מדוע נדרשת מסגרת חקיקה כוללת על מעקבים דיגיטליים?
הסערה הגדולה שהתעוררה בעקבות פרשת השימוש של המשטרה ברוגלה של NSO מסתירה מאחוריה את העובדה שברור איך ניתן היה להימנע מהמקרה הזה: בעזרת חקיקה מקיפה שתעסוק בעולם הסייבר והמעקבים הדיגיטליים, לצד כלי פיקוח קשיחים – בדיוק כמו אלו שקיימים בגרמניה ובבריטניה
כיום, מעקבים מקוונים יכולים להתבצע במדינת ישראל מכוח שלושה חוקים: חוק האזנות סתר, חוק נתוני תקשורת, פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). אבל, לאמיתו של דבר אף אחד מהחוקים האלה בפני עצמו לא יכול להספיק בשביל שימושים בתוכנה כמו פגסוס, משום שכל אחד מהם נוגע להיבט אחר של איסוף (שיחות טלפון מכאן ולהבא; "מטא דאטה" ונתוני מיקום; חומר שנמצא בתוך מחשב וטלפון חכם).
הואיל ומדובר בשלושה חוקים שונים גם ההסדר המוסדי ביחס לכל אחד מהם הוא שונה, וגם היסטורית כל אחד מהם נחקק בתקופה טכנולוגית שונה. לכן, גם אם היינו מפרשים את המצב המשפטי ככזה שמאפשר שימוש בפגסוס, הרי שלמעשה צריך להוציא צו האזנת סתר, על ידי שופט מחוזי, ובנוסף צו חיפוש בחומר מחשב – על ידי שופט שלום. אולם, המצב שלפיו די בשופט שלום כדי לחטט במחשב אבל בשביל להאזין יש צורך בסגן נשיא מחוזי, יוצר אי הלימה בין סוגי העבירות שבעטיין אפשר להוציא צו כזה או אחר – ומוביל לאנומליות ברמה הנורמטיבית. מעבר לזה, הוא פתח ל"פורום פישינג" - לא תמיד מספרים לכל שופט אילו בקשות הועברו למקבילו בכס השיפוט, וכל זאת בנוסף להבנה המועטה של שופטים בטכנולוגיה ולאדישות של מערכת המשפט שאנו מכירים לצערנו במקרים של צווים במעמד צד אחד.
ישראל בהשוואה לבריטניה וגרמניה
מהמחקר ההשוואתי שערכנו עולות שתי תובנות: ראשית, שאכן נדרשת מסגרת כוללת של התייחסות לעולם הסייבר האיסופי וזו הגישה שמאמצות מדינות אחרות. שנית, הוא מלמד כבר ממבט ראשון על עומק הפיגור החקיקתי שקיים במדינת ישראל בכל הנוגע למעקבים דיגיטליים ולטכנולוגיה בכלל.
החקיקה הגרמנית שקובעת רשימה של עבירות מלמדת על דבר נוסף והוא הצורך להחריג את האפשרות לעקוב אחרי מתנגדי משטר באמצעות כלים כאלה, בצורה המפורשת ביותר האפשרית.
מסגרת חקיקה רחבה: לכן, ההיגיון מחייב צורך בחשיבה על מסגרת חקיקה רחבה שתעסוק בעולם הסייבר האיסופי או המעקבים הדיגיטליים. יהיה צורך להסתכל בהסתכלות רוחב על כל דברי החקיקה הקיימים, ולהוסיף פיקוח על טכנולוגיות נוספות – בעיקר איסוף ממקורות גלויים (רשתות חברתיות, עיתונות, בלוגים) וטכנולוגיות "עומק" שמאפשרות איסוף סוג פישינג הרבה מאד מידע מסוגים שונים בבת אחת.
חוק כזה יכלול גם הסדרים מוסדיים – מי מפקח במשטרה על האיסוף, מתי מותר להשתמש באיזה סוג של טכנולוגיה (לפני פתיחת חקירה, באלו עבירות, באיזו חומרה, מי במשטרה יכול להשתמש בהן), מה משמעות הפניה לבתי משפט לבקש צווי מעקב ואיך מפקחים עליהם, כיצד מאבטחים את המידע שנאסף בכל סוג של איסוף, מתי היועץ המשפטי לממשלה יכול לאשר שימוש בטכנולוגיות חדשות ומי מפקח עליו, מה משמעות הפיקוח של הכנסת והאם יש צורך בנציבות עצמאית של פיקוח על מעקבים דיגיטליים בגלל הרגישות.
