נערים אבודים: בין הגלוי לסמוי

משבר הקורונה העצים והחמיר את תופעת הנשירה של בני ובנות נוער – בעיקר באזורי הסיכון המוכרים בחברה הישראלית בקרב מעמד סוציו-אקונומי נמוך ומוחלש. כעת, לאחר שלצד הנשירה הגלויה עלתה גם תופעת הנשירה הסמויה על פני השטח, יש לפעול למציאת פתרונות ארוכי טווח

כמה נערות ונערים נשרו ממערכת החינוך הלימודים שעברה (תשפ"א) בשיא משבר הקורונה? במהלך דיון שנערך בוועדת החינוך והתרבות בכנסת לאחרונה הסתבר לנציגי הציבור שזימנו את המפגש, כי על אף הזמן הרב שחלף מתחילת המשבר ולמרות הידע הקיים בתחום, מתקשים עדיין נציגי משרד החינוך האמונים על הטיפול בתופעה, לספק נתונים מלאים וברורים אודות היקף הנושרים ממסגרות חינוך שונות - מי בעצם נחשבים לנושרים, והאם רשויות מדינת ישראל, ומשרד החינוך בפרט מצליחים לספק מענה הולם לאותם נערים ונערות שסובלים מניתוק?

כיום כבר ברור מעל לכל ספק כי משבר הקורונה העצים והחמיר את תופעת הנשירה ממסגרות חינוך שונות, בשל החרפה של מצוקות רגשיות, חברתיות ולימודיות בגילאים ומגזרים שונים. תופעת הנשירה חמורה יותר באזורי הסיכון המוכרים בחברה הישראלית בקרב מעמד סוציו-אקונומי נמוך ומוחלש, בהם נערות ונערים רבים הנאלצים לצאת לעבודה כדי לסייע לפרנסת המשפחה. כיצד אם כן ניתן לנהל ולספק כלים וסיוע לצעירים במצוקה ללא מסד נתונים מקצועי ואמין בנושא?

אחד הכשלים החמורים שנחשפו בדיון בכנסת קשור לעובדה שבקרב אנשי המקצוע קיימות שתי קטגוריות מוכרות בנוגע לנשירה ממסגרות חינוכיות שונות: האחת היא נשירה גלויה ורשמית, לפיה נושר הוא מי שלמד בשנה מסוימת במסגרת חינוכית מוכרת, ובשנה שאחריה אינו לומד כלל. לפי דיווחי נציגי משרד החינוך היקף הנשירה הגלויה בשנת הלימודים תשפ"א עמד על כחצי אחוז בממוצע בלבד בכלל מערכת החינוך. עבור הנושרים בקבוצה זו, נדמה כי קיימים נהלים, תהליכים, תקציבים ואנשי מקצוע, ובראשם קציני ביקור סדיר (קב"סים) של משרד החינוך, האמורים לטפל בהם ולספק להם מענה ומסגרות המותאמות למכלול של קשיים ובעיות אישיות, משפחתיות ופדגוגיות.

הקטגוריה השנייה מתייחסת לתופעה מסוג שונה אך דומה, "הנשירה הסמויה" שנדמה כי עדיין לא נמצאה לה הגדרה רשמית מדויקת ומקיפה, אך היא רחבה פי כמה וכמה: תלמידים רבים שאינם פוקדים את בתי הספר באופן סדיר, ציוניהם נמוכים וחסרים, והם סובלים מקשיים לימודיים, נפשיים, אישיים וחברתיים חמורים המקשים עליהם להתמיד ולהצליח בלימודיהם. למעשה, היקפה של הנשירה הסמויה אינו ברור עדיין לגורמי המקצוע הרלוונטיים. מדובר בתופעה מתעתעת של "נוכחים נפקדים" בלב לבה של מערכת החינוך, שמיטב המומחים במשרד החינוך טרם הצליחו לכמת ולאפיין.

המידע החסר בנוגע לנשירה הסמויה מקשה מאוד על גיבוש תכנית אסטרטגית רב-תחומית סדורה - בחינוך, ברווחה, בבריאות ובביטחון פנים - להתמודדות נאותה ומתקדמת עם התופעה החינוכית-חברתית. אין לה עדיין מענים וכלים חינוכיים מספקים ומדויקים, והיא מהווה אבן נגף משמעותית. חשוב להבין, כי הפגיעה היא בכל שדרות החברה הישראלית, שבחלקים ממנה רווחים תופעות של פשע, אלימות והזנחה ממסדית. כעת ברור כי אין די במספר הקב"סים העומד על כ-760 בעלי מקצוע, שתנאי העסקתם אינם הולמים את איכות ההשקעה הפרטנית הנדרשת בכל נער ונערה המתקשים 'לשרוד' במערכת החינוך, על מנת לספק מענה הולם גם לתופעת הנשירה הסמויה המהווה אתגר עצום.

אין ספק כי משבר הקורונה ותקופות הלימוד מרחוק טשטשו מאוד את ההבחנות הפורמליות בין נשירה גלויה לסמויה, שכן רבים מהלומדים מרחוק, ובפרט אלו הסובלים מביעות קשב וריכוז חמורות, לא באמת "נכחו" בשיעורים למשך תקופות ארוכות, ופיתחו ניכור הולך וגובר מהלימודים. וכמו במשברים אחרים נוספים, האוכלוסיות החלשות בישראל, ובהן תלמידי הציבור הערבי והחרדי, שנפגעו קשה יותר מהתופעה.

טוב עשתה ועדת החינוך והתרבות בכנסת כשדרשה מאנשי משרד החינוך לספק בהקדם האפשרי נתונים ברורים ומהימנים גם על תופעת הנשירה הסמויה. אך לא די בהעלאת המודעות לקשיים עמם מתמודדים זה למעלה משנה וחצי עשרות אלפי נערים בישראל, מאוכלוסיות ומגזרים שונים. הקמת צוות משימה ייעודי היא כורח המציאות בעת הנוכחית ומחייבת גם שיתופי פעולה בין-משרדיים לטובת פתרונות ארוכי טווח.

המאמר התפרסם לראשונה במעריב