חוק רפובליקת הבננות

שינויים בשיטת הבחירות בהחלט אפשריים, אך אלה צריכים להיעשות בזהירות ובהליך חקיקה ארוך ומחושב, וחייבים לחול אך ורק על הכנסת הבאה. היוזמה להחלת הבחירה הישירה באופן מיידי מאפיינת משטרים של דמוקרטיה מתפוררת, בה השלטון מתקן שוב ושוב את דיני הבחירות כך שיוכל להנציח את שלטונו

Flash 90

מבלי שנרגיש כמעט, על שולחן הכנסת מונחות כעת הצעות חקיקה שיש בהן לחבל קשות בתוצאות הבחירות - סממן של דמוקרטיה בהתפוררות.

העיקרית שבהן צפה ועולה שוב בימים אלה, והיא היוזמה לתיקון חוק יסוד: הממשלה כך ששיטת הבחירות תשונה לשיטת הבחירה הישירה. לפי ההצעה שהוגשה על ידי חברי כנסת מש"ס, המנצח בבחירות הישירות ייכנס מיד לתפקיד ראש הממשלה, אך יהיה חייב לקבל את אמון הכנסת בתוך 90 יום. אם לא יזכה באמונה, יהיו בחירות כלליות.  לכן, למעשה, זהו חוק שיביא גם לבחירות חמישיות וגם בסבירות גבוהה, לבחירות שישיות). לפי ההצעה, אף חבר כנסת אחר לא יוכל להקים ממשלה, גם במידה שיהיה בידו רוב של 61 חברי כנסת, לכל אורך תקופת הכנסת הנוכחית.

הצעת אחרת של ח"כ קרעי מהליכוד מבקשת אף להוסיף "תוספת מנדטים" למפלגות שיהיו חלק מהממשלה, וכך "לפתור" את הפלונטר הפוליטי. זוהי הצעה מופרכת אף יותר, בוודאי כחקיקה רטרואקטיבית, ונראה שהסיכוי שלה לעבור קלוש.

מעבר לכך ששיטת הבחירה הישירה נוסתה כבר בישראל (ורק בישראל, בשיטה שאינה נשיאותית אלא פרלמנטרית) ונחלה כישלון חרוץ, מצב בו משנים את חוקי הבחירות תוך כדי ההליכים להרכבת הממשלה הוא מצב הזוי, אסור ופסול שמקרב את ישראל לכדי הפיכתה לרפובליקת בננות. חוק יסוד הממשלה הנוכחי קובע את ההליכים להרכבת הממשלה, ומגדיר מה קורה אם עברו שלושת השלבים ולא הוקמה ממשלה: (1) מלאכת הרכבת הממשלה מוטלת על מועמד ראשון; (2) אחר כך על מועמד שני; (3) אם שניהם לא הצליחו, המנדט עובר לכנסת, שיכולה להמליץ על מועמד באמצעות 61 חתימות. אם גם היא לא מצליחה להגיע להכרעה - הולכים לבחירות.

התיקון המוצע לחקיקת יסוד באמצע התהליך (למעט חוק של פיזור הכנסת, שזה החריג היחיד לכך שאסור להתערב בתהליך הרכבת הממשלה, והוא מוסדר כבר בחוק יסוד הממשלה) הוא תיקון שלמעשה משנה את תוצאות הבחירות בדיעבד. כל מי שהלך להצביע בבחירות במרץ לא העלה בדעתו תיקון כזה, ושינוי רדיקלי כזה של מאזן הכוחות הפרלמנטרי, והחלתו על הכנסת הנוכחית, פשוט לא אמורה להיות בתחומי הסמכות המכוננת של הכנסת.

חשוב להדגיש - שינויים בשיטת הבחירות בהחלט אפשריים, אך אלה צריכים להיעשות בזהירות ובהליך חקיקה ארוך ומחושב, וחייבים לחול אך ורק על הכנסת הבאה, ולא להיות מיושמים באופן מיידי. שינוי כזה מאפיין משטרים של דמוקרטיה מתפוררת, בה השלטון מתקן שוב ושוב את דיני הבחירות כך שיוכל להנציח את שלטונו. מצב כזה, של התערבות בדמוקרטיה ובתוצאות הבחירות, אם יעבור חס וחלילה, מחייב את התערבות בית המשפט העליון – אפילו שמדובר בתיקון לחוק יסוד. בית המשפט חייב להגן על הדמוקרטיה מפני שימוש לרעה בכוח החריג מאד שיש לכנסת בישראל: לתקן את כללי המשחק, ברוב זעום של 61 חברי כנסת.

גם "ביטול הפריטטיות", בין אם מדובר בהצעה נפרדת ובין אם זו מקופלת בתוך חוק הבחירה הישירה, הוא תיקון פסול ואסור. מדובר למעשה ב"פיטורי ראש ממשלה" חלופי באמצעות חקיקה, ובהתערבות בחוקי היסוד באופן רטרואקטיבי ופרסונלי, לטובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וגוש הליכוד, ונגד ראש הממשלה החליפי ח"כ בני גנץ ומפלגת כחול לבן. ממשלת המעבר, כשמה כן היא, היא ממשלה שאמורה להקפיא את המצב ולהמשיך לכהן, באותה מתכונת, עד ליום שבו תוקם ממשלה חדשה. אסור לתקן את דיני ממשלת המעבר במהלך כהונת ממשלת המעבר. מה היה אומר נתניהו עצמו, אם אחרי בחירות מועד ב', "גוש השינוי", שמנה 65 ח"כים, היה מתקן את חוק יסוד הממשלה וקובע בחוק כי תמה כהונתו, וגנץ נכנס למקומו (למשל, משום שעמד בראש המפלגה הגדולה)? ובכן, הוא היה אומר בדיוק את אותו הדבר - שמדובר בתיקונים רטרואקטיביים ופרסונליים שאסור לעשות תוך כדי תהליך הרכבת הממשלה.

כדי להביא לפתרון הפלונטר הפוליטי, יש לפעול ולהקים ממשלה בהתאם לחוק יסוד הממשלה הנוכחי. במידה שלא תוקם כזו, חשוב להמשיך לפי דיני ממשלת המעבר הנוכחיים. אסור לציבור ולשומרי הסף לאפשר למערכת הפוליטית להמשיך בסחרור של תיקונים חוקתיים ושימוש לרעה בסמכות המכוננת.