חובת הצבעה בבחירות

האם כדאי להחיל חובת הצבעה בישראל? מה הטיעונים נגד ומה בעד? ומה קורה בעולם בנושא זה?

התמונה באדיבות Shutterstock

מבוא

השאלה האם זכות ההצבעה הכללית בבחירות מקפלת בתוכה גם את החובה להצביע משקפת את אחד המתחים היסודיים ביותר בדמוקרטיה בין חירות הפרט ובין היותו חבר בקהילת אזרחים; בין זכותו להיות מוגן מהתערבות יתר של הקהילה ובין חובתו הבסיסית לתרום לתהליך קבלת ההחלטות בה. שאלה זו מתחדדת נוכח הירידה בשיעורי ההצבעה בעולם בכלל ובישראל בפרט בעשור האחרון, ביחס לעשורים שקדמו לו. במטרה להיאבק במגמה זו בחרו מדינות שונות להטיל חובת הצבעה על אזרחיהן וכך למשוך אותם חזרה אל ההליך הפוליטי.

בעד החלת חובת הצבעה 

הטיעונים המצדדים בשימוש בכלי כופה זה גורסים שלאקט ההצבעה יש השפעה חיובית על רמת המודעות הפוליטית של אזרחים וכן על רמת העניין שלהם. אם אזרחים יודעים שחובה עליהם להצביע, הם יטרחו ויבררו מעט על החלופות הקיימות ובתוך כך יצברו גם ידע פוליטי. מבחינה זו אפשר לטעון שחובת ההצבעה תורמת להשתתפות הפוליטית ולחינוך דמוקרטי של הציבור.

נגד החלת חובת הצבעה

הטיעונים המתנגדים לשימוש בכלי זה גורסים שחובת הצבעה לא זו בלבד שלא תגביר את עניינם ואת מעורבותם של האזרחים, אלא שהיא תמאיס עליהם עוד יותר את הפוליטיקה ותגביר את תחושות הניכור כלפיה. יתרה מזאת, שימוש בו אינו פותר את הבעיה אלא רק את הסימפטום. אם קיימות בחברה תחושות של אדישות, ניכור, חוסר אמון ואכזבה מהמערכת, אין טעם להשתמש באופן מלאכותי במנגנון שיכפה על האזרחים להשתתף, ובכך לחשוב שהבעיה נעלמה. אזרחים מצביעים כדי להשפיע על מדיניות הממשלה. שיעורי הצבעה נמוכים יכולים ללמד אפוא על תחושה של מחסור בחלופות שהשחקנים הפוליטיים מעמידים או על תחושה שאין קשר משכנע בין ההצבעה לבין מדיניות. העלאה מלאכותית של שיעורי ההצבעה אינה מטפלת באופן אמיתי בתחושות הללו, אלא יוצרת מסך עשן המטשטש אותן.

חובת הצבעה בעולם

בשנת 2013 נהגה חובת הצבעה ב-29 מדינות ברחבי העולם, ומקורותיה נעוצים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים בשני אזורים עיקריים: אירופה ואמריקה הלטינית. מהתבוננות על מדינות אלה עולה תמונה מגוונת למדי: יש מדינות שאימצו חובת הצבעה, אך זנחו אותה לאחר שנים אחדות (שוויץ, הולנד, ספרד ואיטליה), ולעומתן יש מדינות שעודן מחייבות את אזרחיהן להצביע בבחירות (לוקסמבורג, בלגיה, אוסטרליה, ארגנטינה, פנמה, מקסיקו, קוסטה ריקה, אורוגוואי, צ'ילה, ברזיל ועוד). יש מדינות המקיימות כללי ענישה ברורים ואכיפה אפקטיבית (דרישה למתן הסבר, נזיפה, קנס, שלילת זכות ההצבעה לתקופה מסוימת, איסורים למלא תפקידים ציבוריים, איבוד זכויות ציבוריות ובמקרים נדירים גם מאסר), ואילו באחרות חובת ההצבעה מוזכרת בחוקה או בחוק הבחירות, אבל מידת האכיפה נמוכה מאוד. 

כפי שעולה מהטבלה, נראה שהחלת חובת הצבעה בחוק יכולה לעודד שיעורי הצבעה גבוהים רק כשהיא כוללת ענישה מעשית כלפי מי שהחליטו להיעדר מההצבעה בלא סיבה מוצדקת:

חובת הצבעה, כללי הענישה, מידת האכיפה ושיעור ההצבעה במספר דמוקרטיות נבחרות

רשימת המדינות	הסנקציות	מידת האכיפה	שיעור ההצבעה בבחירות האחרונות
אוסטרליה	דרישה למתן הסבר קנס כספי	חזקה	92.4%
לוקסמבורג	דרישה למתן הסבר  קנס כספי	חזקה	90.9%
בלגיה	דרישה למתן הסבר  קנס כספי שלילת זכויות	חזקה	89.2%
קפריסין	דרישה למתן הסבר  קנס כספי	חזקה	78.8%
ליכטנשטיין	דרישה למתן הסבר קנס כספי	חלשה	84.6%
צ'ילה	דרישה למתן הסבר  קנס כספי מעצר	חלשה	87.7%
יוון	דרישה למתן הסבר  סנקציות אחרות	חלשה	62.5%
קוסטה ריקה	אין	אין אכיפה	65.1%

 

האם כדאי להחיל חובת הצבעה בישראל?

התשובה לשאלה האם כדאי להחיל חובת הצבעה גם בישראל איננה חד משמעית. אם יחליט המחוקק לקדם רפורמה בעניין זה כפתרון לבעיית אי ההשתתפות בבחירות, ברור שעליו לכלול שורת סנקציות הניתנות לאכיפה נגד אלה הבוחרים שלא להשתתף. אלא שבמציאות הישראלית עלולות להיות לכך השפעות ניכרות לא רק על התוצאות הפוליטיות של הבחירות, אלא גם על זכויות יסוד בסיסיות בייחוד בכל הנוגע למיעוט הערבי בישראל. טענה נוספת שתועלה בוודאי כנגד המהלך היא שמדובר בניסיון להשיג לגיטימציה בדרך הדומה למשטרים אוטוריטריים. בשל הרגישויות הללו ניתן להימנע מהטלת חובת הצבעה כוללת (שסנקציות בצידה) ולשקול פתרונות ביניים, כמו למשל שלילת הזכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע, כפי שהציע חבר הכנסת מאיר שטרית בהצעת חוק שהניח על שולחן הכנסת ביוני 2012.

להרחבה ראו: אטמור, ניר וחן פרידברג (עורכים), מצביעים או לא מצביעים? ההשתתפות בבחירות לכנסת, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015 עמ' 89 -102, 125-126.