פלדמן, מינכהאוזן וההבדל בין סיפור טוב למציאות הקשה

פלדמן מלעיג על בית המשפט העליון, שדחה עתירה כנגד ההחלטה לסגור את התיק בפרשת ארבעת ילדי משפחת בכר, שנהרגו מתקיפה אווירית של צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן", ומקביל בין אירוע זה לבין פשעי המלחמה הנעשים במלחמה באוקראינה. אין ספק שמדובר באירוע נורא, אבל כדי לשכנע את הקורא שמדובר בפשע מלחמה, פלדמן מתעלם מעובדות מסוימות וממציא אחרות

זכיתי להכיר את עו"ד אביגדור פלדמן לפני יותר מחמש עשרה שנה, כשהייתי התובע הצבאי הראשי ותבעתי קצין בכיר בגין אונס חיילת שלו. פלדמן ייצג את הקצין. אני זוכר אותו כיריב קשוח, אך הגון.

אביגדור פלדמן הוא מספר סיפורים נפלא. ראיתי את זה גם בבית המשפט, והטורים שלו לרוב מבריקים. במקרה של הטור האחרון: "בזמן שהרהרתי בפשעי המלחמה באוקראינה, פשע אחד נעשה ממש תחת אפי" (מוסף הארץ, 28.4), הוא נהג באופן שאינו הגון.

פלדמן מלעיג על בית המשפט העליון, שדחה עתירה כנגד ההחלטה לסגור את התיק בפרשת ארבעת ילדי משפחת בכר, שנהרגו מתקיפה אווירית של צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן", ומקביל בין אירוע זה לבין פשעי המלחמה הנעשים במלחמה באוקראינה. אין ספק שמדובר באירוע נורא, אבל כדי לשכנע את הקורא שמדובר בפשע מלחמה, פלדמן מתעלם מעובדות מסוימות וממציא אחרות.

לפני שנעבור לעובדות, אני מחויב כאן בגילוי נאות: הייתי ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל יותר משנתיים לפני מבצע "צוק איתן". במילואים שימשתי לזמן קצר יועץ משפטי לראש מנגנון הבירור המטכ"לי לאירועי המבצע (לא בעת שנבחן האירוע הרלוונטי).

מהתיאור בפסק הדין עולה, כי  בסביבות השעה 16:00, זיהו כוחות צה"ל מספר דמויות חשודות במתחם המצוי בחוף הים בחאן יונס שברצועת עזה. הדמויות שהו בסמוך למכולה ששימשה לאחסון אמצעי לחימה, והותקפה יום קודם לכן על ידי כוחות צה"ל. בנסיבות אלה הוחלט לתקוף את הדמויות החשודות מן האוויר. במסגרת התקיפה, נורה טיל אחד לעבר המכולה במתחם ובעקבות כך, ככל הנראה, נפגעה אחת הדמויות החשודות. לאחר הירי, החלו יתר הדמויות לרוץ לכיוון היציאה מהמתחם, ובסמוך לכך בוצע ירי נוסף מן האוויר לעברן, אשר פגע בהן לאחר יציאתן מהמתחם. בדיעבד, הסתבר כי כתוצאה מהתקיפה נהרגו ארבעה ילדים, שהיו במתחם.

על פי ממצאי החקירה, האזור היה מוכר כמתחם סגור ומגודר של המשטרה הימית והכוח הימי של חמאס, אשר משמש גורמי טרור בלבד. בנוסף, התקבל מידע מודיעיני קונקרטי לפיו פעילים מהכוח הימי של חמאס יתכנסו במתחם לשם היערכות לביצוע פיגוע. לכן, העריכו כוחות צה"ל כי הדמויות החשודות שנצפו במתחם הן פעיליו. ההחלטה על ביצוע התקיפה התקבלה בתנאים של לחץ ודחיפות, כאשר ברקע עמד חשש ממשי שמא פעילי הכוח הימי יבצעו בטווח הזמן המיידי פיגוע במתווה דומה לזה שהתרחש בסמוך למחנה זיקים כמה ימים קודם לכן.

פלדמן כותב כי "הפרקליט הצבאי הראשי החליט לא לפתוח בחקירה". לא נכון. בעקבות בדיקה ראשונית של מנגנון הבירור המטכ"לי, הפצ"ר העביר את המקרה לחקירת מצ"ח. רק לאחר חקירה שכללה עדויות של אנשי צבא, תצהירים של עדי ראייה פלסטינים ואיסוף החומר שבידי הצבא, לרבות המידע המודיעיני וסרטונים המתעדים את התקיפה בזמן אמת, החליט הפצ"ר לסגור את התיק בהעדר אשמה של החיילים.

פלדמן מדמיין כי נציגי המדינה לחשו לשופטים "שאמנם היה זה בעונת הרחצה בחודש יולי, בחוף ים עזה, והחשודים היו נמוכים במיוחד ולבשו בגדי ים...". משום מה, למרות שהוא דווקא מפרט בהרחבה את עובדות המקרה, את העובדה כי התקיפה בוצעה במתחם סגור ומגודר של חמאס הוא השמיט. האם הילדים אכן לבשו בגדי ים? כמובן שאין אזכור לכך בפסק הדין. אולי פלדמן יודע משהו שאנחנו לא יודעים.

השאלה האם לאור גובהם לא יכלו תצפיות צה"ל לפני התקיפה לזהות שמדובר בילדים היא אכן שאלה מטרידה, אבל החקירה לא התעלמה ממנה. כאמור, יש סרטונים המתעדים את התקיפה בזמן אמת ואלה הועברו במהלך החקירה לחוות דעתו של מומחה צבאי, שלא היה מעורב באירוע. לדעתו, לא ניתן היה לזהות שמדובר בילדים.

לעובדת קיומם של סרטונים מ"זמן אמת" עשויה להיות משמעות נוספת: סביר שהם מתעדים גם את חילופי הדברים בין המעורבים בתקיפה, המלמדים על הלך רוחם באותה עת. זה עניין קריטי, משום שכוונת החיילים חשובה - פשע מלחמה הוא פגיעה מכוונת באזרחים או לפחות ידיעה ברורה כי התקיפה תגרום לאזרחים פגיעה מופרזת ביחס לתועלתה הצבאית.

והערה אחרונה לגבי ההקבלה למה שמתחולל באוקראינה: האם ארגונים אוקראינים יכולים לעתור לבית המשפט העליון של רוסיה בתלונות על פשעי מלחמה, האם הרוסים חוקרים את האירועים הללו וחומרי החקירה נמסרים לעותרים האוקראינים, והאם היועמ"ש ברוסיה דן בהשגות על החלטת הפרקליט הצבאי הראשי הרוסי לסגור את תיק החקירה? ואם לא די בכך, האם באזורים בהם צה"ל נלחם בעזה ניתן היה למצוא גופות אזרחים שידיהם כפותות מאחורי גבם מושלכות ברחוב, כמו שראינו בבוצ'ה?

המציאות בה אנו ושכנינו חיים היא קשה, אבל מי שמתעלם מכל ההבדלים הללו – מעוות את המציאות באופן שאינו הוגן.