פרשת ביטול ההדחה: החלטת העליון תחזק את צה"ל

בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעור הרמטכ"ל על ביטול החלטתו בבית המשפט המחוזי להדיח את רס"ן פרנקן, מפקד בסיס מצ"ח באר שבע בזמן שאירע מותו הטראגי של סמל ניב לובטון ז"ל. יש הטוענים כי מדובר בהחלטה שעלולה לפורר את צה"ל, אך למעשה ההחלטה רק תחזק אותו

בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעור הרמטכ"ל על ביטול החלטתו בבית המשפט המחוזי להדיח את רס"ן פרנקן, מפקד בסיס מצ"ח באר שבע בזמן שאירע מותו הטראגי של סמל ניב לובטון ז"ל. הלוחם מיחידת גבעתי נמצא ללא רוח חיים כשנשקו לצידו, יומיים לאחר שרכזי המודיעין ביחידה שעליה פיקד רס"ן פרנקן ניסו לגייסו כמקור. המשמעות היא שקצין מצ"ח פרנקן לא יודח.

יש הטוענים כי מדובר בהחלטה שעלולה לפורר את צה"ל, לא פחות. לטענתם השופטים מבקשים להחליף את מפקדי צה"ל, וכי מעתה כל מפקד שיודח ירוץ לבית המשפט האזרחי. אך למעשה, אין בהחלטה שום חידוש העלול לערער את אמות הסיפים של הפיקוד הצבאי.

לפני כ-25 שנה עתר לבג"ץ אביו של ינאי שושן ז"ל , לוחם גבעתי שנהרג בתאונת אימונים כתוצאה מהתפוצצות רימון באפוד שעל גופו. בחקירת מצ"ח נמצא כי הוראות הבטיחות לא הוטמעו ביחידה, והוחלט להגיש כתב אישום כנגד המח"ט אל"מ מוני חורב. למרות זאת, הרמטכ"ל החליט שלא להשעות אותו מתפקידו כמפקד ביה"ס לקצינים, אליו מונה אחרי האירוע, וזאת למרות הערך הייצוגי של התפקיד. עתירתו של האב נגד ההחלטה נדחתה, והשופטים הדגישו כי הרמטכ"ל הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא, וכי גם אם היו מחליטים אחרת, מדובר במקרה גבול, שבו עקרון הפרדת הרשויות מחייב שלא להתערב.

בשנת 2010, בחוק שהתקבל בעקבות עבודת מטה שצה"ל שותף לה, עברו עתירות בעניין זה לסמכות בית המשפט המחוזי, ואף הוא נוהג בריסון. הוא דחה, למשל, את עתירתו של תא"ל עימאד פארס על החלטת הרמטכ"ל לשחררו מהצבא בגין אירוע שבו הנחה את נהגו לחתום על דיווח כוזב בעקבות תאונה.

משמעותה של הסמכות השיפוטית היא שבמקרי קיצון תידרש פסילת ההחלטה הפיקודית, וכך ראוי שיהיה. דוגמה בולטת לכך היא פרשת תא"ל ניר גלילי, שהודה והורשע בקיום יחסים אינטימיים בעלי אופי מיני בלשכתו עם חיילת בשירות חובה תחת פיקודו. בית המשפט פסל את ההחלטה לקדמו בדרגה, אך לא מנע מינויו לתפקיד מפקד גיס. בכך סימן לצה"ל את המשקל שעליו לתת להגנת חיילות וחיילים מפני ניצול מרות. היום לא היו מעלים על הדעת בצה"ל להשאיר בשירות קצין שנהג כך, קל וחומר לקדמו.

יש המבקשים לגייס את הרמטכ"ל בעזרת הפרשה הנוכחית למלחמתם הכללית כנגד ה"אקטיביזם" השיפוטי, וטוב יעשה צה"ל אם יימנע מלהיכנס למים העכורים הללו – במיוחד כשאין לכך קשר לפסק הדין שניתן. דיון ציבורי לגיטימי מתקיים בשאלת היקף סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת, ביחס לזכות העמידה שניתנת לעותרים ציבוריים, וביחס לקיומה של ביקורת שיפוטית בעילה של אי סבירות. אך אף אחת משלוש הסוגיות הללו אינה נוגעת לפרשה הזו: כאן עתר הנפגע הישיר (פרנקן) כנגד החלטה של מפקד (הרמטכ"ל), לא כנגד חוק ולא בגין אי סבירותה של ההחלטה, אלא כי היא לא נתמכה בתשתית עובדתית כלשהי.

נכון, למפקדי הצבא שיקול דעת רחב בענייני קידום והדחה, אולם כפי שכתב השופט בדימוס יצחק זמיר, שיקול דעת אינו קפריזה. החלטה המנותקת מהעובדות היא שרירותית, ודינה להיפסל. כך אירע במקרה זה, שבו בחרו ראש אכ"א והרמטכ"ל להתעלם מממצאי התחקירים הפיקודיים והחקירה הפלילית של האירוע, שלא מצאו פגם בהתנהגותו של רס"ן פרנקן. החלטת ההדחה התקבלה אחרי זמן רב, בהליך מזורז, פגום ותמוה, ומבלי להצביע על עובדות התומכות בטענה שהקצין כשל כמפקד, מעבר לסיסמאות חלולות על אווירה ביחידה ואחריות רחבה. האם אנו רוצים לשלוח את ילדינו לשרת בצבא שמאפשר לקטוע קריירה בת 15 שנים של קצין מצטיין באופן מקומם כל כך? החלטת בית המשפט העליון לא תחליש את צה"ל, אלא תחזק אותו. אם מפקדים יחשבו פעמיים לפני קבלת החלטות שרירותיות, אמון הציבור בצה"ל רק יתחזק.