל בפסק דין שאסר על אפליית קבלת תלמידים יוצאי אתיופיה בקבלה למוסדות לימוד בפתח תקווה, או על אפליית תלמידות ספרדיות בבתי ספר חרדים וכך בפסקי דין אחרים. החברה בישראל ראויה שספר החוקים שלה ישקף את הנורמה הבסיסית הזו. אזרחי המדינה החשים פגועים או מופלים לא אמורים להיגרר לבית המשפט חדשות לבקרים. החוק אמור להגן עליהם מפורשות – ולהבטיח שוויון.

יש כמה דרכים להבטיח שוויון בחוקי היסוד – החל מחקיקת חוק יסוד: שוויון, ועד להוספת סעיף בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראוי גם לשקול הכנסת מחויבות לערכי מגילת העצמאות, מסמך היסוד המכונן שלנו.

לטענה כאילו הכנסת ערך השוויון לספר החוקים תחשוף אותנו לסכנת "מדינת כל אזרחיה" ומחיקת הזהות היהודית - אין כל שחר. זהותנו היהודית הלאומית נטועה עמוק בתפיסתנו ובמערכת הערכים הלאומית שלנו, ולא תיפגע במאומה אם נבטיח שוויון זכויות פרט והכרה בתרבות משותפת למיעוטים החיים בקרבנו.

טענה אחרת כנגד הכנסת עיגון השוויון בחקיקה מגיעה מאותם אלה הרואים בשופטי ישראל את "מקור הרשע". גם את הטיעון הזה צריך לדחות מהיסוד. מערכת המשפט הישראלית היא מערכת מקצועית ועצמאית. בנוסף, הליך בחירת השופטים כולל ייצוג נכבד לפוליטיקאים נבחרים כך שעל פני זמן הרכב השופטים משקף מגמות ציבוריות לצד שמירה על מקצוענות.  שופטי ושופטות בית המשפט רואים לנגד עיניהם את חשיבות השמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, ובהתאם לכך פוסקים. עד היום הם הצילו אותנו מפגיעה ברבים – בזכות פרשנות נכונה של המושג "כבוד האדם". הגיע הזמן לתת לפסיקה שלהם גיבוי חוקתי מפורש ומעורר גאווה בספר החוקים.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות