על יחסי הכוחות בין קואליציה לאופוזיציה

חלוקת החברים בוועדות הכנסת אינה הוגנת וחריגה ביחס לכנסות ב-15 השנים האחרונות. הוגנות כלפי האופוזיציה איננה רק בגדר "נדיבות של מנצחים", אלא מתחייבת מאופייה הדמוקרטי של המדינה

האופוזיציה הנוכחית מנסה ליצור, באמצעות ירי טענות לכל הכיוונים, דה לגיטימציה לממשלה המכהנת. בין הטענות שהושמעו בתקופה הקצרצרה מאז הקמת הממשלה, נמנות אי לגיטימיות של כהונת ראש ממשלה העומד בראשות מפלגה קטנה (טרם קרה בישראל, אך לא נחשב לחריג מאד בדמוקרטיות פרלמנטריות), ו"הונאת בחירות" משום שהופרו הבטחות בחירות על ידי מפלגת ימינה (כאשר "הפרה" דומה בוצעה על ידי כחול-לבן בממשלה הקודמת בה לקחו חלק חברי האופוזיציה).

טענה רצינית יותר שעולה היא בדבר התנהגות דורסנית ודיקטטורית מצד הקואליציה, אבל גם אותה יש לקחת בפרופורציה: חלק מהתלונות שהועלו במסגרתה (למשל, עיכוב אישור הצעות חוק פרטיות בשבועות הראשונים לאחר הקמת הקואליציה) התבררו כדבר שבשגרה כשמוקמת קואליציה. לכך יש להוסיף מידה רבה של צביעות בשעה שהטוענים להתנהלות פוגענית, פגעו בעצמם באופוזיציה ובמיעוטים בשם ה"משילות" כאשר הם היו עד לא מזמן בקואליציה.

בעשור האחרון חוזקה המשמעת הקואליציונית בכל הצבעה כמעט, באופן שהביא להפלת הצעות חוק של האופוזיציה, ועיקר במידה רבה את יכולתה לחוקק. בכנסת הקודמת אף הופרו שני נוהגים שהיו קיימים עד אז - נלקחה מהאופוזיציה ראשות ועדת הכלכלה (שניתנה לה מאז הכנסת ה-16 שלוש פעמים), וכן לא ניתן לנציג מהאופוזיציה להיבחר לוועדה לבחירת שופטים. לפחות במקרה האחרון, לפי הפרסומים, הקואליציה הנוכחית מתכוונת לאפשר לאופוזיציה נציג בוועדה לבחירת שופטים.

 

אולם כל זאת לא מצדיק את החלוקה הלא הוגנת של חברים בוועדות הכנסת, שקבעה הקואליציה, הנשענת על קולותיהם של 61 ח"כים בלבד (מהם 60 שהביעו אמון במעמד השבעת הממשלה). בדיקה שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה מעלה כי ב-15 השנים האחרונות, מאז הכנסת ה-17, יחסי הכוחות בוועדות המרכזיות ביותר בכנסת – בהן ועדות הכנסת, הכספים, חוקה חוק ומשפט, וחוץ ובטחון – שיקפו בקירוב את יחסי הקואליציה-אופוזיציה במליאה. דוגמה טובה לכך היא הכנסת ה-20 - בשעה שהיחס בין הקואליציה לאופוזיציה עמד על 61 מול 59, עמד ההפרש בין השתיים ברוב הוועדות המרכזיות על ח"כ אחד בלבד. ואילו בכנסת הנוכחית, עם יחסי כוחות דומים, ניתן לקואליציה יתרון של שלושה ח"כים בוועדת הכנסת ושני ח"כים בוועדות הכספים והחוקה, מה שמחזק את הקואליציה בזירת הוועדות. עם זאת, בשל ריבוי מפלגות קטנות בקואליציה בכנסת הנוכחית, קיימת מורכבות ביצירת מפתח סיעתי הולם ותרגומו לייצוג בוועדות. כמו כן, אין להצדיק את ההחלטה שלא לאפשר לאופוזיציה ראשות ועדה מרכזית נוספת, מעבר לוועדה לענייני ביקורת המדינה, גם אם הקואליציה הקודמת לא פעלה כך.

הקואליציה הנוכחית מציגה את עצמה כמחויבת להתנהלות פוליטית הגונה, כמו גם לתפיסות ליברליות שלא רואות בדמוקרטיה את "שלטון הרוב" ותו לא. משמע, שגם אם טכנית ניתן לאשר את נוסחת החלוקה לוועדות בהחלטת רוב, וגם אם ניתן לתקן את תקנון הכנסת בהתאם לצרכי הקואליציה, לא ראוי לעשות זאת. דמוקרטיה איננה אך ורק שלטון לפי החלטת הרוב: היא גם מניעת עריצות הרוב וכיבוד המיעוט, הפרדת רשויות ושלטון החוק. היא כיבוד כללי המשחק ולא עיקומם לפי הצורך (ובכך חוטאת הממשלה הנוכחית גם בתיקוני חוקי היסוד לצרכיה). תפקידה לאפשר פתחון פה ושיקוף הולם לאופוזיציה. רצון העם ושלטון העם מתבטא על ידי הכנסת כולה, לרבות מיעוטיה האתניים או הפוליטיים, וגודלו של מיעוט זה צריך להשתקף גם בפעילות ועדות הכנסת ובהרכב נשיאות הכנסת, בוודאי כאשר הרוב עליו נשענת הממשלה כה קטן. היא איננה יכולה לפצות עליו בהתנהלות לא הוגנת כלפי האופוזיציה, גם אם זו מקשה עליה בתרגילים ופיליבסטרים שונים.

הוגנות כלפי האופוזיציה איננה רק בגדר "נדיבות של מנצחים", אלא מתחייבת מאופייה הדמוקרטי של המדינה. אל לה לקואליציה הנוכחית, בשם הצורך "להחזיר" לאופוזיציה על התנהגותה בממשלות קודמות, להמשיך את ההתדרדרות בתרבות הפוליטית הישראלית. עליה לנהוג בהגינות כלפי האופוזיציה משום שכך מתחייב במדינה דמוקרטית, ומשום שכך ניתן יהיה לשקם את הפגיעה המתמשכת שעוברת הדמוקרטיה הישראלית במובנה הרחב, זה שמעבר ל"שלטון הרוב".

פורסם לראשונה ב-Ynet.