פרשת NSO: מה מותר ומה אסור במעקב מקוון?

האם החוק מאפשר שימוש בתוכנות ריגול נגד כל אזרח, ומי מפקח על כך? האם יש דרך לדעת שעוקבים אחרינו? כל התשובות לשאלות שמאחורי פרשת הריגול של משטרת ישראל

shutterstock

על רקע התחקיר של תומר גנון שפורסם בכלכליסט, המצביע על השימוש שעשתה המשטרה בתוכנת פגסוס מבית NSO לפריצה לטלפונים של ראשי רשויות ומפגינים, שאלות ותשובות המבהירות את גבולות האסור והמותר במעקב מקוון.

האם החוק מאפשר שימוש בתוכנות ריגול לצורך מאבק בפשיעה?

חוק האזנת סתר נועד להסדיר האזנת סתר לשיחות בין אנשים – באמצעות הטלפון או שיחות שנעשות בתקשורת בין מחשבים. 

צריך לזכור שחוק האזנת סתר דורש צו בית משפט, וחל רק כשמדובר בגילוי ומניעה של עבירות מסוג פשע ולא עבירות קלות. הוא לא אמור לחול במקרים שתוארו בתחקיר, למשל כשמדובר במעקב אחרי מפגינים. הוא גם אוסר למשל לתמלל שיחה בין עורך דין ללקוח או להאזין לשיחה עם חברי כנסת.

לכאורה, אפשר לפרש את חוק האזנת סתר ככזה שמאפשר שימוש בתוכנות ריגול כמו פגסוס, אבל החוק מדבר על האזנה לשיחות או על הפעלת המיקרופון מרחוק לצרכי האזנה, והוא לא מדבר על שאיבת כלל התוכן ששמור על גבי מכשיר. לכן, אי אפשר על סמך חוק האזנות סתר לשאוב את כלל התוכן במכשיר טלפון . מצד שני, להשתמש בפגסוס רק כדי לבצע האזנה לשיחות, זה תמוה. יש טכנולוגיות הרבה יותר זמינות וזולות כדי לבצע האזנת סתר, וברור שבפגסוס השתמשו כדי לשאוב את כלל המידע.

חשוב לציין שבמדינות אחרות כמו גרמניה ובריטניה, ישנה חקיקה ייעודית לשימוש באמצעי סייבר לתכליות אכיפת חוק, שנעשית בנפרד מהאזנות סתר 'רגילות', אשר חסרה בישראל.

מה ההבדל מבחינה חוקית בין התוכנות הללו להאזנות "רגילות"?

אנו מניחים שלמשטרת ישראל יש גישה לחברות הטלפון והסלולר, שמאפשרת לה לבצע האזנה 'מסורתית' לשיחות טלפוניות. תוכנות הריגול מאפשרות גישה בלתי אמצעית למכשיר הטלפון עצמו - ושאיבת כל התוכן השמור על גבי המכשיר: מיילים, תמונות, פעילות ברשתות חברתיות, פתקים ורשימות, נתוני מיקום, תכתובות ושיחות בווטסאפ ויתכן שגם הפעלת המיקרופון והאזנה לשיחות שמתקיימות בקרבה פיזית למכשיר. זה כמו לשאול מה ההבדל בין היכולת לקנות לחם בסופרמרקט לבין היכולת לקנות את כל תכולת הסופר, כולל כל המוצרים, העובדים, הקופות הרושמות והמדפים.

מי מפקח ומאשר שימוש באמצעים מסוג זה?

לפי החוק, המשטרה נדרשת ללכת לבית המשפט המחוזי על מנת לקבל צו לביצוע האזנת סתר או צו מכוח חוק נתוני תקשורת. אבל בפועל, הפיקוח לא אפקטיבי. בקשות לצווים אינן מפרטות את האופן בו תתבצע האזנת הסתר הזו, ובכלל זה את השימוש באמצעי סייבר התקפי שנויים במחלוקת. השופטים מאשרים כמעט את כל הבקשות על פי רוב. במידה רבה, יש כאן גם בורות דיגיטלית של שופטים שלא מבינים בטכנולוגיה, וגם אדישות של מערכת המשפט כלפי הצורך לפקח פיקוח אפקטיבי על המשטרה.

גם רמות הפיקוח הרחבות והציבוריות כשלו כאן: המשטרה טוענת שהכל היה באישור היועמ"ש ואילו היועמ"ש טוען שלא ידע. ללא ספק משרד המשפטים באמצעות היועץ המשפטי לממשלה צריך היה להיות מעורב באישור העקרוני של השימוש באמצעים אלה, אבל גם אישור נעשה מאחורי מסך של הסתרה וסירוב לבקשות חופש מידע.בנוסף, לא ברורה מידת הפיקוח השוטף מצד היועמ"ש על הפעלתם בשטח. 

מכוח חוק האזנת סתר המשטרה חייבת לדווח אחת לשנה לוועדת חוקה של הכנסת על השימוש בהאזנות סתר. בדיווחים השנתיים האלה אין שום איזכור לשימוש באמצעים של ריגול כמו פגסוס.  

האם מותר להשתמש באמצעים הללו נגד כל אזרח ובכל תיק? או שהם שמורים רק לעבירות מסוימות?

האזנות סתר מותרות רק במסגרת חקירה או מניעה של עבירות מסוג פשע - עבירות שהעונש עליהן הוא שלוש שנות מאסר ומעלה. 

כאמור, השימוש בכלי סייבר התקפי כדי לשאוב את כלל המידע מהטלפון לא מוסדר בכלל בחוק, וברור שהוא חייב להיות מוגבל רק למקרים נדירים ולרשימה מצומצמת מאד של עבירות. מה שעולה מהתחקיר הוא ההיפך – שימוש פוליטי ולא כשמדובר בעבירות חמורות.  

האם מותר להשתמש בהם כאשר אין חשד לפלילים, כמו למשל במקרה של מארגני המחאות?

האזנות סתר 'רגילות' אסורות כשאין חשד לפלילים. לפיכך, ששימוש באמצעי פולשני הרבה יותר כמו הכלים של NSO אסור. אם הוא נעשה ללא צו בית משפט – זאת פעולה בלתי חוקית של המשטרה, שפוגעת גם בזכות החוקתית לפרטיות. אם הוא נעשה עם צו בית משפט שבו המשטרה לא סיפרה את מלוא האמת – למשל איזה מידע שואבים ובדיוק לאיזו תכלית – גם זה מטריד ביותר ולא חוקי.

האם יש דרך לדעת שעוקבים אחריך?

כפי שלמדנו מהניסיון בעולם, יש מעבדות שיודעות לזהות סימנים של שימוש במערכת פגסוס בטלפונים. יש מעבדות סייבר בארץ שיודעות לזהות קיומם של תוכנות ריגול פשוטות יותר.

האם אי פעם נטען בעבר נגד המשטרה שהיא עושה שימוש בכאלה כלים נגד אזרחים?

חברת NSO עצמה הכחישה מספר פעמים שהכלי הזה משמש נגד אזרחי מדינת ישראל, כך שהגילוי בפרשה אכן מרעיש. הדבר המעניין הוא שאם אכן המשטרה התקשרה עם חברת NSO כבר ב 2014, לא ברור כיצד ההתקשרות לא נודעה לציבור עד כה. בכל מקרה, אין לכך כל התייחסות בדוחות שהמשטרה חייבת למסור לוועדת חוקה, וזה מלמד במידה רבה גם על קריסת כלל מנגנוני שמירת הסף: יועץ משפטי לממשלה, בתי משפט והכנסת.