תקנות החירום להחזרת איכוני השב"כ - תקלה משטרית חמורה

תקנות שעת החירום שהממשלה התקינה, לפני שחזרה בה, להחזרת איכוני השב"כ כדי להתמודד עם זן האומיקרון, חושפות שוב את התקלה המשטרית החמורה, הטמונה בהכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום, אשר נמצאת בתוקף מאז קום המדינה

shutterstock

בימים אלה הוגשה עתירה לבג"ץ בה נטען, כי תקנות שעת החירום שהממשלה התקינה להחזרת איכוני השב"כ - הפעם במאמץ לצמצם את התפשטות זן אומיקרון (omicron) של נגיף הקורונה – סותרות את הפסיקות הקודמות של בית המשפט בנושא השימוש בשב"כ בקורונה ואינן מוצדקות לגופן. ואולם מעבר לסוגיות אלה, שיידונו בבית המשפט, התקנות האחרונות חושפות שוב את התקלה המשטרית החמורה, הטמונה בהכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום, אשר נמצאת בתוקף מאז קום המדינה, ואשר מעניקה לממשלה מעין "צ'ק פתוח" להתקין תקנות שעת-חירום בנושאים אחרים.

על אף שכבר אין המדינה נמצאת במצב חירום קיצוני המצדיק הכרזה קבועה זו, היא מוארכת על ידי הכנסת מדי שנה, בעיקר משום שעדיין ישנה חקיקה רבה התלויה בה – החל מהחוק המסדיר מעצרים מינהליים ועד לצווים העוסקים נושאים כמו ייבוא וייצוא של יהלומים, ייצור ומכירה של דבש והפעלתם של רכבלים. בית המשפט מצדו נמנע פעם אחר פעם מהקביעה המתבקשת, שיש להגביל את סמכות הממשלה להתקין תקנות שעת-חירום לנושאים שיש להם קשר לנסיבות הקונקרטיות, שהובילו מלכתחילה לצורך בהכרזה. גם במהלך משבר הקורונה, בית המשפט דחה עתירות בהן נטען שלא היה מקום להתקין תקנות שעת-חירום על בסיס ההכרזה הכללית, ושהיה על הכנסת להכריז על מצב חירום מיוחד לעניין זה.

יש להגיד, על אף אופיין החריג, לתקנות שעת-חירום עשוי להיות תפקיד חשוב בשעת משבר. ישנם מצבים, בהם הממשלה זקוקה באופן דחוף לסמכויות חריגות, כדי לטפל בסכנה חמורה ובלתי צפויה העומדת בפתח. הליכי חקיקה ראויים – גם מזורזים – לוקחים זמן, ולעתים עדיף לשלם את המחיר הכרוך בשימוש בתקנות שעת-חירום – עליהן מודבקת תווית אזהרה מהבהבת – מאשר להעביר חקיקה "רגילה" בהליך בהול שאינו מאפשר דיון מינימלי. האפשרות להיזקק לתקנות שעת-חירום במקרים המתאימים גם עשויה למנוע אימוץ פרשנות מאולצת של הדין הקיים, באופן העלול לקבוע תקדימים בעייתיים לעתיד.

ואולם, מסוכן לאפשר לממשלה להחליט על כך על דעת עצמה. על אף הנטייה להתייחס לדרישה להכרזה מצד הכנסת כעניין כמעט "טכני" – הרי ממילא לרוב תאשר הקואליציה את הצעת הממשלה להכריז על מצב חירום – מדובר בתנאי מהותי לשמירה על שלטון החוק במצב חירום. דרישה כזו משמרת את ההפרדה המוסדית הנדרשת בין הגורם המכריז על שעת חירום – הכנסת – ובין הרשות המבצעת, שנועדה להתגבר על ניגוד העניינים המובנה הטמון במצב שבו הממשלה מעניקה לעצמה סמכויות חריגות. עצם קיומו של דיון פרלמנטרי בנחיצות ההכרזה מאפשר גם פיקוח מסוים על הצעדים הננקטים. מסיבה זו מתנה חוק-יסוד: הממשלה את סמכות הממשלה להתקין תקנות שעת-חירום בהכרזה מוקדמת של הכנסת, למעט כאשר מדובר במצב חריג במיוחד בו הכנסת משותקת לחלוטין.

המקרה הנוכחי, בו החליטה הממשלה להחיות מחדש את איכוני השב"כ באמצעות תקנות שעת-חירום – מבלי לערב קודם לכן את הכנסת – מדגים היטב את הבעייתיות שבדילוג על שלב ההכרזה בכסות ההכרזה המתמדת. כיום, כאשר ההתמודדות עם הקורונה הפכה לחלק מצער משגרת חיינו, ספק אם שורר מצב חירום מיוחד מהסוג העשוי להצדיק את הצעד הקיצוני של הפקדת סמכות החקיקה בידי הממשלה. העובדה, שתוקף התקנות הוגבל לימים ספורים בלבד מרככת במידה מסיימת את הפגיעה הטמונה בהן, ואולם העקיפה של הכנסת מאפשרת לממשלה "לקבוע עובדות בשטח" ללא דיון פרלמנטרי כלשהו.

זה שנים רבות שהממשלה והכנסת מקיימים עבודת מטה לניתוק החקיקה הרלוונטית ממצב החירום, בעקבות עתירה לבג"ץ לביטול ההכרזה שהגישה האגודה לזכויות האזרח עוד בשנת 1999. בטקס השנתי הקבוע בו מוארכת ההכרזה, מושמעות קריאות נרגשות לסיים את המלאכה. ואולם, לצד המאמץ החשוב לביטול ההכרזה המתמדת על מצב חירום, מן הראוי להפסיק כבר היום את השימוש בה כבסיס כללי להתקנת תקנות שעת-חירום בנושאים אזרחיים בלתי קשורים. כמו כן, לאור העובדה שבית המשפט לא עמד על דרישה זו עד היום, מן הראוי לפעול לתיקון חוק היסוד על מנת לעגן בו דרישה מפורשת ברוח זו.