כיצד ניתן לעודד את ההשתתפות בבחירות בישראל

חוק הבחירות במתכונתו הנוכחית אנכרוניסטי, בלתי מתאים לעידן הטכנולוגי והאלקטרוני בו אנו חיים, ומגביל ללא צורך את נגישות ההצבעה של אוכלוסיות שונות כמו סטודנטים והנוסעים לחו"ל.

סעיף 7 לחוק הבחירות לכנסת קובע כי כל אזרח רשאי להצביע אך ורק בקלפי שבה הוא רשום, כלומר לפי כתובתו במרשם האוכלוסין לפני מועד סגירת פנקס הבוחרים. מסיבה זו אזרחים רבים המעוניינים להצביע בבחירות, אך מתגוררים באופן זמני הרחק ממקום מגוריהם הקבוע – והכוונה בעיקר לסטודנטים – נדרשים לנסוע ביום הבחירות ליישוב שבו הם רשומים. אף שהמדינה מסייעת במימון תחבורה ציבורית ביום זה כדי שכל אזרח יוכל לממש את זכותו להצביע, רבים אינם טורחים לנסוע רחוק לשם כך. ואכן, מדוע סטודנט שכתובת מגוריו בצפת או באילת אך לומד ועובד באזור המרכז יצטרך לנסוע שעות ארוכות כדי לממש את זכותו הדמוקרטית ואת מחויבותו האזרחית, הדורשת דקות ספורות בלבד?

הקושי הטמון בשיוכו של אזרח לקלפי לא נעלמה מעיני המחוקק, ולכן בחוק הבחירות הוא קבע לכלל זה שבע קבוצות של חריגים: נשים השוהות במקלט לנשים מוכות; אנשים המוגבלים בניידות; חיילים (בשירות סדיר, קבע או מילואים) ושוטרים; ימאים בכלי שיט; אסירים, עצירים וסוהרים בשירות בתי הסוהר; עובדי המדינה ועובדים של הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד הנמצאים במדינות מחוץ לישראל עקב עבודתם; ומאושפזים בבתי חולים ובמוסדות לאנשים המוגבלים בניידות. כל אלה יצביעו במעטפות כפולות. הרעיון העומד בבסיס המעטפות הכפולות הוא לאפשר לבני הקבוצות שהמחוקק ציין אותן מפורשות להצביע שלא במקום מגוריהם באמצעות מעטפה אחת אנונימית, המוכנסת למעטפה נוספת שעליה נרשמים פרטי הזיהוי של המצביע. מעטפות אלו אינן נספרות בקלפי ההצבעה, אלא נשלחות ישירות לוועדת הבחירות המרכזית ונספרות שם רק לאחר שבוועדה וידאו כי לא היו זיופים או הצבעות חוזרות.

בעידן הטכנולוגי והאלקטרוני של ימינו החיוב להצביע בקלפי מסוימת מדיף ניחוח ארכאי. בעבר, בשל מגבלות טכנולוגיות, ניתן היה למצוא היגיון בהחלטה שההצבעה תיעשה אך ורק לפי הכתובת המופיעה במרשם האוכלוסין, שכן החשש מהצבעה כפולה ומשולשת היה גדול. כיום חשש זה פחת מאוד, שכן בלחיצת כפתור אפשר להצליב מידע על המצביעים בכל נקודה בארץ. תיקון היבט מיושן זה בחוק הבחירות נחוץ אם כן מאוד להנגשת ההצבעה ועולה בקנה אחד עם היעד החשוב של עידוד ההצבעה בבחירות לכנסת.

לנוכח הדברים הללו מוצע לקבוע בחוק הבחירות כי סטודנטים יוכלו להצביע גם בקלפי שהם אינם רשומים בה בתנאים המתבקשים (הם יידרשו לפנות לוועדת הבחירות בבקשה להעתיק את רישום הקלפי שלהם למקום מגוריהם הזמניים ולאחר מכן יהיה על ועדת הבחירות המרכזית לגרוע את שמם מאזור הקלפי שהוא משויך אליו ולהוסיף את פרטיו לאזור החדש). עוד מוצע להוסיף קלפיות ניידות בישראל ביום הבחירות (כמקובל גם באוסטרליה, באירלנד, בגרמניה ובמדינות רבות אחרות). הרעיון העומד בבסיס הקלפיות הניידות הוא ש"אם אינך יכול להגיע לתיבת הקלפי ולהצביע, תיבת הקלפי תגיע אליך". כך למשל בבחירות 2013 נפרסו 600 קלפיות נייחות בבסיסים הצבאיים ועוד 150 קלפיות ניידות במקומות ברחבי הארץ בשביל החיילים והקצינים שאינם מצויים בבסיסי קבע. ראשית מוצע להוסיף קלפיות ניידות במוסדות להשכלה גבוהה ביום הבחירות. בקלפיות אלה יהיו רשאים להצביע רק סטודנטים שהזדהו לפני מזכירות ועדת הקלפי באמצעות תעודת סטודנט תקפה. ההצבעה בקלפיות הניידות תתבצע באופן הדומה להצבעת החיילים, קרי הצבעה במעטפות כפולות. ומעניין לעניין באותו עניין – ראוי לשקול להוסיף קלפיות ניידות גם בנמל התעופה בן גוריון ביום הבחירות, שבהן יורשו להצביע כל מי שיוצא מהמדינה ביום זה. אפשר להוסיף סייג הקובע כי על המצביע להמציא אישור המעיד על יציאתו מהארץ (כגון כרטיס טיסה). גם ההצבעה בקלפיות אלה תתבצע במעטפות כפולות.

מצער הדבר שהמחוקק בישראל בחר לקפוא על שמריו למרות הירידה בשיעורי ההצבעה בישראל והתייצבותם על ממוצע של כ-65% בלבד בעשור האחרון. השארת המצב על כנו עלולה להנציח ואף לחזק מגמות של אדישות, ניכור, פסימיות וחוסר הזדהות עם המערכת הפוליטית. ואולם זו איננה גזירה משמיים – ניתן לעודד את ההצבעה בישראל בדרך פשוטה וקלה למדי – שינוי חוק הבחירות והתאמתו למציאות חיינו.