אחרי לכתו: המשך הביזור בהנהגה הליטאית
הגידול והגיוון של הציבור החרדי - כמו גם העובדה שגדולי הדור בשנים האחרונות נכנסים לתפקידם בסביבות גיל 90 - מביאים לכך שעוצמתם הסמלית נותרה על כנה, אך השפעתם הממשית מצטמצמת והולכת. המגמה הצפויה היא המשך ביזור העוצמה של הנהגה זו
הרב חיים קנייבסקי, היה שונה מגדולי הדור הליטאיים שקדמו לו. הרב שך היה מנהיג כריזמטי, הרב אלישיב היה חריף ורציונליסט והרב שטיינמן היה מחנך דגול. הרב קנייבסקי לעומתם הגיע להנהגה בשל היותו מתמיד בתורה, צדיק ועושה ניסים. ביתו המט לנפול ברחוב רשב"ם בבני ברק היה פתוח במשך שנים רבות למתייעצים, שואלי שאלות ומבקשי ברכות שהיו סמוכים ובטוחים בהתגשמות מילות הרב המפורסמות "ברכה והצלחה" (וכשזמנו קצר הפך ל: בו"ה). הנהירה של ציבור מכל הגוונים החרדיים ואף מקרב ציבורים לא חרדיים הפכה את חצרו לדומה לחצר של אדמו"ר או של באבא. זו גם הסיבה שבמנהיגותו הלא אליטיסטית הוא הצליח לשבור את קו התיחום שבין ליטאים, חסידים וספרדים וזכה להערצה גורפת בכלל הציבור החרדי ואף מעבר לו.
הרב קנייבסקי היה שקוע כולו בלימוד תורה ובדור שרבו בו מקבלי דחיית השירות בעילה של "תורתו אומנותו" הוא ענה על תואר זה בצורה מופתית. הסרטון המפורסם שבו נשאל הרב על סגירת 'החיידרים' בתחילת מגיפת הקורונה מעיד בצורה ברורה על הניתוק שלו מהבלי העולם הזה ועל אמונתו הגדולה שלימוד התורה הוא זה שימנע את המגיפה. הווייתו זו כצדיק חייבה את יצירת החצר שסבבה את ר' חיים (כפי שכונה בעגה החרדית). חצר זו בניצוחו של נכדו של הרב קנייבסקי, יענקי, לא רק סידרה את קבלת הקהל העצום אלא גם השפיעה על קבלת החלטות בציבור החרדי בכל תחום, פוליטי, ציבורי או אישי. דווקא בשל העובדה שעניינים אלו היו רחוקים מראשו וליבו של הרב קנייבסקי היתה זו חצר עם עוצמה חסרת תקדים. אם מנהיגים פוליטיים בישראל היו נוהגים לעלות לרגל לחצרות גדולי הדור כמו הרב עובדיה יוסף או הרב שך, בתקופת הרב קנייבסקי הביקור אצל הרב היה סמלי בעוד הדיל הפוליטי נסגר עם הנכד.
פרסומו של הרב קנייבסקי והדומיננטיות של החצר שלו האפילו תקשורתית על קיומו של "גדול דור" שני בציבור הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין. הרב אדלשטיין שחוגג בחודש הבא את יום הולדתו ה-99, עתיד בשנים הקרובות להיות "גדול הדור" הבלעדי עבור מרבית הציבור הליטאי, למעט הפלג הירושלמי הסורר. הרב אדלשטיין, בדומה לרב קנייבסקי, הינו הרב הליטאי האחרון שעוד נולד במזרח אירופה, הגם שגם הוא כבר עלה לארץ כילד. ר' גרשון הינו מנהיג שדומה בכמה מובנים לגדולי דור קודמים בציבור הליטאי. הוא אחד מראשי ישיבת פוניבז' המעטירה, הוא למדן, רציונליסט ומחובר יותר להוויות העולם הזה מאשר הרב קנייבסקי. בתקופת הקורונה הוא בלט כמי שהקפיד ביותר על שמירת תקנות הבריאות ובסופו של דבר גם השפיע בכך על ציבורים רחבים במגזר הליטאי. גם גישתו למדינת ישראל ולמשרתים בצבא הינה מכילה, כמו גם יחסו המכיל לעוזבי המגזר החרדי. אך מאפיינים אלו הינם ניואנסים. אין לצפות שיוביל שינויים דרמטיים בכל מה שקשור למערכת היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל ולציבור החילוני הגם שהוא לא צפוי להיות קיצוני בהנהגתו.
לרב אדלשטיין, כמו לרב קנייבסקי אין את היכולת להוביל את הציבור הליטאי בצורה דומיננטית כפי שעשה הרב שך עד לפני עשרים שנה. הגידול והגיוון של הציבור החרדי כמו גם העובדה שגדולי הדור בשנים האחרונות נכנסים לתפקידם בסביבות גיל 90 מביאים לכך שעוצמתם הסמלית נותרה על כנה אך השפעתם הממשית הולכת ומצטמצמת הן ביחס לצורכי הציבור והן ביחס להכרעות אישיות של פרטים. מבט אל השדרה הבאה של רבנים ליטאיים בולטים לא מראה לעת עתה על אף דמות דומיננטית שעשויה ליטול בעתיד את ההנהגה בגיל צעיר יחסית. התוצאה הצפויה הינה המשך המגמה של ביזור בהנהגה זו. התוצאה שלה הינה הגדלת היכולת של החרדי והחרדית הליטאיים להחליט בעצמם על גורלם, שינוי שעשוי להיות דרמטי יותר מאשר השאלה של מי יהיה "גדול הדור" הבא.
המאמר פורסם לראשונה בישראל היום