חדשנות עכשיו: לחשב מסלול מחדש באתגרים חברתיים

הציון הסמלי של יום החדשנות הבינלאומית ויום כדור הארץ הם עוד תזכורת לחשיבה מחדש על אתגרי מערכת סבוכים, ועל הנחיצות בהתעלות המגזר הציבורי מתפיסה של רגולטור שבוי וכיבוי שריפות, אל עבר אסטרטגיה קוהרנטית כלל-ממשלתית של הטמעת חדשנות בפתרון אתגרים חברתיים וסביבתיים של הדור שלנו.

בזמן שבישראל חגגנו את החיבור הנדיר של פסח, רמדאן ופסחא באותה התקופה, העולם ציין שני מועדים נוספים שנבלעו בתודעה הקולקטיבית שלנו בארץ: יום החדשנות הבינלאומי ויום כדור הארץ (21 ו-22 באפריל, בהתאמה).

שני המועדים הוכרו כימים רשמיים ע"י ארגון האו"ם בנפרד ובתקופות שונות, אך ברצוני לטעון כי הסמיכות אינה מקרית, ובעיקר עלינו לשאוף לפעול בשני האפיקים הללו יחדיו כדי לייצר שינוי בר-קיימא. אעשה זאת דרך שלוש שאלות מנחות: מהי חדשנות, מהם אתגרים חברתיים-סביבתיים מורכבים, ומה תפקיד המדינה בהובלת פתרונות בשניהם גם יחד.

מהי חדשנות?

אסטרטגיות הצמיחה והפיתוח הכלכלי-חברתי של מרבית מדינות העולם מדגישות את החדשנות כגורם מרכזי בהעלאת פריון העבודה, וכן בהבטחת צמיחה מכלילה ובת קיימא, המצמצמת פערים חברתיים. בספרות ניתן למצוא כ-40 הגדרות שונות לחדשנות, ובשנים האחרונות מתגבשת הסכמה גורפת גם בתיאוריה העסקית וגם בשדה המדיניות הציבורית שההגדרה של חדשנות, ולפיכך גזירת האסטרטגיה הלאומית לחדשנות, היא רחבה מהתפיסה המסורתית של מו"פ טכנולוגי. 

במחקר שאנו מובילים במכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם משרד הכלכלה אנו בוחנים מגוון כלי מדיניות ותמריצים להרחבת תפיסת החדשנות, כדי לכלול גם חדשנות לא טכנולוגית (היינו, תהליכית, שיווקית, עיצובית ועוד), וגם הטמעת פיתוחים קיימים כדי לעודד צמצום פערים ומנועי צמיחה חדשים למשק, שהם מעבר לקטר ההיי-טק.

מהם אתגרים חברתיים-סביבתיים מורכבים?

בשנת 2015 אימצו מדינות האו"ם ובהן ישראל 17 יעדי פיתוח גלובליים (Sustainable Development Goals – SDGs) במטרה לתת מענה לבעיות הגדולות בעולם, דוגמת אי-שוויון, עוני קיצוני והיערכות לשינויי אקלים. לשם השגת מטרות אלה יש לשלב כוחות, תוך הדגשת החוזקות של כל אחד מהמגזרים – חברתי, ציבורי, אקדמי ועסקי. לא זאת בלבד, מדינת ישראל אף התחייבה בהחלטת ממשלה 4631 לשלב את יעדי ה-SDG בתכנון האסטרטגי בממשלה ולפעול למען פתרונות ארוכי טווח לאתגרים החברתיים-סביבתיים.

מה תפקיד המדינה בהובלת הפתרונות בשני התחומים וחיבורם יחדיו?

מדובר אולי בשאלה החשובה מכולן. לפי בגישה הניאו-ליבראלית, ממשלות בסך הכל מספקות מסגרת וכללי משחק עבור המגזר הפרטי. במקרה הטוב הן יודעות לפתור כשלי שוק בסיסיים ובמקרה הרע, מוסדות המדינה המסורבלים והבירוקרטיים פוגעים בדינאמיות והפרודוקטיביות של הסקטור העסקי שדוהר קדימה.

ככל שהתפיסה הזאת נפוצה, כך היא גם מוטעית. בפועל, ההיסטוריה מלמדת שממשלות של מדינות שכלכלתן מבוססת על חדשנות, כמו הסטארט-אפ ניישן שלנו, היו למעשה שותפות מרכזיות ליצירת אותו אקו-סיסטם של חדשנות ודחיפתו קדימה.

מודל חדשנות מונעת מטרות-על (missions) של פרופ' מריאנה מזוקטו מבריטניה, מציע תפיסה רב-מגזרית של רתימת כלל השחקנים (ציבורי ופרטי), כלל האמצעים (כלכליים, רגולטוריים והון אנושי) וכלל צעדי המדיניות (מדיניות תעשייתית, תמיכות חברתיות, תמריצי מס ועוד). הרעיון הוא להפסיק לדבר בשפה של קידום סקטור מסויים, כמו למשל "הגדלת מועסקים בהיי-טק", אלא להתמקד בבעיות ובאתגרים שחשוב לנו לפתור, בהם כמובן משבר האקלים.

המענה לאתגרים מורכבים אלו טמון ביצירת אסטרטגיה ארוכת טווח של כלל המשק, כדוגמת ישראל 2050, ושיתוף פעולה רב-מגזרי. מתוך תפיסה זו הוקם במכון צוות עבודה להסרת חסמים רגולטוריים וקידום אקוסיסטם תומך ביזמות אקלימית, שתובנותיו הראשוניות יוצגו כבר בכנס אלי הורוביץ הקרוב.

הציון הסמלי של יום החדשנות הבינלאומית ויום כדור הארץ הם עוד תזכורת לחשיבה מחדש על אתגרי מערכת סבוכים, ועל הנחיצות בהתעלות המגזר הציבורי מתפיסה של רגולטור שבוי וכיבוי שריפות, אל עבר אסטרטגיה קוהרנטית כלל-ממשלתית של הטמעת חדשנות בפתרון אתגרים חברתיים וסביבתיים של הדור שלנו.