לא מתקנים עוול אחד בעוול שני

ההחלטה להוריד את גיל הפטור לחרדים שאינם משרתים בצה"ל נכונה - והתועלת בה עולה על הנזק, גם אם מסכימים לכך שהיא מעמיקה את האפליה הקיימת. עדיף, אם כך, לטפל באי השוויון בנטל הכלכלי, מאשר להותיר את המצב על כנו

Flash 90

ההחלטה שנתקבלה בממשלה להוריד את גיל הפטור לחרדים שאינם משרתים בצבא ל-21 עוררה מחדש ובאופן לא מפתיע את הדיון סביב האפליה הכרוכה בפטור מגיוס לצבא. מבקרי ההחלטה רואים בה משום החמרה של האפליה הקיימת – אם לפי חוק גיוס הקודם (שנפסל על-ידי בג״צ כחוק מפלה), מבקש הפטור נאלץ לשהות בישיבה עד גיל 26, ורק אז לצאת לשוק העבודה, הנוסח שאושר בממשלה מאפשר לו להיכנס לשוק העבודה כבר בגיל 21. למרות זאת, אנו סבורים כי ההחלטה להוריד את גיל הפטור היא החלטה נכונה בנסיבות הקיימות, וכי התועלת שבה עולה בהרבה על נזקה.

ראשית, ליבת האפליה הקיימת כיום הנה הפטור משירות בצבא הניתן לחרדים, ולא לרוב הציבורים אחרים. האפליה טמונה בכך שלצעיר החרדי נתונה זכות הבחירה, אם להתגייס או לא, בחירה שאינה נתונה לשאר בני גילו שאינם חרדים. בחירה זו מאפשרת לצעיר החרדי לא רק להשתחרר מאובדן החירות הכרוך בשירות הצבאי,  אלא גם, במקרים רבים, להימנע מסיכון החיים והגוף. מסיבה זו יש תוקף רב לתביעה המוסרית לשוויון בנטל השירות. אלא שהשארת גיל הפטור על גיל 26  לא מרפאת את האפליה הקיימת. הלימודים בישיבה אינם בגדר ״שירות חלופי״ לשירות הצבאי – לא מבחינת החירות האישית, הסיכון האישי, או התרומה לחברה – לפחות לא כפי שרוב אזרחי ישראל מבינים את רעיון התרומה לחברה.

יתר על כן, במובן מסוים, גיל פטור גבוה דווקא מחריף את חוסר השוויון בנטל: מחקרים כלכליים רבים, כולל מחקרים שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה, מצביעים על כך שיציאה מאוחרת של צעירים חרדים לשוק העבודה – כאשר הם כבר נשואים ומטופלים במספר ילדים - עשויה למנוע מהם  לרכוש הכשרה מקצועית שתאפשר להם להשתלב בשוק העבודה. השארת גיל פטור גבוה על כנו תוביל אפוא לכך שיותר משפחות חרדיות נזקקות יפלו למעמסה על הקופה הציבורית ושחלקם היחסי של העובדים החרדים בהרחבת קופה הציבורית יוותר צנוע למדי. כתוצאה מכך, החברה הישראלית תמשיך להתמודד גם עם בעיה של שוויון בנטל השירות הצבאי וגם עם בעיה של שוויון בנטל הכלכלי. חשוב לציין, בהקשר זה, כי גם בגיל ,21 נקודת הפתיחה של הצעיר החרדי להשתלבות בחיים האזרחיים נחותה בדרך כלל מזו של עמיתו הלא חרדי, שכן זה האחרון למד לימודי ליבה, השלים ברוב המקרים בגרויות וצבר חוויות משמעותיות ומעגל של קשרים במהלך השירות הצבאי.

שנית, נוסח חוק הגיוס שאושר בממשלה מתווה מסלול הדרגתי לשילוב החרדים בצבא, עם יעדי גיוס הגדלים והולכים משנה לשנה (עד להגעה ליעד של גיוס רוב השנתון של הגברים החרדים). הגדלת יעדי הגיוס – ולא שמירה על גיל פטור גבוה – היא דרך המלך לטפל בבעיית אי השוויון בנטל, וזאת בצד הגדלת התגמול של המדינה למשרתי החובה, וקיצור שירות החובה. גם אם להורדת גיל הפטור תהיה השפעה מסוימת על המוטיבציה של צעירים חרדים להתגייס (ולפי מחקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ההשפעה שולית), יישארו יעדי הגיוס על כנם. עמידה ביעדי הגיוס ההולכים וגדלים מדי שנה תביא להקטנת אי השוויון, ואי עמידה בהם תוביל , במוקדם או במאוחר, לביטול הסדר הפטור כולו.

גם אם נקבל את הטענה כי הפחתת גיל הפטור מעמיקה את האפליה הקיימת, עלינו לבחון את מידתיות הפגיעה. כזכור, זכויות יסוד, לרבות הזכות לשוויון, אינן מוחלטות, ולעיתים קיים אינטרס ציבורי מובהק המצדיק הגבלות על מימושן. חוק הגיוס נועד לאזן בין הרצון להגדיל את מספר המשרתים לבין הצורך לשלב את הציבור החרדים בכלכלה הישראלית. מספרם של הצעירים החרדים הולך וגדל בקצב מהיר, ושילובם בכלכלה הישראלית קריטי להתפתחותה בדור הבא. הורדת גיל פטור תוביל לשילוב אלפי חרדים בשוק העבודה, תאפשר להם לפרנס בכבוד את עצמם ואת משפחותיהם, תקדם את השתלבותם בחברה הכללית ותתרום תרומה של ממש לכלכלה הישראלית. צעד כזה אם יתממש, יכול להצדיק את המהלך חרף פגיעה מסוימת בערך השוויון.  ברור לנו, כי גם אם קיימת אפשרות (רחוקה) שהורדת גיל הפטור תוביל לפגיעה מסוימת בשוויון בשירות, השארתו על כנו תגרור בוודאות פגיעה קשה בכלכלה הישראלית ותוביל להשגת תכלית שבוודאי אינה רצויה – השארת תלמידים שאינם מעוניינים בכך בישיבות, מפחד שמא יגויסו לצבא, תוך שכלכלתם נופלת על כתפי הציבור לאורך שנים.

בסופו של יום, עם בעיית השוויון בנטל השירות הצבאי יש להתמודד באמצעות עידוד המשרתים והפחתת מספר הפטורים משירות. אבל לא מתקנים עוול אחד – פגיעה בשוויון בנטל השירות - באמצעות עוול אחר – כפייה על צעירים חרדים להישאר שנים רבות בישיבות, פגיעה בכלכלתן של אלפי משפחות חרדיות ופעולה המנוגדת לאינטרס של החברה הישראלית כולה.